ערעור על דחיית תביעה על סך 1 מיליון ₪ בניהול חברה

עוד נקבע כי אין בעובדה כי החייב ביקש לפנות להסדר נושים כדי להצדיק להמנע מביטול ההליך, וכי: "החייב יכול לנקוט, גם כיום, בהליך נפרד של הצעה להסדר נושים ואין בבטול ההליך כדי למנוע ממנו לפעול במישור זה, כפי רצונו". לאחר ביטול ההליך פנה החייב בהצעה להסדר נושים במסגרת תיק הפש"ר בהצעתו מיום 14.10.20 ביקש להוסיף לקופה שיתרתה עמדה על סך של 456,002 ₪ , סך של 1,344,000 ₪.

בהליך זה מונתה כמנהלת ההסדר מי שהייתה המנהלת המיוחדת של החייב בהליך הפש"ר, בדווח מנהלת ההסדר לקראת הדיון שנקבע לאישורו, ציינה כי החייב מציע להעמיד את הקופה על הסך הקרוב לסך של 1.8 מליוני שקלים כאשר סכום זה כולל את הסך הנ"ל שנימצא בקופת הנשייה לאחר שהועבר מקופת הפש"ר. הנאמנת ביצעה חישוב של חלוקת דיבידנד נטו לנושים ועל בסיס הצעת החייב תוך שהיא כוללת בדווח את תביעות החוב של קבוצת שטרית אשר נדחו (ערעור על דחיית תביעות החוב תלוי ועומד).

בע"א 3932/21 אלי בוארן נ' כונס נכסים הרישמי, 11.08.2021, הבהיר בפיסקה 19 בית המשפט את גדר ההתערבות בהכרעה בתביעות חוב על ידי בעל התפקיד: "גם אין ממש בטענות המערער בדבר מתכונת הדיון בהכרעה בתביעת החוב על ידי המנהל המיוחד. ככלל, תפקידו של בית המשפט בדונו בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו, ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. הפיקוח השפוטי על פעולותיו של בעל תפקיד מתאפיין איפוא בריסון ובהתערבות מצומצמת, כאשר לבעל התפקיד מוקנה שיקול דעת רחב בבצוע תפקידו (רע"א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפרוק), פסקה 40 (26.1.2021); ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, [פורסם בנבו] פסקה 15 (27.12.2010); ע"א 2499/19 ‏רשות המסים אגף המכס והמע"מ נ' עו"ד פיני יניב, [פורסם בנבו] פסקה 42 (19.1.2020)). הגם כי הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב המופנות כלפי חייב היא הכרעה בעלת אופי שפוטי, אין משמעות הדבר כי על בעל תפקיד לנהל "הליך משפטי", לרבות שמיעת עדויות, ניהול חקירות וכיו"ב על כל רכיביו.

...

ביום 13.4.21 נשלחה הודעה לנושים כי הצעת ההסדר תידון במועד האסיפה הנדחית ונשלחו הודעות פרטניות לנושים בעלי זכות ההצבעה.

לא מצאתי כי מדובר במקרה הקיצוני בו ראוי להתערב בהסדר ולא שוכנעתי כי הנושים המתנגדים להסדר היו מקבלים תמורה גבוהה יותר אם היה ניתן לגבי החייב צו לשיקום כלכלי.

סוף דבר על כן, אני מאשר את הסדר החוב.

המערערת, גב' עירית קדרון (להלן – המערערת) הגישה ערעור על הכרעתה של בעלת התפקיד, עו"ד שירי ולטמן (להלן – בעלת התפקיד), בתביעת חוב שהוגשה על ידה במסגרת הליך הפרוק של חברת "שער הגבינות – שיווק מזון בע"מ" (להלן – החברה) בסך כולל של 1.4 מיליון ₪.

תביעת החוב דנן (תביעת חוב מספר 6) הוגדרה על ידי המערערת כתביעה שעניינה "תשלום חוב החברה לבנק" בסך 1,490,000 ₪.

החברה הייתה ערבה לפרעון הלוואה זו. אין מחלוקת כי המערערת היא שסילקה את מלוא ההלוואה לבנק הבנלאומי וכי מר אופיר לא שילם את חלקו בהלוואה הנ"ל. יש להקדים ולציין, כי בינואר 2005 נחתם הסכם בעלי מניות בין המערערת (כבעלת 40% ממניות החברה) לבין מר אופיר (כבעלים של 60% ממניות החברה), אשר הסדיר את יחסי בעלי המניות הנ"ל בכל הקשור לניהול החברה, מימון פעילותה, חלוקת הרווחים בין בעלי המניות ועוד (להלן – הסכם בעלי המניות).

פסק הבורר מתייחס בנוסף לטענות נוספות של הצדדים לבוררות, לרבות טענת המערערת להוצאה שלא כדין של פעילות מן החברה לחברות אחרות או גורמים אחרים שבשליטתו של מר אופיר – טענה שנדחתה על ידי הבורר (ראו פסקה 96 לפסק הבורר).

...

כמו כן, העובדה שהבורר קבע שמימון ההלוואה ייעשה בהתאם למקורותיו של כל צד אף מחזקת את המסקנה המתבקשת – והיא, שאין המערערת יכולה לחזור ולהיפרע מהחברה, שאחרת, מה רבותא בהליך הבוררות ובפסק הבורר? אשר על כן, טענות המערערת ביחס לתחולת סעיף 9 לחוק הערבות, המאפשר לנושה לחזור ולהיפרע מהחייב – אינן יכולות לעמוד, שעה שהיא זו שבחרה לקבל את מלוא זכויותיה מהחברה בכובעה כבעלת מניות, ולא כנושה, וללכת בדרך של היפרדות, תחת הליך של פירוק.

יוצא אפוא, כי לו הייתה הערכת השווי מתייחסת וכוללת את חובות החברה לבנק הפועלים, הרי שהתוצאה היתה כי החברה היתה מוערכת כחברה הפסדית, והמערערת הייתה יוצאת בלא כל תמורה עבור מניותיה.

סוף דבר: דין הערעור – להידחות.

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון) מיום 4.3.2021 בת"א 56498-03-18, בו נדחתה תביעתה של המערערת למתן פסק דין הצהרתי שלפיו מקרקעין הרשומים על שמה וכספים בחשבון הבנק שלה אשר עוקלו על ידי המשיב בגין חוב של חברת סיף מתכות בע"מ (להלן: סיף מתכות או סיף), עוקלו שלא כדין ובחוסר סמכות.

לימים התברר למשיב כי עוד במהלכם של ההליכים הנזכרים, ובטרם שולם מלוא החוב, הוצאו כספים מחשבונה של סיף מתכות לצורך רכישת נכסים שונים שנרשמו על שמה של המערערת, ובהם מיגרש ביישוב להבים שנרכש בחודש אוגוסט 2014 בסך של 1.8 מיליון ש"ח (להלן: המיגרש) ורכב מסוג BMW שנרכש בחודש פברואר 2016 בסך של 270 אלף ש"ח (להלן: הרכב); וכן הועברו כספים לחשבון הבנק שלה בסכום מיצטבר של כ-160 אלף ש"ח (להלן: חשבון הבנק).

בית המשפט הוסיף בקשר להלוואה הנטענת, כי גם לא ניתן הסבר המניח את הדעת לצורך של ואאיל בהלוואה האמורה שעמדה לפי הנטען על סך של 175,000 דולר ארה"ב, סכום כימעט זניח בהיתחשב במחזורהּ של סיף מתכות; ולפער בינו לבין שווי המיגרש שעל פי הנטען באמצעותו הוחזרה ההלוואה, העומד על סך של 1.8 מיליון ש"ח. אחר דברים אלה פנה בית המשפט לסוגיית אפיקי הגבייה.

(1) אם לא נימצאו די מטלטלים משל הסרבן בביתו או בקרקעותיו, ואם נראה לאחר חקירה שיש לו לסרבן נכסי מקרקעין שאפשר למכרם לשם תשלום הסכום המגיע ממנו, בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים על שמו, הרי אם הוכח לממונה על הגביה כי אמנם אין לו לסרבן די מטלטלים, רשאי הוא להוציא כתב הרשאה למכירת אותם נכסי מקרקעין או חלק מספיק מהם באותו אופן כאילו נמכרו עפ"י צו מאת בית משפט מוסמך לשם סילוק חוב שבפסק דין: בתנאי כי – .

מדובר בקביעה עובדתית טהורה הנשענת על בחינת הראיות שהונחו לפני בית המשפט ועל היתרשמותו מהעדויות שנשמעו לפניו, ואין צריך לומר כי בקביעות מסוג זה ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב (וראו מיני רבים: ע"א 891/08 אי.די.אר. איטום ובניה 1992 בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף פתח-תקוה, פסקה 18 (13.7.2010); ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' ממן, פסקה 48 (28.8.2022)).

...

סיף הגישה ערעור על החלטה זו של המשיב וערעורה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (ע"מ 11899-01-15).

לא למותר להזכיר כי בכל הנוגע לרכב מסוג B.M.W, רכב יוקרתי ביותר, בית המשפט מצא לנכון להניח הנחות לטובת המערערת הגם שניתן היה להגיע למסקנה אחרת.

יוצא אפוא כי גם טענותיה של המערערת לעניין השגגות שלטענתה נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בקביעת הבעלות – דינן להידחות.

