ערעור על דחיית תביעה להמשך שיתוף פעולה בהימורים בספורט

בית הדין האיזורי קבע כי העמותה הוקמה לשתי מטרות: האחת – שתוף ורישום בהתאחדות הכדורגל; והשנייה - קבלת תקציבים מהמועצה להסדר הימורים בספורט בסכום של 40,000 לשנה.

המשיבים טענו כי עירעורו של המתנ"ס סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי, המבוססות על היתרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, ואין מקום להתערב בהן; בית הדין האיזורי, בפסק דין מפורט ויסודי, בחן את מערכת היחסים שבין הצדדים על בסיס מכלול המרכיבים של המבחן המעורב, והגיע לכלל הכרעה כי היתקיימו יחסי עבודה בין המשיבים לבין המתנ"ס, מהנימוקים שפורטו בפסק דינו, ובכלל זה: במשך תקופה ארוכה בת כ- 15 שנה קיבלו המשיבים את שכרם מהמתנ"ס, בהמחאות שנמשכו על ידי המתנ"ס; כהן היה עובד המתנ"ס ותפקידו העקרי היה ניהול קבוצת הכדורגל; במסגרת תפקידו, כהן הוסמך לחתום על חוזים עם השחקנים בקבוצה, וכך נהג במשך שנים רבות; גם ביקורת יזומה של המתנ"ס הגדירה את השחקנים כעובדי המתנ"ס; המתנ"ס מימן את פעילויות הקבוצה, כגון הסעות; המתנ"ס העסיק עובדים שנתנו שירות לקבוצה; המתנ"ס פיקח ושלט גם על הכספים שהתקבלו בעמותה; המתנ"ס העביר את כהן מתפקידו כיו"ר קבוצת הכדורגל ומינה אחרת תחתיו במהלך שנת 2003; למתנ"ס הייתה סמכות להחליט על נתוב הכספים שהתקבלו מהרשות המקומית לתשלום חובותיו האחרים; העמותה הוקמה רק בשל העובדה שהקמתה הייתה תנאי לרישום בהתאחדות לכדורגל ולקבלת תקציבים מהמועצה להסדר הימורים בספורט, ובכל מקרה הוקמה רק בשנת 2001, בעוד שהקבוצה פעלה במסגרת המתנ"ס שנים רבות קודם לכן; גם מנהל המתנ"ס הודה כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים עד תום עונת המשחקים 2005/2006; גם אם תחום הספורט המקצועי אינו מהוה חלק מפעילותו הרגילה של המתנ"ס, הרי שהמתנ"ס עסק בכך במהלך שנים רבות, ורק בתוכנית ההבראה הוחלט שאין מקום לקיים פעילות זו. לעניין חיובו של המתנ"ס בתשלום שכר למשיבים בעד עונה 2006/2007 טענו המשיבים, בין היתר, כי הערייה העבירה למתנ"ס תקציב על בסיס שנתי, וכפועל יוצא מכך הועבר תקציב למימון הפעילות במהלך כל שנת 2006, לרבות החודשים הראשונים של עונת 2006/2007; מר כהן לא קיבל את המכתבים עליהם סומך המתנ"ס את טענתו כי כהן ידע על תכנית ההבראה והפסקת פעילות הקבוצה במסגרת המתנ"ס; כוונת הערייה והמתנ"ס היתה להוציא את ניהול ותפעול קבוצת הכדורגל מהמתנ"ס ולהעביר את ניהול הקבוצה לרשות ספורט שתקום ביום 1.1.2007.

בתוכנית ההבראה שגובשה למתנ"ס בחודש יולי 2006 (נספח 2 לתצהירו של מר רן יול) נקבע כי "תחום הספורט התחרותי יוחזר לאחריות הרשות או בא כוחה. התחום ייצא מיידית מאחריות המתנ"ס, בהתאם לדו"ח ביקורת מבקרת החברה למתנ"סים ונוהלי החברה". מעדותו של מר גנדלמן, יו"ר הדירקטוריון בתקופה הרלוואנטית לתביעה, עולה כי במועד זה, במסגרת תוכנית ההבראה, המתנ"ס הצליח "לשחרר את הכדורגל הייצוגי מהמתנ"ס כשראש העיר לא יכל לכפות עלינו להמשיך עם זה" (ע' 279, ש' 2 – 3).

