ערעור על דחיית פטור ממס שבח למוסד ציבורי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5169/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: מנהל מסוי מקרקעין תל אביב נ ג ד המשיבה: קע"ל בע"מ ערעור על פסק פסק דינה מיום 9.3.2015 של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 בו"ע 25914-03-12 (השופט מ' אלטוביה, רו"ח צ' פרידמן ועו"ד ד' מרגליות). תאריך הישיבה: כ"ו בניסן התשע"ו (4.5.2016) בשם המערער: עו"ד ציפי קוינט-שילוני; עו"ד יורם הירשברג בשם המשיבה: עו"ד אופיר סעדון; עו"ד אפרת סולומון; עו"ד טלי יהושע פסק דין

האם עיסקאות אלה עשויות להיות פטורות ממס שבח מכוח פטורים הנתונים למוסד הצבורי? – זוהי השאלה המתעוררת בעירעור זה. רקע אגודת "חיי שמעון" היא "מוסד צבורי" כהגדרתו בסעיף 61(ד) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מסוי מקרקעין או החוק), אשר מחזיקה ב-60% ממניותיה של המשיבה.

יצוין כי ועדת הערר דחתה את טענת המערער לפיה הפטור הקבוע בסעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק חל רק כאשר הזכות במקרקעין מוחזקת "בידי" המוסד הצבורי ישירות.

...

היות שמסקנתי היא שדין הערעור להתקבל על יסוד טענת המערער לעניין סעיף 48ב(א) לחוק, לא מצאתי מקום להתייחס לטענות נוספות שנטענו לפנינו.

סוף דבר ממקבץ פסקי הדין שהוצגו לפנינו בערעור זה, פסק הדין בעניין מומב, שניתן לאחר שניתן פסק דינה של ועדת הערר, הוא הקרוב ביותר בנסיבותיו לענייננו.

בנסיבות אלה, דין הערעור להתקבל, וכך אציע לחבריי לקבוע.

תאריך הישיבה: ה' באדר ב התשס"ח (12.3.08) בשם המערערת: עו"ד רפאל מלמן; עו"ד מורן יוסף בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר ][]פסק-דין ]המשנה לנשיאה א' ריבלין: זהו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: החוק) אשר דחתה את עמדתה של המערערת כי יש ליתן פטור מלא ממס שבח למכירה שביצעה.

במסגרת השומה העצמית שנערכה בגין המכירה, ביקשה המערערת לקבל פטור מלא מחובת תשלום מס שבח מכוח סעיף 61(ב)(1) לחוק הקובע פטור ממס אם המקרקעין שהזכות בהם נמכרת היו בידי המוסד הצבורי במשך תקופה של שנה לפחות, ושמשו במישרין את המוסד הצבורי במשך 80% לפחות מהתקופה שהזכות במקרקעין היתה בידיו.

...

לא מצאנו בסיס לפרשנות שהציע המשיב שלפיה יש לקרוא לעניין הפטור את המושג "מקרקעין" כ"זכות במקרקעין".

לא מצאנו כי תכליתו של הפטור מצביעה על כך שזו הפרשנות אשר יש להעניק ללשון החוק וגם לא מצאנו כי מתקיים בענייננו עיוות כלכלי המחייב תוצאה פרשנית אחרת במסגרת החקיקתית הקיימת (ראו ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70 (1974)).

אשר על כן, הערעור מתקבל.

יו"ר הועדה, השופט אביגדור דורות: לפנינו ערר על החלטת המשיב מיום 7.7.20 בגדרה נדחתה השגת העוררת בנוגע לפטור מתשלום מס שבח לפי סעיף 61 לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), עקב אי הכרה בעוררת כמוסד צבורי.

בפיסקה 43 לפסק הדין קבעתי כך: "ביחס להשכרת המבנים השייכים למערערת בשכונות בית חנינה ושועפט בירושלים, הרי שפעילות זו, אינה פעילות למטרה ציבורית שהופכת את המערערת למוסד צבורי כהגדרתו בפקודה. פעילות זו היא פעילות מסחרית בין בעלים של נכס ובין שוכר הנכס והמערערת בעצמה אינה מקיימת פעילות חינוכית כלשהיא בבתי ספר אלה". ערעור על פסק הדין נדחה ביום 27.10.21 (ע"א 2079/20).

...

לפיכך, אני מאשר את בקשת המפרק הזמני על כל רבדיה".

