ערעור על החלטות המוסד לביטוח לאומי בדבר דחיית תביעות לגמלת סיעוד

בתביעה זו מבקשת התובעת לערער על החלטות המוסד לביטוח לאומי מיום 20.5.2019 ומיום 21.10.2019 שבמסגרתן נדחו תביעותיה לגימלת סיעוד.

הדבר מסביר מדוע בהערכה הראשונה קיבלה התובעת 0 נקודות בניידות, ובהערכה השנייה חצי נקודה.

...

בעדותה בפנינו אישרו הן התובעת והן בנה כי התובעת אוכלת בכוחות עצמה ועל כן לא מצאנו שהיא זכאית לניקוד אחר מזה שניתן לה בהערכת התלות השנייה.

לכן אנו קובעים כי הערכות התלות אף בעניין זה נכונות ואין מקום לסטות מהן.

אשר על כן, בכל הנוגע לתביעת התובעת ולהערכות התלות הראשונה והשנייה שנבחנו במסגרת הליך זה שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהערכות התלות ומשלא צברה התובעת ניקוד מספיק לצורך קבלת הגמלה, דין תביעה זו לדחייה.

בפני בית הדין ערעור התובעת על החלטת המוסד לביטוח לאומי, אשר דחה את תביעתה לגימלת סיעוד מהטעם שיש לה הכנסות הגבוהות מהקבוע והנדרש לפי סעיף 224(ד') (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

סוף דבר התביעה לתשלום גמלת סיעוד נדחית מחמת הכנסות בשיעור העולה על הקבוע בחוק ובתקנות.

...

במכתב הדחייה נרשם "אנו מביאים לידיעתך כי התביעה לגמלת סיעוד נדחית עקב הכנסות גבוהות. יתר תנאי הזכאות לא נבדקו". כמו כן מפורט סעיף החוק ופירוט הסכום הידוע למוסד ולפיו הכנסה זו עולה על הסכום הקבוע בחוק.

סוף דבר התביעה לתשלום גמלת סיעוד נדחית מחמת הכנסות בשיעור העולה על הקבוע בחוק ובתקנות.

במסגרת תביעה זו, מבקשת התובעת , הגב' שלומוביץ שרה לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי ששלל את מעמדה כתושבת ישראל החל מחודש 3/12, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי").

ביום 5/11/14 וביום 19/11/14 נימסרה לתובעת הודעה לפיה בשל שלילת תושבותה, נדחתה תביעתה לקיצבת זיקנה ולפיכך נוצר לה חוב בסך 149,022 ₪.

יפים לענייננו דברי כב' השופטת ארד (כתוארה אז) בעב"ל (ארצי) 1465/04 האלה נוסייבה – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] , (18.5.06): "בשנים האחרונות הוגמשה דרישת התושבות כתנאי לקבלת קצבת זקנה. מגמה זו של גמישות באה לידי ביטוי בפסק הדין בעיניין נעמי דוידי, בו עמדה חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין על כך ש'סיגנון החיים משתנה. הניידות גוברת. יש להיתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בבטחון סוצאלי ובמישנה עוצמה כאשר מדובר בקיצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות... אין הגדרה ברורה לתושבות. יש להגדירה על פי התכלית. תכלית קצבת הזיקנה היא לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר'. ובהמשך: 'הינה כי כן, לאור שינוי העתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוצאלי ובעיקר באשר לקיצבת זקנה (עב"ל (ארצי) 273/03 דוידי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.6.2004; וראו גם בג"ץ חלמיש, לעיל)." ובהמשך: " טרם שאכנס לגופם של דברים ראיתי לנכון להעיר כי ניתן גם ניתן להקיש לעניננו מהנפסק בענין טייץ ובעניין כמיליא חורי. את הנפסק שם אין להבין כאילו רק שהיה מוגדרת לצורכי פרנסה יכולה לבוא בגדר שהיה שאינה שוללת תושבות. יכולות לבוא בחשבון מטרות נוספות לשהיה מוגדרת וזמנית, כגון: שהיה לצורכי לימודים או שהיה הנובעת מאילוצים בריאותיים של המבוטח או של בן מישפחה קרוב. הכל צריך להיבחן בשים לב לנסיבות העניין" כמו כן בהתאם לפסיקה בעיניין שפינט נקבע : "לא די בהשוואה בין מספר החודשים בהם שהה פלוני בחוץ לארץ ובין מספר החודשים בהם שהה בארץ" (שם, בחוות דעתה של השופטת גליקסמן).

עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הבהירה את מהות השהייה בחו"ל בנוגע לשנים 2005 ועד 2016:"בשנת 2005 חלה היתדרדרות נוספת במצב הרפואי של בעלי... בעלי המשיך לקבל טיפולים רפואיים בארץ וזאת עד לשלילת התושבות בשנת 2008... בנסיבות מצבו הבריאותי של בעלי ולאור העובדה שאינו יכול לקבל טיפולים רפואיים בארץ, התחלתי לבקר בהונגריה לעיתים תכופות יותר במטרה לטפל ולסעוד את בעלי... מעבר לכך, יצויין כי בעלי אינו דובר השפה ההונגרית ולפיכך , אני משמשת הדוברת שלו עם רופאיו... " ר' סעיפים 6-10.

...

במצב הדברים כמפורט ,שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת היותה תושבת, הזכאית לקצבת זקנה וזאת עד לחודש 12/16.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

בכל הנוגע לתקופה שלאחר מכן התביעה נדחית.

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.11.2020 (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי לא נותרה למערער נכות מהפגיעה המוכרת בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 (להלן-התקנות).

נימוק: פרש לגימלאות ב-2011 בדיקה בבדיקה לא ניצפה דילדול שרירים.

החלטה הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות.

משעה שהועדה קבעה כי ביטויי התיסמונת הקארפלית אינן מקנים נכות רפואית אין לחייב אותה לפעול לפי הילכת יונס סועד.

בעיניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק". ראשית, צודק המערער כי הועדה אינה מוסמכת לשלול קשר סיבתי בו הכיר פקיד תביעות אולם בעניינינו הועדה כלל לא שללה את הקשר הסיבתי אלא ציינה כי עיקר התיסמונת בתעלה הקארפלית אינה נובעת מהפגיעה המוכרת.

מצאתי לקבל את טיעון המשיב בעיניין זה אשר הפנה לבר"ע 52043-09-16 שם נקבע: "נוסיף, כי על אף שבהתאם להלכה הפסוקה, ככל שבדעת הועדה להפחית מדרגת נכותו של מבוטח אשר נקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון, הרי שעליה להזהיר את המבוטח כי בכוונתה לעשות כן, ולאפשר למבוטח למצות את זכותו ולמשוך את העירעור (ראו למשל דיון מה/293-01 אהרן לנגרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 42, 47; בר"ע 527/09 דוד עמר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.3.10), הרי שבמקרים שלפנינו בסופו של דבר הועדה הרפואית לעררים לא שינתה מאחוזי הנכות שנקבעו בפועל על ידי הועדה מדרג ראשון." כך גם בעניינינו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

מצאתי לקבל את טיעון המשיב בעניין זה אשר הפנה לבר"ע 52043-09-16 שם נקבע: "נוסיף, כי על אף שבהתאם להלכה הפסוקה, ככל שבדעת הוועדה להפחית מדרגת נכותו של מבוטח אשר נקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון, הרי שעליה להזהיר את המבוטח כי בכוונתה לעשות כן, ולאפשר למבוטח למצות את זכותו ולמשוך את הערעור (ראו למשל דיון מה/293-01 אהרן לנגרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 42, 47; בר"ע 527/09 דוד עמר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.3.10), הרי שבמקרים שלפנינו בסופו של דבר הוועדה הרפואית לעררים לא שינתה מאחוזי הנכות שנקבעו בפועל על ידי הוועדה מדרג ראשון." כך גם בענייננו.

מדובר בהחלטה נהירה וברורה שניתן להתחקות אחריה ועל כן אין טעות משפטית שנפלה בה. מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כל שכן טעות היורדת לשורשו של עניין, הערעור נדחה.

במסגרת תביעה זו, מבקשים התובעים, גב' כדורי רבקה ומר יחזקאל כדורי, לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחתה את תביעותיהם לקיצבת אזרח ותיק, נוכח קביעת הנתבע לפיה התובעים אינם תושבי הארץ , לתקופה הרלוואנטית לתביעה, קרי מיום 24.1.18 עד ליום 18.11.19.

טענות הצדדים לטענת התובעים, הסיבה שנאלצו לקטוע את שהותם בארץ ביום 10.5.18 היתה בשל אישפוז אמה של התובעת, ילידת 1926, שהחל מיום 23.4.18 היתה צריכה לחזור לקנדה על מנת להיות לצידה ולסעוד אותה כי נימסר לה כי מצבה קשה.

בעב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי- המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לז 696 נקבע כי נטל ההוכחה בדבר תושבות מוטל על הטוען לקיומה.

...

עוד עולה מהראיות, כי הארכת השהות הנוספת נבעה בשל מצב בריאותה של אם התובעת היתה "מוגדרת וזמנית" כעולה מהמסמכים הרפואיים ומשכך שוכנענו כי אינה שוללת את זיקתם הקבועה לארץ.

לסיכום, בבואנו ליישם את ההלכות אשר הובאו לעיל על המקרה שבפנינו, ולאור העובדות כפי שקבענו לעיל, וממכלול הראיות שהוצגו בפנינו כמפורט לעיל, שוכנענו כי יש להכיר בתובעים כמי שמרכז חייהם ועיקר הזיקות שלהם- לישראל אולם זאת מתחילת שנת 2019 ולא לפני כן. משכך, הננו קובעים שהחל מינואר 2019 , יש לראות בתובעים כתושבי ישראל.

משכך התביעה מתקבלת בחלקה.