ערעור על הגבלת חשבון בשל שיקים מזויפים

בין התאריכים 6.3.18 ועד 21.3.18 סורבו בחשבון המערערת 20 שיקים מחמת העידר כסוי מספיק, לפיכך ביום 21.03.18 נשלחה למערערת הודעה בדבר הגבלת החשבון.

השופט עמית במאמריו דלעיל, (עמ' 454) עמד על הראציונאל בבסיס סעיף זה: "המחוקק ביקש למנוע עקיפת החוק באמצעות 'תרגילים' שונים, כמו ביטול שיק שממילא היה מסורב על-ידי הבנק בהיעדר יתרה מספקת בחשבון. לכן נקבע בהגדרה, כי ביטול שיק – או סיבה נוספת לסרוב – אינו מעלה ואינו מוריד בהיעדר יתרה מספקת בחשבון. לאור ההגדרה הרחבה גם ביטול שיק בתום לב, כדי למנוע כניסה למצב של העידר יתרה מספקת, לא יועיל לבעל החשבון". עם זאת, בעניינינו טוענת המערערת כי הטעם לכך שלא הפקידה כספים נוספים בחשבונה מאז ארוע הגניבה, היה החשש לפיו יימשכו מחשבונה כספים שלא כדין, באמצעות השיקים שנגנבו וזויפו.

בתום 30 יום ממועד הגניבה, היה על המערערת לדאוג ליתרה מספקת בחשבון ולחילופין לדאוג לפרוע את החובות נשוא השיקים באופנים אחרים, אשר ייתרו את הצורך בהצגת השיקים לפרעון.

...

עוד אין בידי לקבל טענת המערערת בדבר חובת הבנק להעמיד לה הלוואה בהתבסס על נכס מקרקעין המשועבד לבנק, שכן מתן הלוואה הוא עסקה רצונית בין שני צדדים ואין לראות בציפייה לכך זכות קנויה.

סוף דבר בנסיבות אלו, בהן גם הפרשנות המרחיבה ביותר, תותיר עשרים שיקים שסורבו בחשבון המערערת בהעדר יתרה מספקת וללא הצדקה של ממש, ממילא הופך הערעור לתיאורטי, שכן כך או כך, דינו של החשבון – הגבלה.

לפיכך, דין הערעור להידחות.

לטענת המערער, אף הודיע למשיב כי חתימתו זויפה על גבי השיקים הנ"ל וכן מסר לו אישור ממשטרת ישראל המעיד על נכונות הצהרתו הנ"ל. המערער מדגיש, כי הדבר הובא לידיעתו של המשיב בטרם תחילת ההתראה על הגבלת החשבון, אך חרף זאת, המשיב לא היתחשב בנימוקיו של המערער והתייחס כאמור לשיקים כמסורבים, דבר אשר גרם להגבלתו שלא כדין.

מאחר ובחשבון המשיכו לחזור שיקים, ביום 29.8.19 נשלחה למערער הודעה על החלת ההגבלה במסגרתה הודע לו כי החשבון עומד להיות מוגבל החל מיום 14.9.19.

...

טענות המשיב בכתב תשובתו: המשיב במסגרת כתב תשובתו הגיש בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת מספר טענות סף, שיפורטו להלן: דין הערעור להידחות על הסף מאחר והוא הוגש באיחור וללא בקשה מנומקת להארכת מועד- לטענת המשיב, ההודעה בדבר כניסת הגבלת החשבון לתוקף מיום 14.9.19 ועד ליום 13.9.20 נשלחה למערער ביום 29.8.19.

להלן נימוקיי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: ראשית, טענת הסף של המשיב, כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר ולא התבקש הסעד בהתאם לחוק- דינה להתקבל.

על כן, דין הערעור להדחות ולו מטעם זה בלבד שהסעד הנדרש בו אינו מתאים ואיננו יכול להידרש על פי החוק, כאשר המערער לא פירט את השיקים שגריעתם מבוקשת על ידו, אלא ביקש את ביטול ההגבלה באופן כללי.

לאור כל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הערעור וקובע כי השיקים נשוא הודעת ההגבלה הוחזרו בחשבונו של המערער כדין.