המסקנה היא, כי אין מדובר בהשכרת מבנים לשם הפעלת מסגרת חינוכית באותם מבנים, כפי שארע בפרשת ועידת המדעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחברי הועדה לקבל את הערר, לבטל את החלטת המשיב בהשגה ולהורות כי העוררת זכאית לפטור ממס שבח, על פי סעיף 61(ב)(1) לחוק.

לטענת המערערת, היא מוכרת כמלכ"ר על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ד-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"), וכן מוכרת כמוסד ציבורי לצורך פטור ממס שבח מקרקעין, זאת על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מסוי מקרקעין").

דרישה זו של המשיבה היא בבסיס ערעור זה. במאמר מוסגר יצוין שהמערערת הפקידה בידי המשיבה ערבות בגין ההיטל על פי תקנות התכנון והבניה (ערובות להבטחת תשלום היטל השבחה ודחיית תשלומים), התשמ"א-1981 (להלן: "הערובה"), ולאחר הפקדת הערובה הוצא היתר הבניה.

" (ההדגשות במקור – ל. צ.) אין חולק על כך שהמערערת הנה מוסד אשר נותן שירותי סעד ובריאות, ועם זאת, והגם שהמערערת מוכרת כמלכ"ר לפי חוק מס ערך מוסף וחוק מסוי מקרקעין, עדיין ברור לחלוטין שהפעילות שלה בתוספת איננה פעילות של מלכ"ר, וזאת בשים לב לכך שאחת ממטרות פעילות זו היא גם עשיית רווח וקבלת רווח מאותה פעילות. פשיטא, שהמערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור את טענת המשיבה, ולהוכיח שאין עיסוקה – לגבי התוספת ובבית האבות – לשם קבלת רווחים. כפי שציינו לעיל, בסופו של יום המערערת לא הכחישה קבלת רווחים, שכן בסיכומיה מודה היא כי הפעילות שמתבצעת בבית האבות ושתמורתה היא גובה תשלום, איננה פעילות על פי המסגרת שקובע החוק, ועם זאת היא טוענת שכיוון שזו פעילות של סעד, אזי היא עומדת במסגרת הפטור. אלא מאי? כפי שקבענו לעיל, על המערערת לעמוד בכל תנאי סעיף הפטור על מנת שתהא זכאית לקבל הפטור, מה שאין כך במקרה דנן.

...

אין בידי לקבל טענה זו של המערערת, שכן הגם שעקרונית ולצורך פעילויותיה האחרות היא מלכ"ר, עדיין הפעילות בתוספת ובבית האבות היא על פניה פעילות עסקית, כמו פעילותו העסקית של בית אבות פרטי, ולכן לא בית האבות הפרטי ולא המערערת זכאים לפטור, וזאת בשל המטרה לעשות רווחים ועשייתם בפועל.

זאת ועוד, גם הפסיקה שקדמה לפסקי הדין הנ"ל, כגון ע"א 767/87 עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ, מובילה למסקנה שאין המערערת זכאית לפטור מתשלום ההיטל, שכן אין היא עומדת בכל הקריטריונים שמתווה בית המשפט לצורך קבלת הפטור.

סוף דבר – משכשלה המערערת בנטל להוכיח שהיא עומדת בתנאי סעיף הפטור, פשיטא, שאין היא זכאית לפטור מתשלום ההיטל.

לדבריהן, בעיניין כרמל דובר בערעור על קבילות הראיות, כאשר ההכרעה בקבילותן התקבלה על סמך ראיות בכתב ולפי הצעת הנאשמים עצמם, בשונה מהנסיבות המתוארות בשאלה.

להלן נוסח השאלה: "מוסד צדקה המוכר כ'מוסד ציבורי' לפי פקודת מס הכנסה החליט לאחר עשרים שנים של פעילות למכור שני נכסי מקרקעין שהיו בבעלותו. הנכס האחד הוא האולם אשר שימש אותו לצורכי פעילות הצדקה שלו כל אותן שנים, והנכס השני הוא משרד אותו השכיר לעו"ד בחמש השנים האחרונות. האם יזכה המוסד הציבורי לפטור ממס שבח בגין מכירת שני הנכסים? א. במכירת האולם יקבל המוסד הצבורי פטור מלא ובמכירת המשרד יקבל המוסד הצבורי פטור של מחצית המס.

ולבסוף, מציינות הן כי בעיניין לוי נדחתה טענה הנוגעת לשאלה שעניינה מסוי במקרקעין של מוסד צבורי.

...

סיכומו של דבר, טוענים הם, כי יש לפסול את השאלה.

סיכומו של דבר, באתי לידי מסקנה כי יש לדחות את העתירה לפסילת השאלה בגין חוסר סמכות.

לסיכום, העתירה נדחית.