סיכומו של דבר, אציע לחברותיי כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערת בהוצאות המשיב בערכאה זו בסך של 30,000 ש"ח. השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4652/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אברהם קלמרו נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד רונן וינברג – המנהל המיוחד 2. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 3.5.2023 ומיום 28.5.2023 בפש"ר 71945-12-18 שניתנו על ידי כב' השופט נ' פלקס בשם המבקש: עו"ד עמוס טיין ][]החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' פלקס) מהימים 3.5.2023 ו-28.5.2023 בפש"ר 71945-12-18, בהן נדחו בקשת המבקש לעיכוב הליכי מכירת הקרקע שבבעלותו ובקשתו לעיון חוזר בהחלטה זו (להלן: ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר ו-ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, בהתאמה).

רקע והחלטות בית-משפט קמא ביום 1.1.2019 ניתן לבקשת המבקש (להלן: החייב), צו כנוס לנכסיו, והמשיב 1 – עו"ד רונן וינברג, מונה כמנהל מיוחד לנכסים אלה (להלן: המנהל המיוחד).

כן פירט המנהל המיוחד כי נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של כ-5.14 מיליון ש"ח, מתוכן אושרו עד כה תביעות חוב בסך של כ-3.12 מיליון ש"ח. בין היתר, אושרו תביעת חוב של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות) בסך של 371,703 ש"ח, ותביעת חוב של הנושה דליה הרצוג (להלן: הנושה הרצוג) בסך של 948,778 ש"ח. מעבר לכך, צוין כי ישנה תביעת חוב של הנושה The Comp Ltd computer center (להלן: קומפיוטר סנטר), אשר אושרה בסכום של כ-1.54 מיליון ש"ח, אך היא נבחנת מחדש.

זאת בטענה כי בשנת 2012 הפסיקה החברה את פעילותה, והיא נעדרת מעמד משפטי.

לכאורה אין גם סיבה כי הנושה הרצוג תסכים לוותר על תביעת חוב שאושרה זה מכבר בסך של כ-950,000 ש"ח, וממילא החייב אינו רשאי להגיע עימה להסכמות ללא קבלת אישור של המנהל המיוחד.

...

ראשית, אני סבורה כי טענות החייב לעניין ההפחתה האפשרית במצבת הנשייה שלו הן מוקשות ברובן.

ככל הנראה מגעים אלה לא הבשילו בסופו של דבר לכדי הצעה טובה דיה מצד החייב, המשקפת כראוי את שווי הזכויות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

החוב לקנדקו אושר בסך כ 3.4 מיליון ₪ ואילו בעיניין תביעת החוב של רשות המיסים בסך כ 1.5 מיליון ₪ טרם הוצגה הכרעה סופית.

עוד טענה קנדקו כי יש לדחות את טענת היחידה כי חובותיה לא נוצרו במירמה שכן היחידה חויבה בשתי ערכאות בגין מעשי גניבה של סכומי כסף אדירים מקנדקו, אשר העסיקה את היחידה כמנהלת חשבונות.

ערעור על פסק דין זה נדחה במסגרת ע"א 6624/15 ביום 2.10.18.

קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית, גניבה ממעביד וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו, לדוגמא, ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, סעיף 5 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן והאסמכתאות שם ([פורסם בנבו], 17.7.2003); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן ([פורסם בנבו], 3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מו(1) 589 (1986)].

לאחר בחינת טענות התובעת כמפורט לעיל, חוות דעת רו"ח בילו והנספחים שצורפו אליה ויתר הראיות שבאו בפני, ובהעדר הסבר המניח את הדעת להפקדות האמורות מצד הנתבעת 1, אני קובע כי התובעת הוכיחה במידה הנדרשת שגילה נטלה שלא כדין מהתובעת באמצעות הפקדות אצל חלפני הכספים סך של 420,575 ₪ (קרן) וכי עליה להשיב סכום זה לידי התובעת כשהוא משוערך להיום.

...

לאחר בחינת טענות התובעת כמפורט לעיל, חוות דעת רו"ח בילו והנספחים שצורפו אליה ויתר הראיות שבאו בפני, ובהיעדר הסבר המניח את הדעת להפקדות האמורות מצד הנתבעת 1, אני קובע כי התובעת הוכיחה במידה הנדרשת שגילה נטלה שלא כדין מהתובעת באמצעות הפקדות אצל חלפני הכספים סך של 420,575 ₪ (קרן) וכי עליה להשיב סכום זה לידי התובעת כשהוא משוערך להיום.

בסעיף 29 לפסק הדין נקבע כך – "בסופו של דבר, אין מדובר במקרה ה"קלאסי" של מי שרימה אנשים תמימים מהציבור, שלח יד בכספי מעבידו או ביצע מעשה הונאה אחר.

על כן, המסקנה הינה כי החובות הנדונים מוחרגים מן ההפטר, בהתאם להוראות סעיף 175(א)(2) לחוק ועל יסוד הנימוקים לעיל.

היה ואין הצעה עניינית מטעם היחידה לפדות את הזכויות בנכס, אין מנוס אלא לקדם הליכי מימוש והנאמן יפעל ויעדכן בהתאם.