המשיב טען שלהבטחת שיחרור קרן ההשתלמות חתמה המערערת על מיסמכי המחאת זכות לטובתו, אך כשניסה לממש אותה דחה אותו הבנק בטענה שהזכות למשיכת כספי קרן ההשתלמות היא של המערערת בלבד.

כך, לגבי השיק שהוגש, היתעלם בית המשפט מטענות המערערת בדבר זיוף השיק, העלים אותו מבית המשפט ומנע מהמערערת להעמידו לבדיקה.

כך, בדין הסתמך בית המשפט קמא על השיק המשוך על ידי המערערת לטובת המשיב, שהוצג ללא היתנגדות המערערת, אשר גרסתה לגבי נסיבות אי כיבודו לפי בקשתה, הן בתצהיר והן בחקירה בעל-פה נמצאה כוזבת, כאשר השיק הוחזר עקב הגבלת החשבון.

...

הוא עימת את המשיב עם גירסת המערערת ועם תמיהה שבהגיון, ותמוה שדווקא המערערת מלינה על כך. סיכום על פי כל האמור לעיל, בדין קבע בית המשפט קמא את קביעותיו העובדתיות, והמסקנה הנובעת מהן היא שהמשיב הוכיח את אמיתות ההסכם מיום 1.2.13 להחזר הלוואה בסכום השווה ל- 12,000 דולר ארה"ב, אשר לא בוצעה.

על כן, אני דוחה את הערעור.

על פי תקנה 153, והתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, הקובע ששכר הטירחה בערעור יהיה 50% מהשכר בערכאה הראשונה ולא פחות מ- 5,354 ₪ בתוספת מע"מ, אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 6,265 ₪.

בעיניין זה יש לומר, כי ההודעות שנשלחו – 10 במספר, כמו גם ההתראה על הכוונה להגביל את החשבון והודעת ההגבלה, נשלחו לכתובתו של הנתבע (ראו ההודעות על החזרת ההמחאות אכ"מ, במצורף לכתב התשובה של הבנק בעירעור שהגיש הנתבע על הגבלת חשבונו).

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה נגד הבנק ובית המשפט דחה את העירעור ופסק בעקבות הילכת שטאובר, שכאשר קיבל הלקוח מהבנק במשך תקופה ארוכה את דפי החשבון ובהם חיובים בגין שיקים מזוייפים, ולא הגיב על תוכן החשבונות קיים השתק של הלקוח כלפי הבנק ואין הלקוח יכול לזכות בבטול חיובים בגין השקים המזוייפים - אפילו הבנק התרשל (עמ' 144-145).

...

לחב' ג.ר.ו.י יזמות והשקעות בע"מ ישלם הנתבע סך כולל של 5,500 ₪.

לחב' סנטרל (ש.א) מימון ופיננסים בע"מ ישלם הנתבע סך כולל של 5,500 ₪.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל, בכל התיקים שבהם נפתחו על-ידי התובעות הליכי ביצוע בגין ההמחאות נשוא בקשות ההתנגדות שהוגשו.

החלטת הבנק, אם להחזיר שיק בשל חוסר כסוי, נעשית בהתאם ליתרה בסוף יום עסקים ולא למחרת.

המבקש לא טען וממילא לא הצהיר, כי שיק זה לא נמשך על ידו, באמצעות הרשאה לאדם אחר לחתום על השיק ולא טען, כי מדובר בשיק מזוייף שלא נימסר על ידו למקבל השיק.

במקרה דומה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטה דומה בנושא זה וקבע: "... לכאורה נראה, שלא הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים לאור החריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה למבקשת. לכאורה, הגדלת המסגרת על ידי הבנק, באופן חד צדדי (ושלא מכוח הסכם בין הצדדים), מתוך הרצון לסייע למבקשת, ולהעניק לה אורך נשימה נוסף לפני הגבלת חשבונה, לא הטילה חובה על הבנק להמשיך ולהגדיל את מסגרת האשראי בכל עת שהמבקשת תחרוג ממנה.

...

פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.

למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלו של המבקש והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.

אינני מקבל טענה זו. עיון בדפי החשבון שצורפו מלמד כי ביום הפירעון של כל שיק מן השיקים הללו, לא היתה יתרה מספקת בחשבון וההפקדה בוצעה ביום שלאחר מכן, לאחר שהשיק כבר סורב.

בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.

" לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה. על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקש בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.