ערעור על החלטה בבקשה לעיון חוזר בשכר-טרחת כונסי-נכסים

את שכר טירחתו של כונס הנכסים.

בהחלטתו מיום 16.4.20 קבע ביהמ"ש, כי למעשה מדובר בבקשת לעיון חוזר בהחלטותיו מיום על 9.9.19 ומיום 29.1.20 וכי אין בה כדי לשנות מהחלטתו מיום 29.1.20, המדברת בעד עצמה והמתייחסת גם לטענה ביחס לתשלומי עבר שבוצעו.

המבקש בחר שלא להשיג על החלטת בית משפט קמא מיום 29.1.20, אלא הגיש ביום 16.4.20 "היתנגדות לתשלום", במסגרתה טען, כאמור, כי לא היה מיוצג וכי לא קיבל לידיו את בקשת הכונס מיום 9.12.19 ואולם, כותרת פנייתו של המבקש לביהמ"ש מיום 1.1.20 "תיק 32760-06-17 החלטה מיום 9.12.19" מלמדת, כי המבקש קיבל לידיו את החלטת ביהמ"ש מיום 9.12.19 וחזקה, כי היה מודע לבקשה בגינה ניתנה החלטה זו ולכל הפחות, ידע על קיומה.

אני סבורה, כי אין בהעלאת הטענה בשנית על ידי בא כוחו של המבקש, בכדי לשנות מהחלטה זו. ככל שסבור היה המבקש, כי קביעת ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 29.1.20, לפיה אין בתשלומים קודמים שבוצעו בכדי לפטור צד מתשלום על פי ההחלטה מיום 9.9.19, היה עליו להשיג על החלטה זו ואין בפנייתו החוזרת לביהמ"ש מיום 16.4.20 כדי להאריך את המועד שעומד לרשותו להגשת בקשת רשות ערעור.

...

ביום 9.12.19 הגיש כונס הנכסים "בקשה להורות לכל הדיירים להעביר את התשלום בהתאם להחלטה מיום 9.9.19 לחשבון נאמנות ע"ש כונס הנכסים". בהחלטתו מיום 9.12.19 נעתר ביהמ"ש לבקשה, תוך שהוא קובע, כי דייר המתנגד לסכום החיוב כפי שנקבע על ידי כונס הנכסים, יגיש התנגדותו תוך 14 ימים מקבלת החלטה זו. ביום 1.1.20 הגיש המבקש בקשה ביחס להחלטה מיום 9.12.19, במסגרתה טען, כי בעבר שילם תשלומים ביחס לחלקו בנכס עבור חברת "סופר ספרינקלר מערכות כיבוי אש", אף מעבר למה שהיה עליו לשלם בפועל, ואף צירף אישור עו"ד בגין התשלומים הנ"ל וקבלות בהתאם.

אני סבורה, כי אין בהעלאת הטענה בשנית על ידי בא כוחו של המבקש, בכדי לשנות מהחלטה זו. ככל שסבור היה המבקש, כי קביעת ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 29.1.20, לפיה אין בתשלומים קודמים שבוצעו בכדי לפטור צד מתשלום על פי ההחלטה מיום 9.9.19, היה עליו להשיג על החלטה זו ואין בפנייתו החוזרת לביהמ"ש מיום 16.4.20 כדי להאריך את המועד שעומד לרשותו להגשת בקשת רשות ערעור.

אינני מקבלת את טענת המבקש, כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על שלוש ההחלטות "כמקשה אחת", על אף שבחלקן הנן חלוטות.

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית.

המבקש אף לא נתן הסבר מדוע אין ביכולתו ליטול הלוואה על חשבון הנכס שבבעלותו ומיהו הגורם המממן את שכר טירחת בא-כוחו.

נקבע כי אין בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) הליך של עיון חוזר בהחלטת רשם, וככל שרצה המבקש להשיג על החלטת הרשם מיום 16.6.2021, היה עליו להגיש ערעור.

