ערעור על דחיית הכרה כמחוסר אזרחות מכוח נוהל מחוסרי אזרחות

במקביל לדחיית בקשת המערערת לקבל מעמד של פליטה, ובמסגרת "חבילת השקום" שהוענקה לה כמי שנפלה קורבן לסחר בבני אדם, זאת מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לנפגעי עבדות וסחר בבני אדם לעבדות ועבודת כפייה", ניתן למערערת, ביום 30.7.12, אישור מיוחד לעבוד בישראל.

ראשית, המערערת טוענת כי יש להעניק לה מעמד בישראל מכוח עיקרון "אי ההחזרה", אשר הוכר בפסיקת בתי המשפט בישראל, ולפיו: "אין לגרש אדם למקום שבו יועמדו חייו או חירותו בסכנה" (בג"צ 4702/94 או טאי נ' שר הפנים (פ"ד מט (3) 843, 848 (1995); עע"מ 5667/14 פלונית נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (5.1.16)).

המערערת טוענת כי לנוכח העקרונות האמורים היה על בית הדין לידון בטענותיה בדבר נסיבותיה האישיות אשר חושפות אותה לסכנה של ממש אם תגורש, אלא שבית הדין לא עשה כן. המערערת מוסיפה וטוענת, כי במסגרת השיקולים הרלוואנטיים לבקשתה היה מקום לתת משקל גם לעובדה שהיא מחוסרת נתינות.

המערערת טענה כי בקשתה לקבלת מעמד לפי נוהל נתין מחוסר אזרחות צפויה להדחות על הסף עקב העובדה שהיא נכנסה לישראל שלא כחוק.

...

ואולם, חרף כל האמור אני סבור כי לנוכח שינוי הנסיבות שחל מאז ניתנה ההחלטה בעניינה של המערערת, יש להשיב את עניינה לדיון מחודש בוועדה הבינמשרדית, כפי שנעשה פעם אחת בעבר, בהסכמת המשיבה.

עתה נמצאת המערערת בהיריון בפעם השנייה, ואני סבור כי עובדה זו צריכה להישקל יחד עם יתר השיקולים ההומניטריים הרלוונטיים לענייננו.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שאני מורה על החזרת עניינה של המערערת לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית, לצורך שקילה חוזרת של בקשת המערערת לנוכח עובדת הריונה השני ולנוכח הפרטים שמסרה ותמסור בנוגע לבן זוגה.

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (כב' הדיין מנחם פשיטיצקי) מיום 6.9.17, בגדריו נדחה עררו של המערער על החלטת המשיבה לדחות את בקשתו להכיר בו כמחוסר אזרחות וליתן לו מעמד בישראל מכוח "נוהל הטיפול במי שטוען כי הוא מחוסר אזרחות" (להלן – "נוהל מחוסרי אזרחות").

...

מסקנה זו של בית הדין מבוססת היטב על השתלשלות הדברים לאורך השנים בעניינו של המערער, כפי שהיא תתואר להלן.

שאלת תחולת האמנה על מי שטרם צלח הבירור העובדתי בשאלת אזרחותם הושארה בצריך עיון בעע"ם 4204/13 מדינת ישראל נ' סולו ([פורסם בנבו] (27.7.14)), ואף בענייננו היא איננה טעונה הכרעה לאחר ששוכנעתי כי אין להתערב במסקנת בית הדין בדבר חוסר שיתוף הפעולה מצד המערער.

ברם, כאמור, במסגרת ערעור זה לא נדרשת הכרעה בנקודה זו. אשר על כן, הערעור נדחה.

בפסק הדין, שניתן ביום 24.4.2022 בערר 2588-20, נדחו טענותיו של המערער על כך לא ניתן לו רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5, אך בד בבד הורה בית הדין על החזרת הדיון למשיבה, לשם בחינת נימוק אחד שלא נדון.

זאת, בשים לב לשינוי המדיניות הנובע מכך שהנוהל שנבע באשר למסתננים מאריתריאה (נוהל 10.9.0005) אינו חל על המערער (המדובר בנוהל ההרחקה למדינה שלישית).

הוא נימק את בקשתו במספר ליקויים שנפלו בהחלטה בעיניינו: העדר הסדר חקיקתי המתיר להותיר את המערער עם רישיון מסוג ב/1, מחדל בטיפול בבקשת המקלט תוך הסתרת ההמלצה להכיר בו כפליט אם לא יוכל לקבל אזרחות אתיופית, שהותו הממושכת בישראל ברישיון, היותו נשוי ואב לשני ילדים שנולדו בישראל ופגמים בעבודת הועדה.

שנית יצוין, כי בהמלצה נכתב כי אילו תדיחה בקשתו של המבקש להנפקת דרכון אתיופי בשנת 2007 על ידי שגרירות אתיופיה, יש להכיר במבקש כמי שעומד באחד מיסודות אמנת הפליטים כמחוסר אזרחות על רקע תני.

המבקש קיבל את מעמדו מכוח החלטת שר הפנים ורישיונותיו מוארכים בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני.

...

בעניין אחד מצא בית הדין כי המשיבה לא פעלה בהתאם להנחיות בית הדין במסגרת הערר הקודם, שהורה למשיבה לבחון את עניינו של המערער בשים לב למדיניות החדשה של המשיבה אשר מצאה ביטוי בנוהל מס' 10.9.0005.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור – להידחות.

סיכום הערעור נדחה.

