מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על דחיית תביעת נכים על דו"ח חניה שגוי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

התובעת קיבלה דו"חות חניה עקב חניה בנגוד לתמרור, האוסר גם חניית רכב נכה.
התובעת הגישה בעיניין זה תובענה ייצוגית (הליך המתנהל עד היום), וכן העלתה את טענותיה ביחס לתמרורים בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א ביום 19.1.15 שם ביקשה להשפט על דו"ח חניה בנגוד לתמרור (תיק מס' 47770151).
בהחלטת ביהמ"ש מיום 12.6.15 דחה ביהמ"ש את הבקשה בקבעו כי כבר הוחלט בה. עם זאת הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי "אין כל קשר בין מוגבלותה של הנאשמת לבין החלטתי להעביר את הפרוטוקול למשרד התחבורה". בהמשך לכך הגישה התובעת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים ובקשה לעיכוב ביצוע הבדיקה, אולם, גם ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את בקשתה, בנימוק כי לא הוסבר מכח איזה חוק ואיזה סעיף מוגשת בקשת רשות ערעור ו/או בקשה לעיכוב ביצוע ומה מקור הסמכות לעכב את ביצוע ההחלטה.
לעניין גובה הנזק, אין ספק כי עסקינן בהשתלשלות עניינים קפקאית של ממש, בה טעות פקידותית שנעשתה בתום לב מנציחה את עצמה עקב חוסר היתייחסות ובדיקה נאותה מצד הנתבעות 1-2, בעת הטיפול בהוצאת הזימון מלכתחילה ללא כל ביסוס בפרוטוקול שנשלח למרב"ד, ובדחיית בקשות התובעת לתקן את הטעות שנעשתה, כאשר היא חשה כמתדפקת על קירות אטומים, עד שלאחר חמישה חודשים, היועצת המשפטית של משרד הבריאות אחזה את השור בקרניו, ביצעה את הבדיקה הפשוטה הנדרשת, ולאחר בירור קצר בוטל הזימון השגוי.
...
בהחלטת ביהמ"ש מיום 12.6.15 דחה ביהמ"ש את הבקשה בקבעו כי כבר הוחלט בה. עם זאת הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי "אין כל קשר בין מוגבלותה של הנאשמת לבין החלטתי להעביר את הפרוטוקול למשרד התחבורה". בהמשך לכך הגישה התובעת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים ובקשה לעיכוב ביצוע הבדיקה, אולם, גם ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את בקשתה, בנימוק כי לא הוסבר מכח איזה חוק ואיזה סעיף מוגשת בקשת רשות ערעור ו/או בקשה לעיכוב ביצוע ומה מקור הסמכות לעכב את ביצוע ההחלטה.
לפיכך אני קובעת כי הנתבעת 1 אחראית בגין רשלנות רבתי לנזקי התובעת, והנתבעת 2 אחראית בגין רשלנות.
בחלוקת האחריות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות בחלקים שווים.
התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ניפתח הליך בביהמ"ש לעניינים מקומיים בע"א 25680-05-23, שבו הוגשו טיעוני הצדדים ושבו ניתנו מספר החלטות ע"י כב' השופט המטפל בתיק, שבהן דחה ביהמ"ש את בקשת התובע לקיים דיון בחוקיות הדו"ח, נוכח העובדה שהדו"ח בוטל.
ביום 10.7.2023 ניתן על ידי פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת (יוער כי המסמך הוגדר בטעות כ"החלטה"), במסגרתו חויבה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 5000 ₪ בתוספת האגרה ששולמה.
לגבי טענות הגנה אפשריות נטען, כי לנתבעת סכויי הצלחה גבוהים מאחר שהדוח הרלוואנטי נרשם כדין, התובע אינו מכחיש כי חנה במקום מבלי שהוצג תג נכה על שמשת רכבו, הקנס שניתן לו בוטל ולכן לא נגרם לו כל נזק ואין עילה ובסיס לתביעה.
בבקשת הביטול ובכתב ההגנה הועלתה גם טענה בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט לתביעות קטנות לידון בתביעה זו. נטען כי התובע עושה שימוש בהליך זה כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, שם נקבע כי אין עילה לקבל את בקשת התובע להשפט באיחור מקום שבו הדוח בוטל.
...
דיון והכרעה בקשת הביטול מתקבלת אמנם איני מקבל, כלל וכלל, את טענת הנתבעת לפיה פסה"ד ניתן שלא כדין למעשה, משום כך שניתן בטרם חלוף המועד החוקי להתגוננות (תוך 30 יום מיום המצאת מסמכי התביעה לנתבעת).
אני קובע אפוא כי פסה"ד ניתן בהחלט כדין.
בנוסף, התובע עצמו ביקש לשנות ולפתוח את פסה"ד, ובתגובתו האחרונה הנ"ל מיום 1.8.2023 אף ביקש הוא לקיים משפט ולהזמין עדים, ולכן ניכר שגם התובע סבור, למעשה, שיש לאפשר לנתבעת את יומה בביהמ"ש. אני מורה אפוא על ביטול פסה"ד שניתן ביום 10.7.2023 בהיעדר הגנה במועד.
לסיכום פסה"ד מיום 10.7.2023 מבוטל.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עוד יצוין כי בבקשת המשיבה לביטול הקנס, שקדמה לדיון בבית משפט קמא והופנתה אל המערערת, טענה המשיבה (כאמור בטופס ערעור דוח חניה באנטרנט שהוצג לעיוני) כי היא ובן זוגה חשופים להיתנכלות מצד שכניהם מאז בואם להתגורר במקום מגוריהם החדש בחיפה, וכי מתן הדוח היה המשך להיתנכלות זו, כאשר השכנים הזמינו פקח וזה נתן דוח, מבלי לבדוק כי מדובר בחניית נכה, ולרכב שחנה במקום היה תו נכה.
