ערעור על דחיית תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי בחדלות פירעון

הקדמה: החלטה זו עניינה הכרעה בערעורים על הכרעות המשיב, בעל התפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי חברת ד. ש. הנדסת צנרת בע"מ (בפרוק) (להלן: "בעל התפקיד" ו"החברה" בהתאמה) בתביעות חוב שהגישו לו שישה מערערים, כולם עובדים לשעבר של החברה שבפרוק, במסגרתן נדחו תביעות החוב מחמת היתיישנות.

טענות המוסד לביטוח לאומי: לטענת המוסד לביטוח לאומי, דין הערעורים להדחות, משום שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בעל התפקיד לדחות את תביעות החוב מחמת היתיישנות.

עוד טוען המוסד לביטוח לאומי כי על פי הפסיקה, דיני ההתיישנות חלים אף בהליכי חידלות פרעון, דוגמאת ההליך דנא, אף שעסקינן בתביעות עובדים.

...

טענת המערערים שלפיה פסק הדין לעיל מתייחס לתביעות חוב שבמרכזן חוב כספי ולא זכויות עובדים, אין בה ממש והיא נדחית.

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, בדין ובצדק החליט בעל התפקיד לדחות את הערעורים מחמת התיישנות.

בנסיבות אלה, דין הערעורים – כולם – להידחות, על כל ראשיהם ונימוקיהם.

טענות היחידה יש לקבל את העירעור ולדחות את תביעת החוב ממספר הטעמים שלהלן: האיחור בהגשת תביעת החוב, חוסר היריבות בין הנושה והיחידה והיותו של החוב שנתבע במסגרת תביעת החוב אינו "בר תביעה" בהליך חידלות הפרעון דנן.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב העירעור על נספחיו ובכלל התגובות שהוגשו ביחס לערעור ולאחר שמיעת כלל טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לנכון לקבל את העירעור ולהורות על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה וזאת, מהנימוקים המפורטים להלן.

"חוב עבר" – חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1)   החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; (2)   הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם החוב נוצר לאחר מתן הצוו; (3)   הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון; (4)   חוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; (5)   הפרישי הצמדה וריבית שנוספו לחוב כאמור בפסקות (1) עד (4), עד למועד פרעונו בפועל".

אין מקום כי בית המשפט של חידלות פרעון יכריע במחלוקת האמורה בין הצדדים שעניינה כאמור, חוב שהתגבש לאחר מתן צו פתיחת ההליכים ושאינו "חוב עבר". בשים לב לדחיית תביעת החוב לגופה, ובפרט בשים לב לקביעתי כי החוב נשוא תביעת החוב אינו "חוב עבר" כהגדרתו בסעיף 4 לחוק, הרי שמתייתר הדיון בטענות היחידה ביחס להארכת המועד שאושרה על ידי הנאמנת להגשת תביעת החוב.

...

טענות הנאמנת יש לדחות את הערעור מאחר והוא מבוסס על טענות שהועלו כבר על ידי היחידה ונלקחו בחשבון על ידי הנאמנת במתן הכרעתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו ובכלל התגובות שהוגשו ביחס לערעור ולאחר שמיעת כלל טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לנכון לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה וזאת, מהנימוקים המפורטים להלן.

לאור כלל האמור, אני מורה על קבלת הערעור על הכרעת הנאמנת, ומורה על דחיית תביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה.

לפנינו ערעור על החלטות, שבמהותן הן פסק דין חלקי, של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר כץ ונציגי הציבור גב' שוש סמק ומר אבינועם בן יצחק; ת"צ 46238-03-13) שבהן נקבעו קביעות שונות בקשר לתובענה הייצוגית מושא ההליך שהוגשה על ידי המערערים נגד המשיבה (להלן - החברה).

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ללא דיון לגופו של עניין תוך שנקבע כי ניתן יהיה להשיג על ההחלטה בתום ההליך (בר"ע 3922-11-19).

ביום 8.1.2020 ניתן צו להקפאת הליכים לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח - 2018.

בנוגע לסוגיית כנוס הנכסים - מבלי להצטרף לטענות המבקש בסוגיה זו, לא יתנגדו הממונה וב"כ הנאמנים כי הסוגיה תבוא לפתחו של בית משפט של העירעור, והנאמנים לא יידרשו להגיב לערעור בסוגיה זו. בנוגע לסעד של הריביות - רשאי המבקש להמשיך לברר את העירעור ובילבד שהפסיקה ככל שתהיה, לא תחייב את המוסד לביטוח לאומי ו/או את קופת הפרוק, ולא תחסום את המוסד לביטוח לאומי ו/או את הנאמנים מבירור סוגיה זו במסגרת הכרעה בתביעת חוב".

...

משכך, עלינו לבחון האם היה מקום להגביל את ב"כ הקבוצה לפעול רק מטעמו של מי שהסמיך אותו בכתב לעשות כן. אכן, בהיבט הפרקטי הפתרון שגובש לפיו יוסמך ב"כ הקבוצה לייצג את חברי הקבוצה על חשבונם בהגשת תביעות הוכחת חוב למוסד לביטוח לאומי הוא פתרון אשר יש בו כדי לסייע לחברי הקבוצה להגשים את זכויותיהם, גם אם במחיר של תשלום שכר טרחה הנגזר מהיקף הזכות, אך בהיבט המשפטי לא מצאנו כל עיגון נורמטיבי לפתרון.

