ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, בת"א 62659-10-18, שניתן ביום 20.5.2021 ע"י כב' השופטת אורית חדד, אשר דחה תביעה שטרית שהוגשה ע"י המערער כנגד המשיבה.
המשיבה הגישה היתנגדות לבצוע השיקים וטענה, כי המערער אינו המוטב בהן ואין אינדיקאציה להסבתן לטובתו; הערבות אינה בכתב ידה ובחתימתה וככל הנראה זויפה; לא היתה בינה ובין המערער כל עסקה ישירה; המשיבה פירטה את נסיבות מסירת השיקים לאחר הוא שי פינטו (להלן: "פינטו") וטענה לכשלון / העידר תמורה מלאה.
ביהמ"ש אף מפנה לחיסרון עדותו של פינטו, וקובע, כי מקובלת עליו גרסת המערער לפיה היה על המשיבה לזמנו למתן עדות, אולם שעה "שאין מקום להניח" שהתייצבותו בכפיה, הייתה מסייעת לגילוי האמת, בחר ביהמ"ש שלא להחיל את הכלל הקובע, כי אי הבאת ראיה רלבאנטית מצד בעל דין, מקימה הנחה לפיה לו הובאה - היתה פועלת לחובתו.
המערער מצביע על סתירות בין תצהיר ההיתנגדות שהגישה המשיבה ובין עדותה כפי שנמסרה בביהמ"ש; לטענתו מדובר בשינוי חזית אשר לא קיבל את היתייחסות בית משפט, ולא היה מקום לדחות ההיתנגדות כלל ולכל הפחות לגבי שיק 983 בפרט, עת הודתה המשיבה, כי חתמה הערבות ולאור מימצאי חוות הדעת של המומחית לגרפולוגיה; ולאור סתירות שונות בין גרסת המשיבה בתצהיר ההיתנגדות ובין חוות דעת המומחית.
...
שעה שהמשיבה, הודתה, שכתב ידה מופיע על השיק 027, בניגוד להכחשתה בתצהיר התומך ברשות להגן, ושעה שקביעת ביהמ"ש, שניתן להטביע החותמת באופן תואם לכתב היד - אינה יכולה לעמוד, ושעה שהמשיבה אף כתבה על גב השיק את מספר ת.ז של אביה, כשלא ברור למה נעשה הדבר וכאשר המשיבה ויתרה על עדותו של פינטו, כאשר עיקר גרסתה, שהוא האיש לו נמסרו השיקים;
במסד נתונים זה, ככל שסבר ביהמ"ש שלמרות התנהלות המשיבה, הסתירות, שלא נמצאה התיחסות אליהן בפסה"ד וחוות דעת המומחית, עדיין עדותה עדיפה היה עליו להתייחס פרטנית לטענות המערער ולא ניתן להסתפק באמירה לפיה המשיבה הותירה רושם אמין יותר, במידת מה.
סוף דבר - באי זימונו של פינטו, נותרנו עם עדות יחידה של בעלת דין המעוניינת בדבר, שהנטל מונח לפתחה, נטל שלא הורם.
על כן אני מקבלת הערעור ודוחה ההתנגדות.
המערער רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ.
המשיבה תשלם הוצאות הערעור בשתי הערכאות בסכום של 22,000 ₪, נכון להיום.
