כתב העירעור מעלה כמה טענות ותהיות כבדות משקל לכאורה נגד פסק הדין הן בכל הנוגע לשאלה העקרונית אם יש מקום לחייב אב במזונות ביתו, לא כל שכן בלימודיה – ולפי הנראה מדובר בלימודים על־תיכוניים ('סמינר', לפי הנראה מגיל הבת ומהסכום מדובר ב'כיתות הסמינר' גם אם הללו נלמדות באותו מוסד שבו נלמדו לימודי התיכון וכמקובל במיגזר החרדי שאליו משתייכים הצדדים – כיתה י"ג או י"ד אליבא דכתבי הטענות, אם כי חובתי להעיר כי אם אפילו מקצת מהנטען בדברי המערער באשר ליחסן של בנותיו אליו נכון הוא, ועיון בתיק מלמד לכאורה כי דברים בגו, ויהיו הסיבות או התירוצים לכך אשר יהיו, איני יודע איזו 'חרדיות' היא זו) – גם לאחר גיל שמונה־עשרה (ובעניין זה ייאמר כי אומנם חיובים שמדין צדקה ייתכן שישנם גם בגיל זה, ואולי לעניינם יפים נימוקי בית הדין בהחלטתו שניתנה לפני פסק הדין ובה צוין המקובל במיגזר החרדי, אך בהיעדר תקנה של הרבנות הראשית מעבר לגיל זה קמה וגם ניצבה השאלה אם אפשר לכוף על צדקה זו, ואין כאן מקום להאריך בזה);
הן בנוגע לשאלת סמכותו של בית הדין לפסוק מזונות שמעל גיל זה בכלל ובתביעה שבין האם לאב בפרט (ושלא במסגרת מזונות אשה ומדין 'ארחי פרחי', ואין כאן מקום להאריך), שהלוא אין תביעה עצמאית של הבת ואף הוראת פסק הדין היא לשלם את המזונות לאם;
הן השאלה אם יש מקום לפסוק מזונות בכלל, ומזונות כאלה – היינו חינוך על־תיכוני שאינו בגדר ההכרח הקיומי – בפרט שעה שקיים לכאורה נתק חמור, בלשון המעטה, בין הבת לאביה, כשקיימת טענה לניכור הורי, וכשגם מדברי המשיבה עולה כי היחסים בין האב לבת אינם שפירים אלא שלדידה לא בה האשם; אומנם ייתכן שיש חיוב על האב בגדר חיובו 'ללמד בנו מלאכה', והארכתי בזה בעבר בפסק דין בבית הדין נתניה.
לטענת המשיבה פסק הדין האמור אינו אלא החלטת ביניים המצריכה בקשת רשות ערעור, שלא הוגשה לבית דיננו ובנוסף לכך – המועד להגשתה חלף עבר בעת הגשת העירעור עצמו, ועל כן יש לדחות את העירעור על הסף.
...
באשר לבקשת עיכוב הביצוע הגיש בא כוח המשיבה בקשה למתן ארכה קצרה, מסיבות אישיות שפורטו בגוף הבקשה, והחתום מטה נעתר לה.
אשר לערעור עצמו הגישה המשיבה, באמצעות בא כוחה, עוד קודם לכן בקשה למחיקתו של הערעור על הסף, בקשה שכללה גם טיעונים לגופו של עניין אף שהודגש בה כי אין היא בבחינת תשובה לערעור עצמו.
לטענת המשיבה פסק הדין האמור אינו אלא החלטת ביניים המצריכה בקשת רשות ערעור, שלא הוגשה לבית דיננו ובנוסף לכך – המועד להגשתה חלף עבר בעת הגשת הערעור עצמו, ועל כן יש לדחות את הערעור על הסף.
דינן של טענות אלה להידחות: פסק הדין גמר את הדיון בבקשה שבנוגע לחיוב המדובר, וראוי לציין שהוא אף נושא את הכותרת 'פסק דין' (ולא 'החלטה'), אף שלא הכותרת עיקר אלא התוכן, ואין בו כל אמירה בדבר היותו זמני.
מסקנות והוראות
נוכח כל האמור אני מורה כי מזכירות בית הדין תקבע מועד לדיון בערעור.
