ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בעניין פינוי דירה בירושה

בשם המערער: עו"ד דורון רז בשם המשיבים 9-1: המשיב 5 ][]פסק-דין ] ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (השופטת הבכירה מ' לוי) מיום 13.9.2021 בת"ע 45163-11-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

הבקשה לביטול צו קיום הצוואה הועברה על-ידי הרשמת לעינייני ירושה בחיפה לבית המשפט לעינייני מישפחה וההליך נותב למותב.

ביום 27.4.2021 אישר בית המשפט קמא את הסכם המכר והוסיף "למען הסר ספק, אני מורה על ביטול צו המניעה, ומאשרת את מכר הדירה לצד שלישי [...] אני מורה על פינוי [המערער] המתגורר בדירה, בתוך 60 ימים". ביום 6.5.2021 הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והלין, בין היתר, על ההחלטות בעיניין בהירות התגובות ועל כך שהמותב הורה על ביטול צו המניעה ללא הנמקה (רמ"ש 13394-05-21).

...

בהתייחס לטענת המערער כי לדירה יש ערך סנטימנטלי רב עבורו קבע המותב כי "לצד ההנחה המובנית והלכאורית, ולאחר שעיינתי בטענות ובראיות הקיימות בתיק, לא שוכנעתי כי לדירה יש ערך סנטימנטלי [למערער] (כפי טענתו) והתרשמתי כי ככל וזה יזכה בתביעתו, על אף סיכוייה הנמוכים כאמור, ניתן יהיה לרפא את הנזק באמצעות תשלום פיצויים כספיים מתאימים". המותב הצביע על סתירות שונות בטענות המערער והוסיף כי האחרון התנהל בחוסר תום לב בכך שקיבל את הסכמת היורשים לשהות בדירה בתקופת החגים אך המשיך להתגורר בה לאחר מכן.

כמו כן, העובדה כי התבטאויות המותב עלו במסגרת בקשה לסעד זמני וטרם שנשמעו עדויות, מחזקת את המסקנה כי מדובר בהחלטה לכאורית שעשויה להשתנות עם שמיעת העדים, ולא ב"התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים".

מן הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.

עם זאת, לא ייעשה צו להוצאות בערעור, וכן אני סבורה כי נוכח הפגם בהנמקה שנפל בהחלטה בבקשת הפסלות, יש מקום להורות על ביטול ההוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח שנפסקו לחובת המערער בהליך דלמטה – וכך אני מורה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד (כב' השופטת כ' חדד) מיום 26.7.2021 בתמ"ש 36544-11-19, שעניינה מכירת דירת הצדדים כפנויה.

מטרת ס' 115 לחוק הירושה היא במתן פיתרון זמני למגורי קרובי מישפחה קרובים של הנפטר על מנת לאפשר להם פרק זמן שבו הם לא יעמדו בפני פינוי מהדירה בה התגוררו ערב הפטירה.

לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות העירעור על דרך קל וחומר מעובדות פרשת זילנפרוינד, שכן שם הורה בית המשפט על מכירת הדירה ב-70% משוויה מבלי להסתמך כלל על סעיף 115 לחוק הירושה.

...

לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור על דרך קל וחומר מעובדות פרשת זילנפרוינד, שכן שם הורה בית המשפט על מכירת הדירה ב-70% משוויה מבלי להסתמך כלל על סעיף 115 לחוק הירושה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪.

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על החלטות בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 26.5.21 ומיום 16.12.21 וכן על פסיקתאות מיום 11.8.21 ומיום 19.12.21 (כב' השופטת סיגלית אופק בת"ע 27119-03-11) שבמסגרתן נקבע שעל המערערת לפנות דירה שהוענקה לצדדים בירושה עד ליום 31.12.21 וכן לשלם למשיבה 40,000 ₪ בגין דמי שימוש בדירה.

מאחר שבמועד מינוי מינהלי העזבון הזמני כבר ניתן צו הירושה, "הרי שמדובר במינוי שנולד בחטא והנו בטל מעקרו וחסר תוקף". בנגוד למה שנאמר בבקשה למתן הוראות, המערערת לא הגיעה להסכמה כלשהיא עם המשיבה לגבי מועד פינוייה את הדירה ובודאי שהסכמה זו לא התגבשה באמצעות מינהלי העזבון הזמניים "שמינויים נעשה שלא כדין מלכתחילה". בבקשה למתן הוראות מצוין שמה של המערערת מבלי ציון שמו של מייצגה, מאחר שבאותו מועד הוא כבר לא היה בא כוחה.

...

לפיכך, יש להיעתר לבקשת המשיבה לחתימה על הפסיקתה המתוקנת ועל המערערת לשלם למשיבה הוצאות בסך של 3,000 ₪.

מכל הנימוקים הנ"ל, יש לדחות את הערעור.

סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

בבית המשפט העליון ע"א 5221/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה באילת מיום 24.6.2023 בתמ"ש 38052-10-18 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' לוי; תגובת המשיבים מיום 16.7.2023 בשם המערערת: עו"ד טל ליזרוביץ בשם המשיבים: עו"ד גיל מדואל ][]פסק-דין

המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים, יורשי המנוח, ובה עתרה לפירוק השתוף בדירת המגורים הרשומה על שמו (להלן: הדירה) וכן וטענה לזכויות נוספות בנכסי עזבון המנוח מעבר לאלו שהוקנו לה בצוואתו.

המשיבים, מצידם, הגישו תביעה שכנגד ובה עתרו לפינוי המערערת מהדירה ולחיובה בדמי שימוש ראויים עבור תקופת מגוריה בה מעבר לששת החודשים המצוינים בצוואת המנוח.

אשר לבקשה לגילוי מסמכים, נקבע כי "בשלב זה בו מונחת לפניי השאלה האם התובעת [המערערת] ידעה אודות הסכם הממון אם לאו אין מקום להדרש למסמכים הצופים לכאורה פני ניהול התיק ואדרש להם ככל שיידרש בתום בירור סוגיית הסילוק על הסף". באשר לבקשה לזימון עדים, נקבע כי "אין מקום לזימונה של עו"ד אטיאס לעדות נוספת שעה שהשאלה שלפניי במסגרת הבקשה לסילוק על הסף היא לא אם ייצגה בעסקת המכר אם לאו". כן דחה המותב את בקשת המערערת לזימון המשיבים לעדות, בציינו כי עדותם אינה נידרשת לבירור שאלת ידיעתה של המערערת על אודות הסכם הממון הטעונה הכרעה בשלב זה. בקשות רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 21.4.2020 (בר"ע 18599-02-20 ובר"ע 13010-02-20; השופטת ג' לוין).

ביום 10.1.2023 דחה המותב את הבקשה בקבעו כי "בשים לב למהות התביעה שלפני (התביעה שכנגד) שעניינה מימוש הצוואה לה לא היתנגדה המבקשת והשאלה אשר אמורה להיות מוכרעת בפסק הדין שעיקרה דמי שימוש ראוי בדירת המנוח [...] לא מצאתי להתיר עדותן של העדות המבוקשות שעדותן אינה יכולה להוסיף לצורך מתן פסק הדין". ביני לביני, הגישה המערערת ערעור על סילוק תביעתה על הסף לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר היתקבל בחלקו ביום 15.1.2023 (עמ"ש 3261-11-22; השופטים א' ואגו, י' פרסקי וג' גדעון; להלן: פסק הדין בעירעור).

...

עובדות המקרה הצריכות לעניין פורטו בפסק הדין בע"א 6842/19 פלונית נ' פלוני (25.12.2019), שבו נדחה ערעורה של המערערת על החלטה קודמת של המותב שלא לפסול עצמו מלדון בהליך (להלן: ערעור הפסלות הקודם).

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל כל פגם בהחלטות המותב לדחות את בקשות המערערת לגילוי מסמכים ולזימון עדים, אשר אינם נדרשים לבירור המחלוקת בסוגיה זו. בהמשך לכך, ביום 8.8.2022 נעתר המותב לבקשת המשיבים לסילוק תביעת המערערת על הסף (להלן: פסק הדין בתביעה העיקרית).

משכך, מבקשת המערערת להורות על פסילת המותב ועל העברת הדיון בהליכים לבית משפט אחר "מחוץ לעיר אילת". המשיבים סבורים מנגד כי יש לדחות את הערעור והם סומכים ידיהם על החלטת המותב.

דין הערעור להידחות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מימים 7.5.23 ו- 14.5.23 בתיק תמ"ש 27787-12-22 (להלן: "ההחלטות קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתן דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנת המבקש, וכן דחה את בקשת המבקש לעיון חוזר, כפי שיתואר להלן.

ביום 13.12.2022 הגישו המשיבים כאן, תובענה בבית משפט קמא שכותרתה "תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, פינוי מן המקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים ופרוק שתוף בחשבנות בנק". מהות התביעה קמא, פירוק שתוף במקרקעין שבעיזבון המנוחה, הידועים כגוש XXXX חלקה X/X (להלן: "הדירה"), פינוי המבקש מהדירה (לאחר שלטענת המשיבים פלש אליה ומחזיק בה ללא הסכמתם), חיוב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקתו בדירה ללא רשות המשיבים, וכן פירוק שתוף בחשבונות הבנק של המנוחה בהתאם לצוו הירושה.

תקנה 131 לתקנות קובעת כדלקמן: "131. נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)". בעניינינו, פסק הדין קמא ניתן במעמד צד אחד ביום 30.4.2023, והבקשה לביטולו הוגשה על ידי המבקש ביום 3.5.2023, היינו כארבעה ימים לאחר מתן פסק הדין קמא.

...

בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.

אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.

לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.

זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).

במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.

לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.