ביום 1.2.22 נשלחה למערערת הודעה על הגבלת החשבון בגין סרוב של המשיב לכבד 11 שיקים (להלן-"ההגבלה הראשונה").
התצהיר לא עומד בדרישת התקנות, מדובר בתצהיר פסול, חסר עובדות אשר שומט את הקרקע מתחת לערעור;
במועדי הצגת השיקים לפרעון לא היה כסוי מספיק לכיבוד השיקים;
סעיף 10 לחוק שיקים ללא כסוי קובע רשימה סגורה של עילות להתערבות בית המשפט;
לאור ההגבלה הראשונה ידעה המערערת שללא כסוי מספיק, המשיב יסרב לכבד שיקים שלא יהיה להם כסוי;
מבדיקה פרטנית של החשבון לגבי כל שיק ושיק עולה שבעת הצגת השיקים לפרעון לא הייתה יתרה מספקת לכיבוד השיקים;
המערערת לא מצרפת כל אסמכתא להוכחת טענותיה הכספיות, ובמועדים הרלוואנטיים לא עשתה המערערת כל פנייה למשיב;
בהתאם לפסק הדין ב- ע"א (חי') 4068/99 תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 8.5.2000) קיומם של ביטחונות בחשבון אינו רלוואנטי לסרוב הבנק לכבד שיקים;
על פי הוראת ניהול תקין 325 אין בנק רשאי לאפשר חריגה בחשבונות לקוחותיו למעט במקרים חריגים ועל פי שיקול דעת הבנק.
...
"
טענות המשיב:
בתשובתו לערעור המערערת, אליו צורף תצהיר נציג המשיב, טען המשיב שיש לדחות את הערעור מהסיבות כדלקמן:
התצהיר לתמיכה בכתב הערעור נוסח על דרך ההפניה, ואינו מפרט את העובדות המשמשות יסוד לערעור, וזאת בניגוד לתקנה 4(1) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981.
סבור אני שלאחר סירובים רבים של המשיב לכבד שיקים שחרגו ממסגרת האשראי המאושרת ולאור ההגבלה הראשונה, המערערת אינה יכולה לצפות שטענותיה אלו תתקבלנה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעור המערערת על הגבלת חשבונה אצל המשיב, מבטל את צו עיכוב כניסת ההגבלה לתוקף ומורה על כניסת ההגבלה לתוקף לאלתר.
המערערת תשלם למשיב כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 5,426 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.