ראשית, בקשה לעיון חוזר אינה אכסניה לבצוע "מקצה שיפורים" בבקשה למתן פטור מאגרה וערבון (ראו למשל: ער"א 6100/21 עלי נ' דורון זר – כונס הנכסים, פסקה 6 (12.9.2021); בש"א 4803/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (31.7.2019)).

...

דין הבקשה להידחות בהתאם לסעיף 148א לתקנות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

הבקשה נדחית.

ביום 14.9.2020, לאחר שכונסה אספת מחזיקי האג"ח, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה לעיון חוזר בהחלטה לאישור תוספת שכר טירחה למפרקי החברה שנתקבלה ללא תגובת נאמן האג"ח, קציבת מועד להגשת עמדת נאמן האג"ח וקביעת מועד דיון בבקשת המפרקים". לאחר הגשת תשובה מטעם המפרקים, תגובה לתשובה מטעם המערער, ותגובה מטעם כונס הנכסים הרישמי, ניתנה ביום 14.10.2020 החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המערער אינו בעל מעמד להגיש תגובה לבקשה שעניינה אישור שכר טירחה.

באופן דומה, תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, מתחיל מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין (ראו והשוו: ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ' יגאל טמיר עו"ד (3.3.2002)).

...

באותו יום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה במלים אלה: "נוכח נימוקי הבקשה והסכמת הכנ"ר, כמבוקש". המערער, המייצג את מחזיקי אגרות החוב של חברת האם, כינס אסיפה של מחזיקי האג"ח על מנת לדון בבקשה לתוספת שכר טרחה ובאפשרות להגיש התנגדות לה. ביום 30.8.2020 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה "להימנע ממתן החלטה" בקשר עם בקשת המפרקים לתשלום תוספת שכר טרחה.

דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, איני סבורה כי הערעור הוגש באיחור.

בקשת המפרקים לסילוק על הסף נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 6301/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: שלמה איפרגן נ ג ד המשיבים: 1. רן שובל ,עו"ד 2. כונס נכסים הרישמי 3. חנה חי (חני בר) בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.6.2022 בפש"ר 16673-04-16, שניתנה על ידי כב' השופטת פ' גילת כהן בשם המבקש: עו"ד עדי רוזנשטיין ][]החלטה

המבקש טען כי לאחר בדיקה נוספת התברר לו כי כלל לא נידרשת החייאת ההליך שעודו תלוי ועומד בבית המשפט; כאשר טרם חולקו מלוא הדיבידנדים בו לרבות שכר הטירחה של הנאמן וכונס נכסים.

הכלל הוא כי לא תיתקבל בקשה לעיון חוזר במקרים שבהם הטענות המועלות בבקשה הן ערעוריות באופיין או כאשר לא חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה (ראו למשל: רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי תל אביב (18.10.2015); רע"א 1865/22 אהרון פסגות (2003) בע"מ נ' מרציאנו, פסקה 20 (25.7.2022)).

...

בסופו של דבר הנאמן נתן הכרעה מנומקת ומפורטת לאחר ששקל ובחן את מלוא טענות הצדדים.

עוד יובהר, כי מעמדתו של הנאמן כפי שהיא עולה מכתבי בית-הדין עולה כי הוא לא הגיע לכלל מסקנה כי נפלה טעות בהכרעת החוב ובחישובים שערך במסגרתה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' דפדי) מיום 11.7.2023 בת"א 29746-06-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפסיקת שכר טירחתו ככונס נכסים והטלתו על המשיבות 1 ו-2.

ביום 13.7.2023 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה.

...

כן מפנה המבקש לתקנה 152 לתקנות וטוען, כי בית המשפט מחויב לפסוק הוצאות בתום הדיון, "זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לפסיקת הוצאות, לטענתו, ללא הנמקה, ואף לא סיפק טעמים מיוחדים לכך בהתאם לקבוע בתקנה זו. דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.