ערעור על הארכת מועד להגשת בקשה לוועדה המיוחדת

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע (כבוד השופטת רחל גרוס; ב"ל 11338-08-19), בו נמחק, לבקשת המבקש, העירעור שהגיש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 22.7.2019.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

זאת, משהעניין בא על תיקונו בהגשת הערר על ידי המבוטח, ואף נוכח האזהרה המובנית המצויה בטופס הבקשה להיבדק מחדש (ראו: בר"ע 38251-04-22, בר"ע 13505-05-22 עראידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.7.2022) כללם של דברים: נוכח האחור הקיצוני בהגשת הבקשה לרשות ערעור, משלא הובא טעם מיוחד מספיק לאיחור הממושך בהגשת ההליך, ומשלא ניתן להעריך כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור גבוהים, הבקשה נדחית.

אף אם אניח, כי המכתב האמור היתקבל אצל המערערת בסמוך למועד הנפקתו, הפסיקה קובעת, כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגיש ערעור על ועדה בהנתן טעמים מיוחדים (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)).

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ז' אדר תשפ"ג, (28 פברואר 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

טענות המשיב: יש לדחות את הערעור על הסף בשל עיתוי הגשתו.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

לסיכום סוגיית הארכת המועד: צירוף הנסיבות שצוינו לעיל יחד עם סיכויי הערעור הטובים מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד ככל שאמנם חלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת לדון שנית בנושא הנכות המתאימה בגין מחלת הריאות תוך התייחסות למסמכים שנדרשו.

כב' השופט א' אורנשטיין קבע כי- "שעה שנקבעו מועדים להגשת הליכים, והמבקש לא עמד בהם, ואף לא נתן טעם עינייני לכך, לא כל שכן, לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, קצרה ידי להושיע. במיוחד נכון הדבר, שעה שעסקינן באחור של כחודשיים ימים". ע"מ 7766-03-16 (ת"א) עזרא אילן הניה נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב (מיום 28.11.2016) בו דנה כב' השופטת י' סרוסי באיחור בן כשלושה וחצי חודשים בהגשת העירעור, וקבעה כי- "כנגד הזכות החוקתית השמורה לבעל דין לקבל את יומו בבית המשפט, עומדת חובתו הבסיסית, הן כלפי בית המשפט והן כלפי בעלי הדין האחרים, לקבל על עצמו את עולו של בית המשפט, החלטותיו, ואת סדרי הדין שבלעדיהם לא ניתן לקיים הליך שפוטי תקין. לא ניתן להרשות לבעל דין לנהוג בסדרי הדין כאוות נפשו תוך ניצול ההליך השפוטי ואחר כך עדיין לצפות כי ההליך השפוטי יעמוד לימינו ויינתן לו יומו בבית משפט" ו"ע 62832-02-20 (חיפה) אלבאש ואח' נ' מנהל מסוי מקרקעין חיפה (מיום 30.6.2020), שבו דנה כב' השופטת א' ויינשטיין באיחור בן למעלה משבעה וחצי חודשים, וקבעה כי יש לסלק את הערר על הסף, מהטעם שלא ניתן "נימוק מיוחד, כדרישת הדין, לצורך הארכת המועד להגשת הערר". (באותו עניין אף צוין חשש לשימוש לרעה בהליכים משפטיים מתוך מטרה "למשוך את הזמן" ולדחות ככל האפשר את מועד תשלום המס); ע"מ 10280-08-20 (מרכז) חאג' יחיא נ' פקיד שומה נתניה (מיום 16.3.2021), שבו דן כב' השופט ש' בורשטיין באיחור בן כ- 8 חודשים, וקבע כי יש לדחות את העירעור על הסף, הן מהטעם של האיחור הממושך בהגשתו, שלא ניתן לו כל הצדק סביר, הן לאור סכוייו הלכאוריים הנמוכים של העירעור); פסק דיני בע"מ 46275-04-22 (ב"ש) הואשלה נ' פקיד שומה באר שבע (מיום 15.6.2022), שבו נדחתה בקשה להארכת מועד שהוגשה באיחור בן 7 חודשים; ו"ע (מרכז) 62181-01-23 ברסלר ואח' נ' מנהל מסוי מקרקעין נתניה (מיום 13.4.2023), שבו דחה כב' השופט א' גורמן, בהסכמת חברי לועדה, בקשה להארכת מועד שהוגשה באיחור של כ- 10 חודשים.

...

אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את בקשתו של המנהל ולדחות את הערעור על הסף.

העוררת תשלם למנהל את הוצאותיו בגין הליך זה בסכום כולל של 5,000 ₪.

אני סבור שבמקרה זה, שבו הוגש הערר באיחור רב, בחלוף יותר מחצי שנה מהמועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין וללא הגשת בקשה לועדת הערר להארכת המועד להגשתו הרי שיש לפסוק הוצאות גבוהות בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר: בהתאם להחלטת יו"ר הוועדה ובהסכמת חבריה, נדחה בזאת הערר.

סיכומי טענות המערערים בסיכומיהם חזרו המערערים על הרקע שקדם להגשת בקשתם להארכת מועד וכן על כל טענותיהם כפי שהובאו לעיל במסגרת פניותיהם לשמאי הוועדה וכן בבקשה להארכת המועד.

סיכומי טענות הוועדה הוועדה שבה על טענתה כי בעת הגשת הבקשה להארכת מועד לא נימצאו בה טעמים מיוחדים למתן אורכה וכי טיעוני המערערים שם, היתמקדו בעיקר בהיעדר קבלת השומות, כאשר לא עלתה כל טענה ביחס לשומות עצמן ולחיוב עצמו או לגובה היטל ההשבחה אלא כל שנעשה שם היה הפנייה לנספח התומך בטיעון, מבלי לנמקו, להביאו, לצטטו ומבלי להניח בפני הקורא את הטענות הנטענות ובכך יש חוסר תום לב בניהול הליך לא תקין בשל ההמנעות מהעלאת הטענות ישירות בהודעת הערר.

...

סיכומו של דבר לא מצאתי שנפלה בהחלטת יו"ר הועדה טעות המצדיקה התערבותי.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו לועדה, המשיבה 2 הוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

לא ניתן לקבלו משקולי מדיניות משפטית ראויה, בשל חוסר הוודאות שעלול להווצר עקב כך (ראו פסק הדין בע"א (ב"ש) 29535-12-11 בני הנגב בניה ועפר בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ; והחלטת בית המשפט העליון ברע"א 7167/12 שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך שבית המשפט הדגיש כי יש לדחות ב"שתי ידיים" את הטענה לביטול פסק דין לשיעורין, תוך איבחנה בין קביעות שונות, שכן יצירת "יצור כלאיים" פוגעת בודאות ותגרום להתדיינויות מיותרות).

אם לא די בכך, נמצא מיסמך (שצורף לבקשת הועדה המקומית לסילוק על הסף) שממנו עולה כי העותר פנה ביום 27.6.2019 בבקשה להארכת מועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק בגין התכנית (שנדחתה).

אזכיר עוד בהקשר זה כי ההחלטה הנתקפת התקבלה על ידי ועדת תיכנון מיוחדת שהוקמה במסגרת הוראת שעה, ועדה שאיננה קיימת עוד.

...

סבורני כי תקופת השיהוי הסובייקטיבי הארוכה מצדיקה בנסיבות העניין כמפורט את דחיית העתירה.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותר (גם אם לא נזכרו במפורש בהחלטה זו), והן נדחות.

סוף דבר, אני דוחה את העתירה על הסף בתוקף הסמכות לפי תקנה 7 לתקנות, שכן אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.