ביום 29.1.2007 במזכר ששלח גזבר הערייה, מר יאיר דהן, למר רן יול, מנהל המתנ"ס, הודיע מר דהן כי לרשות אין כל תקציב לספורט התחרותי בשנת הכספים 2007 וכי הרשות לא תכיר בשום הוצאה בנושא זה. כאמור, בית הדין האיזורי דחה את טענות המתנ"ס וקבע כי לא הוכח כי כהן קיבל את המכתב מיום 1.8.2006, ובכל מקרה אין בו כדי ללמד על הפסקת פעילות הקבוצה אלא מדובר ברענון הנחיות בקשר לפעילות כספית במתנ"ס; כהן הכחיש גם את קבלת המכתב מיום 30.11.2006 שמוען אליו, ובכל מקרה ההסכמים עם המשיבים נחתמו קודם למשלוח המכתב; גם בשנים קודמות, החל מעונת 2004/2005, חתמו השחקנים על חוזה הנושא לוגו מתנ"ס אופקים; על פי עדותו של מר יאיר דהן עד חודש ינואר 2007 נאמר לכהן כי עליו להמשיך להפעיל את הקבוצה באותה מתכונת, ורק במהלך חודש ינואר 2007 נתקבלה ההחלטה שלא לתקצב כלל את נושא הספורט התחרותי בשנת 2007.

...

אנו סבורים, כי המתנ"ס לא הוכיח כי המשיבים ידעו בתחילת העונה 2006/2007 על החלטתו של המתנ"ס להפסיק להפעיל את קבוצת הכדורגל, ועל כך שכהן אינו מוסמך להתחייב להעסקתם בעונה 2006/2007.

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל במקרה הנדון.

סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים.

המבקשת היא חברה העוסקת ומפעילה מועדון חברים של שירותי משלוח טפסי הישתתפות בהגרלת הלוטו של מיפעל הפיס והטוטו של המועצה להסדר הימורים בספורט.

ביום 3.7.2012 נחתם בין הצדדים הסכם שתוף פעולה, אשר מתחדש באופן אוטומאטי מדי שנה, אלא אם 30 ימים לפני סיומו הודיע צד אחד למישנהו על רצונו לסיים את ההיתקשרות.

טענותיה נתמכו בפסק הדין, שניתן בה"פ 1294/01 מיפעל הפיס נ' לוטונט מועדון חברים בע"מ (מיום 5.12.2001) ובפסק הדין שניתן בעירעור ע"א 610/02 מיפעל הפיס נ' לוטונט מועדון חברים בע"מ ואח' (מיום 2.7.2003).

מאזן הנוחות בהחלטה בדבר מתן סעד זמני על בית המשפט להביא בחשבון את "מאזן הנוחות" בין הצדדים, כקבוע בתקנה 262(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1944: "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני (ולבסוף יימצא כי דין התובענה להיתקבל – ר.כ.) לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני (ולבסוף יימצא כי דין התובענה להדחות- ר.כ.), וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר". בעיניין זה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לצד המבקשת.

בשולי הדברים יצוין, שהתובענה מעלה שאלות כבדות משקל מתחום דיני הבנקאות, שעשויות להיות להן השלכה ביחס להמשך פעילות המבקשת.

זאת ועוד, ככל שיש למשיבה טענות לגבי מהות ומטרת התובענה (שמדובר בבקשה לסעד הצהרתי, שהמבקשת אינה עסק של הימורים – עמוד 12 לפרוטוקול), שאלות אלה יתבררו וידונו במסגרת ההליך העקרי.

...

בנסיבות אלה דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו, נאסר על המשיבות להפסיק את שירותי הסליקה, על פי ההסכמים שבין הצדדים, עד למתן החלטה אחרת או עד למתן פסק הדין בתובענה.

המשיבות ישלמו למבקשת, יחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך של 15,000 ₪, עד ליום 25.9.2015, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

בבית המשפט העליון רע"א 8016/05 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל המבקש: עלי סבא נ ג ד המשיב: משה מסעוד בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.6.05 בע"א 2098/04 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא (כתוארה אז) ב' גילאור והשופטים א' רזי וי' כהן בשם המבקש: עו"ד י' רוטמן בשם המשיב: עו"ד א' מילשטיין ועו"ד ע' ברד ][]החלטה

הבקשה שלפניי עוסקת בסכסוך שהתגלע בין המבקש למשיב בנוגע להסכם חלוקת כספי זכייה בתוכנית ההימורים המאורגנת על-ידי המועצה להסדר הימורים בספורט ("הספורטוטו", המתקרא בקיצור- "הטוטו").

המבקש והמשיב היו במשך שנים רבות ידידים, ובין היתר שתפו פעולה במשלוח טפסים להגרלת ה"טוטו" השבועית, תוך שהם נוהגים להמר בסכומים שבין 20,000 ל-35,000 ₪ מידי שבוע.

המשיב, לעומת זאת, טען כי בפגישה זו לא הושגה כל הסכמה בין הצדדים לגבי המשך שתוף פעולה במילוי טפסי ה"טוטו" וכלל לא דובר על תשלום של מי מהצדדים לחברו במקרה של זכייה בפרס הגדול או בפרס כלשהוא.

