ערעור על דחיית טענת 'פרעתי' בהליכי הוצאה לפועל

נקבע, שאם החוב לא ישולם בתוך שנתיים, גבריאל יהיה רשאי להגיש את פסק הבוררות לאישור בית המשפט ולנקוט הליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב, גם באמצעות מכירת הדירה, ולשם כך הוא יהיה רשאי לרשום הערת אזהרה לטובתו על הדירה.

להשלמת התמונה העובדתית יצוינו עוד הנתונים הבאים: גבריאל פתח תיק הוצאה לפועל לבצוע פסק הבוררות ובמסגרתו הוטל עיקול על הדירה; רשם ההוצאה לפועל דחה טענת "פרעתי" שהגיש אופיר.

לטענת גבריאל, החוב לא שולם, כפי שהדבר אושר בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, ובערעור שהוגש עליו, וגם מטעם זה הערת האזהרה לא הייתה צריכה להמחק.

בהודעה מאוחרת יותר, שהוגשה לאחר תום ההוכחות, הודיעה לישכת הרישום, כי לאור ההחלטות שניתנו בנתיים (דחיית טענת פרעתי, דחיית העירעור על החלטה זו ודחייה על הסף של הבקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבורר), "מסכים רשם המקרקעין להחזרת רישום הערת האזהרה". דיון והכרעה תחילה נידרש לעשות סדר בהשתלשלות הדברים, כפי שהתברר מהראיות שהוצגו: המכתב של רשמת המקרקעין גילה שבת לגבריאל, שבו היא מודיעה לו שהוגשה ללשכה בקשה למחיקת הערת האזהרה, וכי "אם תוך 15 יום מיום קבלת הודעתי זאת לא אקבל צו של בית משפט מוסמך המונע מחיקת ההערה, אורה על מחיקתה" (נספח ה' לתובענה), הוא מיום 23.1.14, ולכן ודאי שהוא לא נכתב בעקבות הבקשה לביטול הערת האזהרה (נספח א' לתובענה), שנחתם על-פי אישורו של עו"ד רפאל גרוס רק ביום 18.2.14, והוגש ללישכת הרישום ביום 11.3.14.

...

שאלה אחרת היא, האם יש הצדקה לרישום מחדש של הערת האזהרה? התשובה לכך, לדעתי, חיובית, ומסקנה זו נובעת מההחלטות השיפוטיות הנזכרות לעיל: מהחלטת בית-המשפט המחוזי, לדחות על הסף את בקשת אופיר לבטל את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות עולה קיומו של חוב של אופיר כלפי גבריאל.

ניתן להגיע למסקנה זו גם בדרך נוספת: אם רשם המקרקעין היה יודע מראש, שהערכאות השיפוטיות יחליטו שהחוב לא נפרע על-ידי אופיר, בניגוד לאמור בתצהירו של גבריאל, ניתן להניח בדרגה גבוהה של סבירות שלא היה נענה לבקשה למחיקת הערת האזהרה, למרות שבאותו תצהיר נכתב שגבריאל מסכים למחיקתה, משום שהנימוק למחיקה הוא פרעון החוב.

המסקנה האמורה מתחזקת לאור גירסתו החדשה והמפתיעה של אופיר בחקירתו, לפיה כל התצהיר נועד לצורך אחר: הליך הגירושין, בו היה שרוי, כלומר: לא היה באמת חוב ולכן גם לא היה צורך לפרוע חוב, בניגוד גמור לגירסתו הקודמת, לפיה, היה חוב, שנפרע על-יד האב.

באשר לערעור על דחיית טענת "פרעתי", נקבע כי לא חל כל שהוי בנקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי המשיבה, הגם שהאחרונה לא ביצעה כל פעולה בתיק ההוצאה לפועל נגד המבקש במשך תקופה של כ- 3 שנים, שכן במהלך כל התקופה הנ"ל היא דרשה מהמבקש לפרוע את חובו, ונאלצה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית המזונות רק כאשר המבקש חדל לחלוטין מתשלום דמי המזונות.

...

ביום 21.9.2010 אושר הסכם גירושין בין בני הזוג וניתן לו תוקף של פסק דין, ובמסגרתו הוסכם בין היתר כי המבקש ישלם את מזונות הקטינים בסך של 3,500 ש"ח לחודש.

גם לגופו של ענין, קבע בית המשפט, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא ג' ארנברג) מיום 29.11.18, בגדריו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' לנגה) מיום 1.5.18.

בית משפט השלום דחה את העירעור וקבע כי לא ניתן להעלות בלישכת ההוצאה לפועל טענת פירעון ביחס למועד שקדם לאישור פסק הבורר על ידי בית המשפט, תוך שציין כי "המקום להעלותה במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר או בהליך נפרד אחר". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפנינו.

