ערעור על דחיית התנגדות לתוכנית בניין עיר

ביני לביני נדחתה היתנגדות המערערים לחלוקה המוצעת לפי החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה מעלה הגליל ביום 29.4.13, והערר שהוגש לועדת הערר המחוזית נדחה ביום 17.9.13.

כותב השמאי סלאמה, שהדרך ההסטורית לא בוטלה מעולם, גם לא כשאושרו תכניות ביניין עיר מאוחרות לה, ולכן סבורים המערערים שהכרזה זו עודנה בתוקף, ומכאן שדרך 1 אינה אלא מקטע של אותה דרך הסטורית, וכפועל יוצא מכך זכותם של המערערים, לטענתם, לעשות בה שימוש, לרבות מעבר בדרך זו ברכביהם.

ב"כ המערערים סבור, שהגם שהטענה הנ"ל לא הוכחה במהלך המשפט, הרי היא חמורה, שכן מוסד התיכנון אמור להכיר את כל מארג התכניות שחלות על השטח, ואינו יכול לטעון שיש נתון תיכנוני שאינו מוכר לו. לפיכך, חוזר ב"כ המערערים על טענתו שלא ניתן להגיע למסקנה בדבר ביטול דבר חקיקה, ולא ניתן לקבוע, שהדרך המוכרזת בוטלה שלא על-ידי הגורם המוסמך על-פי חוק לבטל אותה, ושלא על דרך החלטה מפורשת לביטול דבר החקיקה על-פיו הוכרזה הדרך ההסטורית.

...

גם טענת המערערים באשר להוצאות המשפט ושיעור שכר הטרחה בו חויבו על פי פסק דינו של בית משפט קמא, אינה מקובלת עלינו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהתאם לכך אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את הפיקדון שהופקד על ידי המערערים לידי ב"כ המשיבה עבור המשיבה.

תאריך הישיבה: א' באייר התשע"ט (6.5.2019) בשם המערערים: עו"ד כמאל זכי כמאל בשם המשיבה 1: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 2: עו"ד עלי שקיב בשם המשיבה 3: עו"ד רחל ינקוביץ-רועה ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, הוגשה עתירה המכוונת להחלטת המשיבה 1 (להלן גם: הועדה המחוזית) לאשר את תכנית מספר 356-0144261 – תכנית לשכונת ואדי אל-פש בדלית אל כרמל (להלן: התכנית); ולהחלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות בקשת רשות לערור בפני הועדה הארצית לתיכנון ובניה.

בקשה זו נדחתה על ידי יו"ר הוועדה המחוזית.

עוד נטען כי התנגדויות המערערים הוגשו בהתאם להוראות הדין וגם אם היה איחור אין בו כדי לאיין את זכות הנפגע להשמיע טענות המכוונות לתכנית הפוגעת.

לגופם של דברים, נקבע כי אין בפסק דינו של בית משפט השלום שהורה על ביטול צו הריסה מינהלי שניתן בהתייחס לקיר בחלקת המערערת, כדי לכבול את שיקול דעתה של הועדה המחוזית באישור תכנית בנין עיר חדשה.

...

על כן, בסופו של יום מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בה טעות שבחוק.

אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.

המערערים ישלמו לוועדה המחוזית הוצאות הליך זה בסך 12,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה 2, כמו גם למשיבה 3, ובסך הכל 36,000 ש"ח. ניתן היום, ז' באייר התשע"ט (‏12.5.2019).

ביום 12/05/2019 נדחה העירעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים על ידי בית המשפט העליון.

יצוין, כי בעתירה נטען שלמרות שפסק הדין שדחה את העתירה בגין אישור התכנית אפשר לעותרים להגיש מטעמם תכנית ביניין עיר המתקנת את הנזקים הנגרמים להם בשל התכנית, נימנע מהעותרים על ידי המשיבות להגיש תכנית מטעמם.

המשיבה 2 היתנגדה לבקשה וטענה שההחלטה על הפקעת המקרקעין התקבלה במסגרת אישור תכנית 356-0144261 כבר בשנת 2016 על ידי הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה חיפה.

...

לטענת המשיבה 2, דין הבקשה בעתירה להידחות עקב הגשתה באיחור, שכן ההחלטה התקבלה בראשית 2016.

העתירה שבפניי אינה כזו שדינה להידחות על פנייה ללא בירורה, ויש לדון בה לגופה.

לאחר איזון בין השיקולים השונים, ניתן בזאת צו ביניים לפיו לא ימשיכו המשיבות בהליכי ההפקעה עד להכרעה בעתירה, על פי הערובה שהפקידו המבקשים עם מתן הצו הארעי לפי החלטתי מיום 16/06/2020.

אני קובע דיון בעתירה (לא דיון מקדמי) ליום 08/09/2020 שעה 13:30.

בית המשפט הוסיף כי אין בתכנית תא/5000 כדי לגרוע מייעוד המקרקעין כשצ"פ; כי אין לדחות את התובענה מחמת אי צירוף תשריט להודעות ההפקעה, בין היתר מאחר שהמערערת לא חלקה על כך שידעה כי הודעות אלו מתייחסות למקרקעין דנן; כי אין לדחות את התובענה בשל טענת המערערת לאי קיום שימוע, בין השאר משום שסעיף 5א לפקודה, הקובע בנסיבות מסוימות חובת שימוע ביחס להפקעה, נחקק רק בשנת 2010; וכי ככלל, הרשות המפקיעה אינה מחויבת לשלם פיצויים טרם נטילת החזקה בקרקע.

וכך נקבע שם ביחס לאופי הטענות שניתן להעלות נגד הפקעה במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה: "הליך לפי [סעיף 8](http://www.nevo.co.il/law/72915/8) ראוי שיהיה הליך מהיר כדי לאפשר תפיסת חזקה ללא שהוי. על בתי-המשפט לתת דעתם על כך שהליך זה לא יהפוך מסורבל וממושך. על בית-המשפט לזכור כי הייתה למי שמבקשים את החזקה מידו אפשרות לתקוף את ההפקעה בתקיפה ישירה. עם זאת סקירת פסקי-הדין מראה כי בתי-המשפט אינם אוטמים אוזניהם, גם בדיון לפי [סעיף 8](http://www.nevo.co.il/law/72915/8) לפקודה, לטענות בעיניין פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה [...] לעומת זאת חשוב להדגיש במה אין לידון במסגרת הליך שמתבקשת בו מסירת החזקה: אין לידון בעניינים שמקומם הנכון הוא במסגרת התנגדויות לתכנית ביניין עיר" (בפיסקה 25; ההדגשות במקור).

מכל מקום, במידה שטענת המערערת היא שניתן היה להפקיע שטח אחר במקום חלק מהמסעדה לשם פיתוח השצ"פ, מדובר בטענה שעניינה בחינת אפשרויות חלופיות, ומקומה אינו במסגרת ערעור על צו לפי סעיף 8 לפקודה (ראו ע"א 6320/98 נאבלוסי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נג(5) 733, 739 (1999); ע"א 7959/00 עזר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, חיפה, פ"ד נו(2) 365, 383 (2001)).

...

ברם, ברי כי אין בכך כדי לגרוע מתחולת הכלל הנובע מהאמור לעיל, ולפיו חלוף הזמן כשלעצמו אינו מוביל בהכרח למסקנה בדבר בטלותה של תכנית מתאר מאושרת.

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

מכל מקום, יוזכר כי סעיף 8(ג) לפקודה קובע כי "סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה". סוף דבר, שאציע לחבריי לדחות את הערעור.

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' פרגו) בת"א 52856-10-19 מיום 7.2.2021, במסגרתו נדחו התנגדויותיו של המערער לתכנית פינוי בינוי ואושרה ההיתקשרות בעיסקה חרף סרובו.

המערער הוא בעלים של 1/7 דירה שהיא אחת מ-106 דירות בארבעה בנייני "רכבת" בעיר תל אביב אשר מיועדים להריסה במסגרת פרויקט פינוי בינוי.

ככל שניתן להבין את טענותיו של המערער, המייצג את עצמו, עיקר השגותיו נוגעות לאישור התכניות החלות בשטח הפרויקט, ונטען כי הועדה המקומית חרגה מסמכותה והפרה הוראות חקוקות, בין היתר בכך שאישרה את הסגת קו הבינוי והרחבת המדרכה לטובת ציבור הולכי הרגל תוך הוספת קומה לבניינים העתידים להיבנות.

...

אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות על הסף לפי [תקנה 138(א)(1)] ל[תקנות]סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לנוכח כל האמור ובהתחשב בהליכים שכבר נוהלו, איני סבור כי יש לערעור דנן סיכוי להתקבל.

אשר על כן, הערעור נדחה בלא צורך בתשובה, וממילא מתייתרת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לצידו.