ביום 15.2.23 הוגשה התגובה בה נאמר בפתח הדברים כי: "היום, 15.2.23 ניתנה החלטה בבקשת העותרת להנפקת מיסמך ישראלי...". עוד נאמר כי בקשת העותרת נדחתה כיון שהנוהל מאפשר הוצאת מיסמך נסיעה במקרים המנויים בו, כאשר העותרת מחזיקה באשרת א/5 מכוח ההליך המקביל להכרה במעמד, מקרה שאינו נכלל במסגרת המקרים המנויים בנוהל.

אשר לטענת הרשות בתגובתה לעתירה לפיה העותרת לא פנתה בבקשה להכיר בה כחסרת אזרחות, מציינת העותרת כי אינה מעוניינת בכך ואינה זכאית לכך, כיון שנוהל בקשת מעמד למחוסרי אזרחות (נוהל 10.1.0015) קובע כי הנוהל לא יחול על מבקש שמצוי במסגרת הליך אחר לקבלת מעמד בישראל.

בפיסקה 5 לתגובה לעתירה טענה הרשות כך: "העותרת טוענת בעתירתה כי משנת 2017 בוטלה אזרחותה האוזבקית, אולם טענה זו נטענה בעלמא בעתירה והיא לא פנתה עד כה למשיבה בבקשה לקבל מעמד מכוח היותה מחוסרת אזרחות כנטען. ...על העותרת להביא אסמכתות [הדגשה במקור] כי אזרחותה בוטלה וכי אין באפשרותה לקבל אזרחות ודרכון בפניה לנציגות הקונסולארית של מדינתה או בדרך אחרת". העותרת אמנם לא הגישה בקשה לפי נוהל חסרי אזרחות (על כך להלן), אולם המציאה מיסמך בפניה לנציגות הקונסולארית של מדינתה לשעבר, כפי שטוענת הרשות כי היה עליה לעשות.

סעיף א. לנוהל חסרי אזרחות, שכותרתו: "מטרת הנוהל" קובע כי מטרתו לטפל במי שניכנס לישראל ושוהה בה באופן בלתי חוקי, מה שאינו חל על המערערת המחזיקה ברישיון ישיבה א/5.

...

אני סבורה כי חובה זו הינה חלק מחובת ההגינות המוטלת על הרשות.

מהכלל אל הפרט – אני סבורה כי במקרה זה על אף שהמקרה של העותרת אינו נכלל במדויק בנוהל תעודות מעבר לזרים, הרי שיש ליתן לה תעודת מעבר.

סוף דבר הרשות תמציא לעותרת תעודת מעבר המאפשרת לה לצאת מישראל ולשוב אליה ללא הגבלה כל עוד התעודה בתוקף.

בפסק הדין נדחה עררו של המערער על החלטת המשיבה מיום 3.11.20 בה נדחתה בקשתו של המערער לקבלת מעמד בשל היותו מחוסר אזרחות, בין השאר בהעדר שתוף פעולה בהוכחת זהותו, והמערער נצטווה לצאת מישראל.

ההחלטה נסמכה, בין השאר, על נוהל מספר 10.1.0015 שפורסם זמן לא רב קודם לכן ושעניינו "טפול במי שטוען כי הוא מחוסר אזרחות" (הנוהל החדש), ועל הקביעה כי המערער שהסתנן לישראל אינו בא בגדר נוהל זה. כן צוין שהמערער מסר גרסאות סותרות וכי כלל לא הצליח להוכיח את זהותו (ע' 90-88 לנספחי התשובה לערעור).

בית הדין קבע כי אין לקבל את טענת המערער שלפיה יש לראות בו כמי שהוכר על ידי המשיבה כמחוסר אזרחות.

בקשות המערער ל"שידרוג" המעמד ובירורים מול משרד החוץ ביום 17.9.14, זמן קצר לאחר פסק דינו האמור של בית הדין לעררים, הגיש המערער בקשה ל"שידרוג" רישיון הישיבה שלו למעמד א/5 וזאת לטענתו מכוח הוראות הנוהל הישן (ע' 124-122 לנספחי הודעת העירעור).

...

על יסוד כלל האמור, ואף בהתעלם מהמידע בדבר מעורבות המערער בעבר בפעילות בעלת מאפיינים פליליים, הגיע בית הדין למסקנה כי דין הערר להידחות.

תמצית הטענות בערעור טענותיו העיקריות של המערער בערעור הן כי הסתירות שיוחסו לו מינוריות, בטלות בשישים, מובָנות נוכח התמשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים ובעבר נמצא שאין בהן כדי להביא למסקנה שאינו משתף פעולה; כי המערער שיתף פעולה ככל יכולתו עם הניסיונות לברר את זהותו בפניות לרשויות וגורמים שונים וכי קביעותיו של בית המשפט בעמ"נ 20507-09-18, למצער חלקן, שגויות; כי עמדת משרד החוץ שלא הצליח לאמת את זהותו של המערער אין בה כדי לבסס קביעה כי המערער אינו משתף פעולה והמערער אף מסר טביעות אצבע כפי שהתבקש.

בנסיבות אלה לא הונחה תשתית לכך שבהחלטת המשיבה בדבר העדר שיתוף פעולה כנדרש מצד המערער או בפסק דינו של בית הדין שאישר אותה, נפל פגם במידה המצדיקה התערבות של בית משפט זה. סיכום ותוצאה נוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.