...

המסקנה לפיה רשאי החייב לטעון טענת "פרעתי" בנוגע למעשים שעשה בתקופה בין מתן פסק הבורר לבין אישורו בבית המשפט זוכה לתימוכין גם מהתוצאה האפשרית של התפיסה ההפוכה.

טענות אלה לא נדונו בערכאות הקודמות והן חורגות ממסגרת הדיון בהליך זה. לפיכך לא מצאנו לנכון לדון בטענות אלה, מבלי שהדבר ייחשב להבעת עמדה בעניינן.

לנוכח כל האמור לעיל הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי אין מניעה מלהעלות בלשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" ביחס לתקופה שלאחר מתן פסק הבורר וקודם לאישורו, וכי על רשם ההוצאה לפועל לדון בטענה זו של המבקש.

המערערים (החייבים בתיק הוצל"פ מס'- 502864-06-15), מערערים על החלטות כב' רשם ההוצאה לפועל- עמית גולן, מיום ה- 13.2.17, מיום ה- 6.3.17, ומיום ה- 14.3.17 לפיהם דחה כב' רשם ההוצל"פ את בקשתם של המערערים ב"טענת פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967.

לאור האמור, הנני דוחה את טענת המערערים לפיה לא ניתן להם יומם בפני רשם ההוצאה לפועל, ולאור התנהלותם בעיניין זה – טוב היה לו לא היו טוענים טענה זו. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט דוד בר אופיר, לפיהם: "תקנה 241 לתקסד"א משאירה בידי הרשם שיקול דעת אם לידון בבקשה, המוגשת בתחום סמכויותיו השיפוטיות, בהיעדר הצדדים או בנוכחותם, ועליו להקפיד על כך שהדיון בהיעדרם לא יפגע בזכויותיהם המהותיות, שכן במקרה של דיון בהיעדרם לא יוכלו להביא בפניו את מלוא הטיעונים שיש בפיהם..."(הוצאה לפועל, הליכים והלכות, חלק ראשון, עמ' 266).

...

אינני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל, בסוגיה זו. הנני מקבל את החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ שלא לקיים דיון מאחר והמחלוקת שהייתה בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית ולא עובדתית.

לאור האמור, הנני דוחה את טענת המערערים לפיה לא ניתן להם יומם בפני רשם ההוצאה לפועל, ולאור התנהלותם בעניין זה – טוב היה לו לא היו טוענים טענה זו. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט דוד בר אופיר, לפיהם: "תקנה 241 לתקסד"א משאירה בידי הרשם שיקול דעת אם לדון בבקשה, המוגשת בתחום סמכויותיו השיפוטיות, בהעדר הצדדים או בנוכחותם, ועליו להקפיד על כך שהדיון בהעדרם לא יפגע בזכויותיהם המהותיות, שכן במקרה של דיון בהעדרם לא יוכלו להביא בפניו את מלוא הטיעונים שיש בפיהם..."(הוצאה לפועל, הליכים והלכות, חלק ראשון, עמ' 266).

מאחר ובחרו שלא לעשות כן, למרות הארכה שניתנה להם, יש לכבד את שיקול דעתו של כב' רשם ההוצל"פ, אשר במסגרתו הגיע למסקנה כי ניתן לקבל החלטה בלא צורך בקיום דיון, בהתאם לאמור בתקנה 241 לתקסד"א. סיכום לאור האמור בפירוט בפסק דין זה, דין הערעור להידחות.

בפסק הדין, קיבל בית המשפט ערעור על החלטת לישכת ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת מ' דרמוני–יזד) בתיק 525716-01-18 (פינוי), מיום 9.8.18 (להלן – ההחלטה).

בהחלטה, נדחתה טענת פרעתי שהעלה המשיב.

החלטת כב' הרשמת בטענת פרעתי התבססה על דחיית גירסתו של המשיב לפיה פנה למבקשים במועדים שנקבעו בפסק הדין המקורי לשם ביצוע התשלום הראשון והשני, ואלה סירבו לקבל את התשלום מידו.

ככלל, רשות לערער בגילגול שלישי ניתנת במשורה, אף כי הילכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) אינה חלה במלוא עוצמתה כאשר מדובר בהליך ערעורי שמקורו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל (ראו רע"א 411/13 ‏מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (20.5.2013), בפיסקה 14 להחלטתו של כב' השופט ס' ג'ובראן).

...

אעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו. במסגרת הליך ההוצאה לפועל התבקש פינוי החנות, תוך שנטען כי המשיב לא שילם את דמי השכירות בהתאם לפסק הדין המקורי.

עם זאת, קביעות אלה, על רקע האמור לעיל, אינן מהוות בסיס מספיק להתערבות בקביעות שבעובדה שבהחלטה.

סוף דבר.