בית משפט קמא חרג מסמכותו בהכרעת הדין, משום שעל פי האמור בסעיף 229 לחסד"פ, הסמכות לבטל דוח היא רק של תובע, ואין לבית משפט סמכות לעשות כן. גם טענה זו תמוהה, משברור כי סעיף 229 לחסד"פ עוסק בפרק הדן בסדרי דין מיוחדים בעבירת קנס, ואכן סעיף 229(ג) מאפשר לתובע לבטל הודעת קנס, אם למשל (דבר המתאים למקרה דנן) הוא סבור כי נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים.
גם כאן נדמה שב"כ המערערת נפלה לכלל טעות בטיעוניה, שהרי אין מחלוקת, וכך גם הבהירה המשיבה, הגם שלשני בני הזוג מכוניות עם תו נכה, אין הם מבקשים או בפועל עושים שימוש בחנית נכה נוספת, והם אינם מבקשים להקצות להם על חשבון הציבור שני מקומות חניה.
משכשלו המאמצים שמעתי את טיעוני הצדדים, אשר חזרו על טיעונים קודמים והוסיפו, כדלקמן: ב"כ המערערת טענה כי: טופס ערעור על דוח חניה ותשובת המערערת לערעור הוגשו רק בהליך כאן, ולא הוגשו בבית משפט קמא, זאת משום שלא נוהל הליך שמיעת ראיות בבית משפט קמא.
עם זאת העירעור של המשיבה לעירייה נדחה מטעמים עקרוניים, גם בשל רצון המערערת להלחם בתופעה בה נתקלה של מיסחור במקומות חניה לנכים, ולכן סבר בודק העירעור מטעם עריית חיפה כי זו איננה יכולה לסטות מהוראות החוק.
...
לו היה מקום שערכאת הערעור תחליף שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, ולו נדרשתי לדין מלכתחילה בהליך, הייתי מגיעה למסקנה זהה.
שוכנעתי כפי שכבר תואר לעיל כי: בית משפט קמא במקרה דנן ביטל כתב אישום ולא דוח, ולכן אין כל רלוונטיות להפניה לסעיף 229 לחסד"פ. ב"כ המערערת בעצמה הודתה כי בהליך שהתקיים בבית משפט קמא כתב אישום ודוח הם היינו הך. אין באמור בסעיף 229 לחסד"פ כדי לייתר סמכות בית המשפט הדן בכתבי אישום המובאים בפניו להורות כי דין כתב האישום להתבטל, סמכות זו שמורה לבית המשפט ולא רק לתובע, והיא נובעת מהאמור באופן כללי בחסד"פ ומסמכות בית המשפט לנהל דיון מקדמי ולייעל הדיון.
לאור כל האמור בפסק דין זה, המזכירות תעביר העתק פסק הדין ללשכה המשפטית במשרד הביטחון, אגף השיקום, וללשכה המשפטית של ארגון נכי צה"ל. בכפוף לכך אינני עושה צו להוצאות, והכול מתוך אמונה כי המסקנות והבדיקות הנדרשות מההליך ומהאמור בפסק הדין, יוסקו ויבוצעו.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה הפנה לפסקי דין שניתנו בעיניינו ובמסגרתם נפסק לו פיצוי בגין מתן דו"חות בנגוד לחוק חניית נכים: א) ת"ק 37236-04-18.
נטען כי מנספחים ג' – ד' לכתב ההגנה לא עולה כי יש אשם לתובע וכי נציגי הערייה שיקרו וגרמו לשופטת לטעות.
דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.
...
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.
ב) על בסיס מכלול החומר שהונח בפני בית משפט קמא בהחלט ניתן היה להגיע למסקנה ולפיה נכון למועד מתן הדו"חות, לפי המידע שהיה בעירייה, לא היה היתר לרכב המדובר לנסוע בנת"צ. לפיכך, ניתנו הדו"חות.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים (כב' הרשם הבכיר מיכאל שמפל) מיום 27.1.2024 בתאד"מ 17088-01-23 ולפיו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיבה (להלן גם: "הערייה") והם חויבו לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪.
בהתאם לכתב התביעה, חנו התובעים – זוג נכים ביום 10.5.2022 עם רכבם באור-יהודה, תוך הצמדת תו נכה לשמשת המכונית.
התביעה הוגשה לקבלת פיצוי בסך 75,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים כתוצאה מרישום הדו"ח. ההליכים ביחס לדו"ח שקדמו להגשת התביעה קמא: א) עתירה מנהלית: התובעים הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בעת"מ 24188-09-22 ובקשו במסגרתה פיצוי כספי בסך 75,000 ₪ בגין נזק שניגרם להם כתוצאה מרישום הדו"ח. נטען בעתירה, כי המערערים הגישו בקשה להשפט בעיניין דו"ח החנייה אך חלפו 4 חודשים ועדיין לא התקבלה ההזמנה לדיון.
בעירעור נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר דחה התביעה ולא חייב הערייה לשלם "הנזק המבוסס על סבל – כאב – עוגמת נפש" בשל רישום דו"ח על סך 250 ₪.
...
מכוח סמכותי בהתאם לתקנה 138 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018 הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, כיון שאין לו סיכוי להתקבל.
סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות קובע: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". רק כאשר קיימת הרשעה במשפט פלילי ניתן להסתמך על הממצאים והמסקנות בפסק הדין הפלילי, בהליך האזרחי.ברור אם כך, שפסק דין מזכה (ובהסכמה) אינו "מעשה בי דין" בתביעה האזרחית.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו