ערעור על דחיית התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב

ביום 18.6.2020 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' הרשמת הבכירה י' הברלפד-אברהם) ב-ת"ת 3775-02-20 מיום 16.6.2020, לפיה ניתנה למבקשת רשות להגן כנגד תביעת המשיב על סכום קצוב, בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב העדכני.

המשיב בתגובתו ביקש לדחות את היתנגדות המבקשת לבצוע התביעה על סכום קצוב.

לטענת המשיב, ביום 18.9.2019 הומצא למבקשת מכתב התראה בטרם הגשה לבצוע של תביעה על סכום קצוב, ובתגובה לכך ביקשה המבקשת את הקפאת תשלומי ההלוואה למשך 3 חודשים, אך בקשתה נדחתה על ידי המשיב.

...

במצב דברים זה סבורני, שלא היה מקום להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת סכום שבָּרִי שהמבקשת לא תוכל לעמוד בו נוכח מצבה הכלכלי.

לכן, על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשת, מסקנתי היא, שיש מקום להפחית את גובה ההפקדה, כתנאי למתן רשות להגן ולהעמידה על סכום של 7,000 ₪.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבל את ערעור המבקשת בחלקו, מבטל את החלטתו של בית משפט קמא מיום 21.7.2020 (לרבות החיוב בהוצאות המשיב), וקובע שחלף קביעת בית משפט קמא בהחלטתוֹ מיום 16.6.2020 (בפִסקאות 13-12), תינתן למבקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיב כנגד הפקדת סכום של 7,000 ₪ עד ולא יאוחר מתאריך 3.9.2020 (פגרת הקיץ כלולה במניין הימים).

דיון והכרעה סעיף 81א'1(ד)(2) לחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בתיק רת"ק 27903-09-16 נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אשר ציין כי "הדרך להשיג על החלטה בעיניין הנחה בארנונה היא בדרך של השגה למנהל הארנונה וכאשר היא נדחית – יש להגיש ערר לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא להגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות." אין ספק כי לאחר פסיקה זו, המבקש ידע כי אם בקשתו למתו הנחה תדחה, ניתן לפנות בדרך של השגה למנהל הארנונה, ואם ההשגה תדחה, יש להגיש ערר לבית משפט לענינים מינהליים, וכך היה עליו לפעול בנוגע לשנים 2018-2019.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובנספחים, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שלפני להידחות.

מכל מקום, הרני לאמץ את דברי כבוד השופט חבקין בפסק דינו שניתן ביום 27.7.16 בת"ק 21297-11-14 (בפיסקה 10) כאמור: לכך יש להוסיף כי דומה שהדרך להשיג על החלטה בעניין הנחה מארנונה היא להגיש השגה למנהל הארנונה, ואם היא נדחית יש לערור עליה לפני ועדת ערר לענייני ארנונה (עת"מ (מינהליים חי') 4208/07 בוזגלו נ' עירית חיפה, פסקה 12 (6.12.2007); ראו גם הנריק רוסטוביץ, עופר צוק וערן פייביש ארנונה עירונית – השגה ערר וערעור 86 (2016)).

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בתיק רת"ק 27903-09-16 נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אשר ציין כי "הדרך להשיג על החלטה בעניין הנחה בארנונה היא בדרך של השגה למנהל הארנונה וכאשר היא נדחית – יש להגיש ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא להגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות." אין ספק כי לאחר פסיקה זו, המבקש ידע כי אם בקשתו למתו הנחה תידחה, ניתן לפנות בדרך של השגה למנהל הארנונה, ואם ההשגה תידחה, יש להגיש ערר לבית משפט לענינים מנהליים, וכך היה עליו לפעול בנוגע לשנים 2018-2019.

סוף דבר ההתנגדות נדחית בזאת.

עניינו של ההליך נושא העירעור הוא בקשה להתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב שהגיש המשיב כנגד המערער, בגין טענות בדבר אי-פרעון הלוואה שנטל המערער ובגין טענות בדבר חוב בחשבון עובר ושב שפתח אצל המשיב (להלן: הבקשה).

בית המשפט דחה כאמור, את בקשת הפסלות על אתר, בקבעו כי התבטאויותיו בפתח הדיון נאמרו בעיקרו של דבר על רקע המידע שהוצג בהתנגדות שהגיש המערער, ולנוכח הודאתו בדבר קיומו של חוב לטובת המשיב, אשר על בסיסה צוין כי לאחר קיום חקירות קרוב לוודאי שהמערער יתבקש להפקיד את הסכום שאינו במחלוקת.

משבקשת הפסלות נדחתה חייב בית המשפט את המערער בהוצאות בסך 1,500 ש"ח. מכאן העירעור דנן שבו שב המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא והדגיש כי התבטאויות המותב בפתח הדיון, הן במישור הדיוני והן במישור המהותי, מעלות כי בית המשפט גמר בדעתו להכריע בהליך לטובת המשיב עוד בטרם נשמעו טענות הצדדים.

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

בנסיבות אלו, ומשבקשת הפסלות בדין נדחתה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת המערער לביטול ההוצאות שהוטלו עליו.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לימים, הגיש החייב תביעות קטנות אשר הזוכה אינה צד להן, אלא מהותן תביעות אישיות כנגד גורמים האמונים על טפול בחובו של החייב: ת"ק 64646-02-20 סופיוב נ' דויד מזרחי, (כב' הש' א. ביטון) תביעה אשר החייב חזר בו ממנה בהמלצת בית המשפט וכן ת"ק 809-07-20 סופיוב נ' שפירא אשר נדחתה על ידי, במסגרתה טען החייב כי עו"ד ליאור שפירא, אשר ניהל את חלק מהליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב, שילשל לכיסו את הכספים אשר הזוכה היתה אמורה להשיב לחייב במסגרת ההליך בטענת "פרעתי" וזאת כאמור חרף העובדה כי בפסק דינו קבע כב' הש' חבקין כי הזוכה החזירה לחייב כספים אלה.

החייב פעל כך הן במסגרת הליכי הוצאה לפועל, הן במסגרת הליכי ההיתנגדות לבצוע תביעות בסכום קצוב, הן בהליכי ערעור, בהליכים מינהליים ובהליכי "תביעות קטנות". שוב ושוב נדרשים מותבים שונים לטענות המשיב אשר מטרתן להיתחמק מתשלום חובו ולטעמי אין נפקות לשאלה האם מדובר בהליכים מסוגים שונים או כנגד צדדים שונים.

מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי: היתנגדותו של החייב לבצוע התביעה נדחית.

...

מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי: התנגדותו של החייב לביצוע התביעה נדחית.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק 518492-02-22.

נוכח התנהלות החייב בהליך שלפני ולרבות ריבוי הישיבות אשר התקיימו, אני מורה כי החייב ישלם את הוצאות הזוכה בסך 6000 ₪.

לפני היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב ע"ס 5,330 ₪, בגין חיוב המבקש בהישתתפות העצמית על פי פוליסה לביטוח רכב שהנפיקה לו המשיבה, חיוב הנובע מתשלום פיצוי ששילמה המשיבה לצד ג' בעקבות ארוע תאונתי מיום 2.11.18 במסגרתו נפגע רכב צד ג' ממשאית המבקש, המבוטח.

לאחר עיון, מצאתי להורות על דחיית הבקשה להארכת המועד וכן על דחיית ההיתנגדות לגופה.

זאת, כאמור מלבד היותה טענה בעלמא, ללא הפרוט הנידרש, ללא כל תימוכין, ומנוגדת לאמור בסעיף 9 לתצהיר ההיתנגדות במסגרתו המבקש "מבקש" לבצע קזוז ולא טוען ולו בחצי פה כי הוסכם על כך. מכל מקום, אף לגופה דין הטענה לבצוע קזוז להדחות, שכן טענת קזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה, אך המבקש לא פירט דבר בנוגע לכך, ובכלל זאת מערך נתונים סדור, סכומים ברורים ומוגדרים, מתי קם החיוב ופירוט נסיבותיו, מתי נידרש, מהן האסמכתאות הקיימות – דוגמאת חשבוניות חיוב, וכל כיוצ"ב. אפנה למבואר בסוגיית העלאת טענת קזוז בהתנגדות, בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 309: "שאלה אחרת היא מהי הדרך בה יש לטעון טענת קזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להיתגונן צריך להכנס לפרטי הגנתו, וטענת קזוז איננה יוצאת מכלל זה. נתבע המבקש רשות להיתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה, וכל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תנתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קזוז... טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט... טענת קזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותם בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להיתגונן. וכך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו." מכל המקובץ, ההיתנגדות נדחית הן מחמת האיחור הכבד בהגשתה והן לגופה.

זכות ערעור כחוק.

...

זו אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות, אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר, מבלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה").

זאת, כאמור מלבד היותה טענה בעלמא, ללא הפירוט הנדרש, ללא כל תימוכין, ומנוגדת לאמור בסעיף 9 לתצהיר ההתנגדות במסגרתו המבקש "מבקש" לבצע קיזוז ולא טוען ולו בחצי פה כי הוסכם על כך. מכל מקום, אף לגופה דין הטענה לביצוע קיזוז להידחות, שכן טענת קיזוז יש לפרט כשם שמפרטים כתב תביעה, אך המבקש לא פירט דבר בנוגע לכך, ובכלל זאת מערך נתונים סדור, סכומים ברורים ומוגדרים, מתי קם החיוב ופירוט נסיבותיו, מתי נדרש, מהן האסמכתאות הקיימות – דוגמת חשבוניות חיוב, וכל כיוצ"ב. אפנה למבואר בסוגיית העלאת טענת קיזוז בהתנגדות, בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 309: "שאלה אחרת היא מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להתגונן צריך להיכנס לפרטי הגנתו, וטענת קיזוז איננה יוצאת מכלל זה. נתבע המבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה, וכל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קיזוז... טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט... טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותם בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. וכך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו." מכל המקובץ, ההתנגדות נדחית הן מחמת האיחור הכבד בהגשתה והן לגופה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.