סיכום ביניים - מכל האמור לעיל עולה אפוא כי אין אנו מתערבים בקביעת בית הדין האזורי לפיה נדרשת הסכמה אישית של כל אחד מחברי הקבוצה להגשת הוכחת חוב באמצעות ב"כ הקבוצה ואיננו נדרשים לסוגיית שיעורו של שכר הטרחה אשר ייקבע בהתאם להסכמה בין הצדדים.

סוף דבר - הערעור נדחה בעיקרו כאמור לעיל.

בתגובה לתשובה טוען המנהל המיוחד, כי חרף הנחיות המוסד לביטוח לאומי לב"כ המערער מיום 07.05.19 כיצד עליו לפעול בקשר לתביעת החוב, לא נעשה דבר.

דיון והכרעה בעיניין עש"א (מחוזי תל-אביב) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו, 12.5.2014) (להלן: "עניין וורלד קפיטל גרופ") בחן כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) א' אורנשטיין את השאלה האם קיים מקור נורמאטיבי להטלת ערובה להוצאות על מערער במסגרת הליכי חידלות פרעון, לרבות בעירעור על החלטת בעל תפקיד בתביעת חוב.

וכך נקבע: "המסקנה המתבקשת ממכלול ההוראות וההלכות דלעיל שיש לראות בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כפועל יוצא ממסקנה זו יש להחיל ככלל את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בעירעור, גם על נושה שהגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. סבורני שגם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, נכון יהיה לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, קרי, בעל התפקיד בעירעור על דחיית תביעת החוב ועל מנת למנוע הגשת ערעורי סרק." במסגרת רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי גיא ואח' (פורסם בנבו, 21.08.2007) נפסק כי קיימות שלוש דרגות לסיווג בקשות מסוג זה: בקשה לפטור מאגרה, שאז יפגין בית המשפט את הרמה הליבראלית ביותר כלפי התובע/מערער כדי לאפשר למי שידו אינה משגת לממש את זכות הגישה לערכאות.

...

וכך נקבע: "המסקנה המתבקשת ממכלול ההוראות וההלכות דלעיל שיש לראות בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כפועל יוצא ממסקנה זו יש להחיל ככלל את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, גם על נושה שהגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. סבורני שגם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, נכון יהיה לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, קרי, בעל התפקיד בערעור על דחיית תביעת החוב ועל מנת למנוע הגשת ערעורי סרק." במסגרת רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי גיא ואח' (פורסם בנבו, 21.08.2007) נפסק כי קיימות שלוש דרגות לסיווג בקשות מסוג זה: בקשה לפטור מאגרה, שאז יפגין בית המשפט את הרמה הליברלית ביותר כלפי התובע/מערער כדי לאפשר למי שידו אינה משגת לממש את זכות הגישה לערכאות.

כך נקבע לעניין זה בפרשת וורלד קפיטל גרופ (עמ' 8): "מסקנתי הינה שיש להשוות את מעמדו של בעל תפקיד המשיב לערעור שהגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב לזה של משיב בערעור רגיל ואת זה של מערער רגיל לזה של נושה המערער על הכרעה בתביעת חוב. משכך, נגזור מאלה את החובה של מערער רגיל להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב גם על מי שערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. בית המשפט יהיה רשאי לבקשת הנושה לפטור אותו מהפקדת ערובה במקרה המתאים לפי הנסיבות ובהתאם למבחנים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה". לענייננו, לא ברור מהו מצבו הכלכלי של המערער.

תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 קובעת כי "נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת הנאמן בענין תביעת החוב שהגיש; העירעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מהמצאת ההחלטה לנושה". משמעות הדברים היא כי דרך המלך היא להגיש לבית המשפט המוסמך ערעור על החלטת בעל התפקיד, באופן נפרד ומובחן מהליך הפרוק של החברה, ושם לשלם את האגרה המתחייבת ולהפקיד ערבון כנדרש.

לפני סיום, מצאתי לדחות גם את הסעד החלופי הנזכר בבקשה, במסגרתו עותר המבקש להורות כי תביעת החוב תיבדק ישירות על ידי המוסד לביטוח לאומי בהתאם להסדר הקיים בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח- 2018, ובהקשר זה אין לי אלא להפנות לנימוקי המפרק, המקובלים עלי (סעיפים 39 ו- 40 לתשובתו).

...

ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, ניתן לשקול בחיוב להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 27.06.2017); רע"א 1883/15 משה חי שיבר נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 09.08.2015)).

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, בקשתו של המבקש נדחית, בין על הסף ובין לגופה.

בהתחשב במצבו הנטען של המבקש והואיל ובסופו של יום עסקינן בעובד של החברה שלא צלח במיצוי זכויותיו, אני מורה למבקש לשלם לקופת המפרק ולביטוח הלאומי, כל אחד מהם בנפרד, הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪ (היינו: סכום כולל של 3,000 ₪ לשני המשיבים גם יחד).