לגישתו של המבקש, מקרה זה מעורר שאלה משפטית חשובה הטעונה הכרעה, והיא: האם כאשר נחלקות דיעות שופטי המותב - סיטואציה המוסדרת על-ידי סעיף 80(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) - קובעת "דעת הרוב" מבחינה טכנית, המתייחסת לתוצאתו הסופית של ההליך, דהיינו- לקבלת או לדחיית התביעה/העירעור, או "דעת הרוב" מבחינה עניינית/מהותית, המתייחסת לאופן ההנמקה של התוצאה האמורה.

...

השופטת ב' גילאור, אף שסברה גם היא כי יש לקבל את ערעורו של המשיב, נימקה זאת באופן שונה.

שנית, לא שוכנעתי גם מניסיונו של המבקש להציג את השאלה האם מדובר בהסכם חוזי או בהתחייבות ליתן מתנה בעתיד, כשאלה משפטית אשר מצדיקה ליבונה על-ידי בית משפט זה במסגרת ההליך שלפנינו, לאור העובדה כי היא נדונה לראשונה על-ידי בית המשפט המחוזי.

על כן, גם בעניין זה סבורני כי אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור למבקש.

הבקשה נדחית, איפוא.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים לפני כבוד השופט אהרן פרקש, נשיא רע"א 47489-08-19 אלפא אפיקים יעוץ והדרכה בע"מ ואח' נ' ישראל המבקשים הנתבעים 1 ו -3 המשיבה 1 תובעת מקורית 1.אלפא אפיקים יעוץ והדרכה בע"מ 2.אריאל קוניק ע"י ב"כ עוה"ד אמיר רוזנברג ואח' נ ג ד 1.המועצה להסדר ההימורים בספורט ע"י ב"כ עו"ד נטליה סטרחוב ואח' המשיבה 2 התובעת המחליפה 2. מדינת ישראל – משרד התרבות והספורט ע"י ב"כ עו"ד אביטל קלר מפרקליטות המדינה החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלעזר נחלון), מיום 29.7.19, בת"א 44297-01-18.

הוסף, כי טענות המבקשים יוכלו להתברר בהמשכו של ההליך ואין בהן כדי להצדיק דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, שכן דחייה שכזאת עלולה לשקף סילוק על הסף של תביעתה הפוטנציאלית של המדינה.

בית המשפט קמא הוסיף, כי פרט לשיתוף הפעולה בין המדינה למועצה נותרה האחרונה אף כנתבעת שכנגד וממילא יהיה עליה לקיים ההליכים המקדמיים מכוח מעמדה זה. עוד באותו היום הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה ומתן אפשרות להתייחסות לכתב המחאת הזכויות העתידי.

בבקשת רשות העירעור דנן טוענים המבקשים, בנוסף לטענות אשר הועלו בפני הערכאה הדיונית, כי שגה בית המשפט קמא בקבעו שדחיית הבקשה לתיקון התביעה עלולה להוביל לסילוק על הסף של תביעת המדינה, שכן סילוק על הסף לא יכול להתבצע נגד גורם שאינו בעל דין בתובענה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה וכן בתיק בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה אף ללא צורך בקבלת תשובה, זאת על פי סמכותי בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

אף בטענותיהם המשלימות של המבקשים, אשר נבחנו אף הן על ידי בית משפט קמא, לא היה כדי לשנות מן המסקנה אליה הגיע לכתחילה.

על יסוד האמור הגעתי למסקנה, כאמור, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא תשובה.

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את תביעת המערער להורות למשיבות "להמשיך ולשתף פעולה עם המבקש כבעל תחנת קבלה של טפסי הימורים מס' 055-054-21 כפי שנהגו לפני מחזור ההימורים 7/88". כן נדחתה בקשת המערער לצווי מניעה ולצווי עשה זמניים עד למתן פסק הדין.

המערער הפעיל בתקופה הרלוואנטית תחנת טוטו, כהגדרתה בפרק הרביעי לתוספת לתקנות ההימורים בספורט (תכנית הימורים בכדורגל), תשל"ח-1978 (שכותרתו "תחנות קבלה") ואשר תוקנה בתקנות להסדר ההימורים בספורט (תכנית הימורים בכדורגל) (תיקון), תש"ם-1980.

...

לגופו של עניין, אין בידינו לקבל את עמדת המערער.

אין בידינו לקבל טענה זו. תקנה 10 לתקנות קובעת מהו טופס תקין, הזכאי להישתתף בהימור.

אנו סבורים, על-כן, כי בנסיבות כאלה נאה והולם יהיה, אם המשיבות הראשונה והשנייה, כגופים ציבוריים שלא ניזוקו, יבחנו דרך, לפנים משורת הדין, שתימנע מן המערער את ההרס הכלכלי הצפוי לו. זאת ועוד, מאחר שהמדובר באדם שפרנסתו זה שנים מן העיסוק בספורטוטו, ראוי היה שיישקל מחדש, אם אכן יש לזקוף לחובתו את הביטול על אתר של השיק, משנוכח במעשהו החמור של המשיב הרביעי, וזאת עד כדי פסילתו מלשמש בעל תחנה.