ערעור על החלטה רפואית בהיבט הפסיכיאטרי והפיברומיאלגיה

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 26.6.17 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערערת 39% נכות יציבה מיום 17.10.13 (להלן: "ההחלטה").

בדיון נוסף שהתקיים בפני כב' הרשמת דרוקר ביום 29.11.16 במסגרת תיק בל 60231-06-16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן עניינה של המערערת יוחזר פעם נוספת לועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 23.3.16 וזאת לאור העובדה שהועדה ציינה בישיבתה הראשונה מיום 3.2.16 כי יש לנכות מהנכות המאקסימאלית הנתבעת בגין פיברומיאלגיה "כל נכות חופפת כגון: פסיכיאטרית, במקרה דנן, ואורטופדית, אשר באות לידי ביטוי בכאבים." בהתאם להסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין היה על הועדה להבהיר, מהי הנכות שקבעה בגין הפיברומיאלגיה, על כלל היבטיה והאם הנכות הנפשית עומדת בפני עצמה ואינה קשורה לפיברומיאלגיה.

...

לטענת המערער, הוועדה קבעה נכות שגויה שכן היה עליה לקבוע למערערת נכות אחת הכוללת את הנכות בגין פיברומיאלגיה ונכות בגין מצב נפשי – דין טענות אלה להידחות.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסה"ד המחזיר, שכן שוכנעתי שהוועדה הבהירה קביעתה לעניין הנכויות הנפרדות שיש לקבוע למערערת הן בגין הליקוי הנפשי והן בגין תסמונת הפיברומיאלגיה תוך התייחסות לגובה הנכויות שיש לקבוע בגין ליקויים אלה.

כלל ידוע הוא שקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה - המוסד לביטוח לאומי (3.11.14).

מעיון בפרוטוקול עולה כי המערערת הגישה ערר על החלטת הועדה הרפואית בתחום הפסיכיאטרי והפיברומיאלגיה בלבד.

...

אשר לטענה כי היה על הוועדה להיוועץ עם ראומטולוג, הטענה נדחית.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו – כעולה מסעיף 16.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא למשיב פסק הדין.

באשר להיבט הנפשי טוענת ב"כ המשיב כי קיימת ועדה חלוטה מיום 2.5.10 ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה כאשר הפניתה לאותה החלטה.

הנושא של הפסיכיאטרית + פיברומיאלגיה, ראשית יש לקבוע את גובה הנכות הפסיכיאטרית, בזמנו נקבע לו נכות בשיעור 10% פסיכיאטרית ע"י ד"ר סיגלר לכן יש מקום לקבוע האם קיימת נכות פסיכיאטרית מפנים לבג"צ שקבע שיש מקום לקבוע נכות נוספת לגבי פגם באותו איבר, לא שולל אחד את השני לכל אחת מהן יש את התסמינים שלו ולקבוע לכל אחת מהבעיות את הנכות שלו.

" בפרק הממצאים הרפואיים כתבה הועדה:- "החולה עם כבד תנועה . . .טונוס שרירים מוגבר . . .אין הגבלות בתנועות המפרקים ויש רגישות יתר כללית באופן ספציפי ב-14 נקודות מ-18 נקודות האופייניות של פיברומיאלגיה, אין שינוי מהותי לעומת בדיקת הועדה מ-26.2.12." בפרק הסיכום והמסקנות כתבה הועדה:- "הועדה עיינה בפסק דין בית דין לעבודה מ-17.7.12 במכתב הערר מיום 5.10.11 ובמסמך מבית חולים ברזילי מרפאה לבריאות הנפש מ- 3.10.11 אין כל תאור להחמרה במצבו הנפשי מאז מועד החלטת הועדה הרפואית לעררים מ-2.5.10 שהנה החלטה חלוטה, יש לציין כי עם פרופ' בוסקילה בחוו"ד מ-12.9.10 מציין בעמ' 3 לחוו"ד כי ב-18.7.10 מציין ד"ר ארד מתמחה בפסיכולוגיה קלינית כי מצורף מכתב מ-2.5.10 המסכם את המעקב והטיפול הנפשי של מר אברהם פרץ במרפאה. מאז ועד - היום לא חל שינוי במצבו הבריאותי של הנ"ל בשולי אותה חוות חוו"ד בסייפא כותב פרופ' בוסקילה כי 56% מחולי הפיברומיאלגיה דיווחו על רמות קלניות משמעותיות של סימפטומים דימוי PTSD קרי בעיה נפשית מסוג זה אינה עומדת בלבדה אלא היא חלק מתסמונת הפיברומיאלגיה ולכן אין מקום להעניק נכות נפשית נפרדת בגללה ובהמשך כפי שהוסבר בעבר אין הועדה מקבלת את חוו"ד ד"ר רזניק מבחינה ראומטולוגית, הועדה עיינה בחוו"ד פרופ' בוסקילה מ-12.9.10 ואינה מקבלת את מסקנותיו שנכותו תואמת ל-50% לדעת הוועדה סעיף זה המתאים לדלקת מפרקים קשה עם קישיון של המפרקים הקטנים בודאי לא מתאימה לחולה זה יחד עם זאת לאור שילוב התסמינים הגופניים והנפשיים של פיברומיאלגיה הועדה קבעה כי נכותו מתאימה לנכות בשיעור 25% לפי סעיף 35(1) ג'-ד' לצמיתות.

" המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית מיום 2.5.10 ובפסק הדין בתיק ב"ל 24118-07-10 מיום 4.11.10 נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שהועדה הרפואית לעררים תידון אך ורק בערר המוסד על החלטת הועדה מדרג ראשון בתחום א.א.ג ולא בשאלות הרפואיות שעלו מהערר המבוטח." כיום הועדה נשוא העירעור קבעה בהחלטתה שאין כל תאור להחמרה במצבו הנפשי מאז מועד החלטת הועדה הרפואית לעררים ביום 2.5.10 מדובר בקביעה רפואית.

...

ב"כ המשיב טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

קביעת הוועדה נשוא הערעור כי במכתב מיום 5.10.11 אין כל תיאור להחמרה במצבו הנפשי של המערער מאז מועד החלטת הוועדה מיום 2.5.10 היא החלטה רפואית ולא נפל פגם משפטי בהחלטת זו המצדיקה את התערבות בית הדין, לכן דין הערעור להידחות.

כאמור לעיל לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כאשר הפנתה להחלטת הוועדה מיום 2.5.10 ולכן דין הערעור להידחות.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.4.21, אשר היתכנסה בהתאם לפסק דין בתיק בל 47620-02-20 ודחתה את הערר.

במסגרת ההליך בבית הדין הסכימו הצדדים להחזרת עניינה של המערערת לועדה לעררים באותו הרכב, על מנת שתשוב ותשקול קביעתה כדלקמן: "בתחום האורתופדי בהתייחס לתעודת רופא של ד"ר ליבני מיום 28.3.19. בהיבט הפסיכיאטרי- הועדה תשקול מחדש את החלטתה לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה הנפשי של המערערת, וזאת לאור ההכרה במחלת הפיברומיאלגיה והכאבים שנגרמו ממנה כקשורים לתאונה. לעניין זה הועדה תתייחס גם לאמור בחוות דעתו של היועץ הראומטולוגי לועדה מיום 10.10.19, אשר קבע כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה פוסט טראומטית בשילוב בעיות נפשיות". הועדה לעררים, שהיתכנסה בהתאם לפסק הדין המחזירקבעה כי – "וועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ליבני מקבלת אותה באופן חלקי בלבד ומצאה הגבלה קלה בלבד בתנועת עמ"ש צוארי ומותני.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בדבר, דין הערעור להתקבל.

ערעור זה עניינו החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.10.2021 (להלן: ההחלטה והועדה בהתאמה), אשר היתכנסה מכוחו של פסק דין מחזיר וקבעה כי שיעור הנכות של המערערת בגין פיברומיאלגיה עומד על 10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות).

טענות הצדדים המערערת טענה בכתב העירעור כי הועדה לא התייחסה לקיומו של שבר בעמוד השידרה ובצעה ניכוי בשיעור של 5% שלא כדין בגינו; הועדה לא התייחסה למימצאי כתף שמאל המעידים על קרע חלקי; וכי מבוקש להורות לועדה להתייחס בנוסף גם להיבט הפסיכיאטרי המשיק לבעיית הפיברומיאלגיה.

אחת מהחובות המוטלות על הועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שפוטי היא חובת ההנמקה, אשר היא חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

...

. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

ויוסף, עיון במכתבו של פורפ' בוסקילה מיום 26.5.2021 (אשר במאמר מוסגר ייאמר כי לא היה מקום להגישו לוועדה שכן הוא מאוחר לוועדה עובר לפסק הדין המחזיר, מאוחר למועד מתן פסק הדין ומשכך כמובן גם לא נכלל בהוראותיו) מעלה, כי אף הוא מציין את מצבה הנפשי של המערערת כמקביל לתסמונת הפיברומיאלגיה ולא כחלק ממנה "התמונה היא אכן של Fibromyalgia אך יש גם מצב של דכדוך" ואף הפנה אותה למומחה פסיכיאטר בשל דיכאון קל. אחרית דבר על יסוד האמור - הערעור נדחה.