עוד יצוין כי בבקשת המשיבה לביטול הקנס, שקדמה לדיון בבית משפט קמא והופנתה אל המערערת, טענה המשיבה (כאמור בטופס ערעור דוח חניה באנטרנט שהוצג לעיוני) כי היא ובן זוגה חשופים להיתנכלות מצד שכניהם מאז בואם להתגורר במקום מגוריהם החדש בחיפה, וכי מתן הדוח היה המשך להיתנכלות זו, כאשר השכנים הזמינו פקח וזה נתן דוח, מבלי לבדוק כי מדובר בחניית נכה, ולרכב שחנה במקום היה תו נכה.
בית משפט קמא חרג מסמכותו בהכרעת הדין, משום שעל פי האמור בסעיף 229 לחסד"פ, הסמכות לבטל דוח היא רק של תובע, ואין לבית משפט סמכות לעשות כן.
גם טענה זו תמוהה, משברור כי סעיף 229 לחסד"פ עוסק בפרק הדן בסדרי דין מיוחדים בעבירת קנס, ואכן סעיף 229(ג) מאפשר לתובע לבטל הודעת קנס, אם למשל (דבר המתאים למקרה דנן) הוא סבור כי נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים.
גם כאן נדמה שב"כ המערערת נפלה לכלל טעות בטיעוניה, שהרי אין מחלוקת, וכך גם הבהירה המשיבה, הגם שלשני בני הזוג מכוניות עם תו נכה, אין הם מבקשים או בפועל עושים שימוש בחנית נכה נוספת, והם אינם מבקשים להקצות להם על חשבון הציבור שני מקומות חניה.
משכשלו המאמצים שמעתי את טיעוני הצדדים, אשר חזרו על טיעונים קודמים והוסיפו, כדלקמן:
ב"כ המערערת טענה כי:
טופס ערעור על דוח חניה ותשובת המערערת לערעור הוגשו רק בהליך כאן, ולא הוגשו בבית משפט קמא, זאת משום שלא נוהל הליך שמיעת ראיות בבית משפט קמא.
עם זאת העירעור של המשיבה לעירייה נדחה מטעמים עקרוניים, גם בשל רצון המערערת להלחם בתופעה בה נתקלה של מיסחור במקומות חניה לנכים, ולכן סבר בודק העירעור מטעם עריית חיפה כי זו איננה יכולה לסטות מהוראות החוק.
...
לו היה מקום שערכאת הערעור תחליף שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, ולו נדרשתי לדין מלכתחילה בהליך, הייתי מגיעה למסקנה זהה.
שוכנעתי כפי שכבר תואר לעיל כי:
בית משפט קמא במקרה דנן ביטל כתב אישום ולא דוח, ולכן אין כל רלוונטיות להפניה לסעיף 229 לחסד"פ.
ב"כ המערערת בעצמה הודתה כי בהליך שהתקיים בבית משפט קמא כתב אישום ודוח הם היינו הך.
אין באמור בסעיף 229 לחסד"פ כדי לייתר סמכות בית המשפט הדן בכתבי אישום המובאים בפניו להורות כי דין כתב האישום להתבטל, סמכות זו שמורה לבית המשפט ולא רק לתובע, והיא נובעת מהאמור באופן כללי בחסד"פ ומסמכות בית המשפט לנהל דיון מקדמי ולייעל הדיון.
לאור כל האמור בפסק דין זה, המזכירות תעביר העתק פסק הדין ללשכה המשפטית במשרד הביטחון, אגף השיקום, וללשכה המשפטית של ארגון נכי צה"ל.
בכפוף לכך אינני עושה צו להוצאות, והכול מתוך אמונה כי המסקנות והבדיקות הנדרשות מההליך ומהאמור בפסק הדין, יוסקו ויבוצעו.
