ערעור על דחיית בקשת הכרה בזכות נכה בגין פגיעות אורתופדיות

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 7.11.2019 אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בזכות [נכה] בשל פגיעה בגב התחתון עקב שרותו במשרד ראש הממשלה בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השרות של המערער לבין הפגיעה הנטענת.

כך טען המערער בפני הועדה הרפואית מיום 23.6.2015: "..יש תאונה מהעבר לפני 3 וחצי שנים בגב תחתון. לא הפריעה, הכאבים חזרו עם התאונה הזו. בגין פגיעה קודמת תבעתי את חב' הביטוח בתאונות אישיות, לא קבעו אחוזי נכות" וב"כ הוסיף: "אם הועדה קובעת נכות צמיתה, להיתחשב שאין מצב קודם המצדיק ניכוי, לא היה פעיל". ועדה זו קבעה למערער נכויות זמניות, וביום 23.11.2015 עמד בפני וועדה נוספת בפניה טען בא כוח המערער כי: "יש עבר לגבי ע"ש מותני מבקש עובר-ושב, היו 3 שנים של שקט". ועדה זו קבעה למערער נכות צמיתה בגין ע"ש צוארי ומותני וניכתה מחצית מן הנכות בשל מצב קודם.

ד"ר ארזי נישאל מדוע, אם כך הדבר, אושרו למערער 3 חודשים נוספים של השבתה מפעילות גופנית, אחרי שהכאבים כבר הגיעו לרמת 0 והשיב: "כשאתה אורתופד אחראי, אתה לא מחזיר אותו לפעילות גופנית שכוללת חשיפה לעומסים, ריצות, הפסקות פתאומיות וכל מה שעושים באמונים של מאבטח, אתה לא מחזיר אותו מיד. אתה מחזיר בהדרגה, נותן לו תקופה להיתאושש מההתקף שלו ואחר כך מחזיר אותו לאט לפעילות המלאה שלו", שאחרת כאבי הגב עלולים להתעורר מחדש.

...

ד"ר לבני מסכם את חוות דעתו ומתייחס לחוות דעתו המייעצת של ד"ר ארזי: "..ד"ר ארזי קובע שתלונותיו של (המערער) מקורן בתאונת דרכים משנת 2014 ולכן אינן קשורות למצבו מהפגיעה בגב בשנת 2011. מסקנה זו תמוהה, היות ש(המערער) נבדק בוועדה הרפואית של המל"ל, ביום 23.11.2015 וועדה זו קבעה שקיימת נכות בשיעור של 10%, אולם מחצית מהנכות מקורה מהפגיעה בשנת 2011. לא ברור כיצד אינסטנציה אחת קובעת שאין קשר סיבתי ואילו אחרת קובעת שישנו קשר ומפחיתה מנכותו מחצית. לפיכך, לדעתי יש לקבוע שמחצית מנכותו, בינה תוצאה של השירות בשנת 2011". ד"ר לבני זומן לחקירה.

בהעדר אירוע טראומטי חריג שיכול לגרום להתפרצות המחלה [כאבי גב] המהווה דרישה הכרחית כאשר מדובר ב'שירות ארוך', אין מנוס מלקבוע כי המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בטענה כי תנאי השירות כפי שתוארו על ידי המערער בתצהירו גורמים או עלולים לגרום להופעת כאבי גב ו/או פריצות דיסק ו/או בלטי דיסק.

סוף דבר: הערעור נדחה.

למחרת, ביום 21.10.15 במהלך ריצה בטור לחדר האוכל היא מעדה על ברך ימין כתוצאה מאבן גדולה שהונחה על מדרכה במקום לבנה שחסרה והיא נפלה על הפנים קדימה (להלן: "ארוע הנפילה.") ערעור זה נסב על החלטות קצין התגמולים מתאריכים 8.12.19 בה נדחתה בקשתה להכיר בה כנכה, בנימוק להיעדר קשר בין ארוע הנפילה או תנאי השרות לבין סירינקס בע"ש גבי, והחלטה מיום 15.3.20 אשר דחתה את בקשת המערערת להכרה בזכות נכה בנימוק להיעדר קשר בין תלונות המערערת להפרעות תחושה ברגליים וכאבי גב תחתון לבין ארוע הנפילה.

ביום 9.2.20 נבדקה ע"י ד"ר אופיר מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי ע"ש, הוא ראה את התיק הרפואי וחוות הדעת וקבע שהמערערת ניחבלה בעת השרות הצבאי במנגנון שגרם להיפר אסטנציה של הצואר, שבנוכחות היצרות מולדת של התעלה השדרתית- עמוד שדרה צוארי (שקיימת אצל המערערת מלידה) עלול לגרום נזק נורולוגי עקב פגיעה בחוט השיגרה מסוג סנטרל קורד.

דיון השאלה שבמחלוקת הנה, האם קיים קשר סיבתי בין תלונות המערערת על כאבי גב ובין הנפילה ביום 21.10.15 בדיון שהתקיים ביום 1.3.21 מינתה הועדה את פרופיסור מושייב מנהל מחלקה אורתופדית בבית חולים הדסה עין כרם, כמומחה מטעמה לבדיקת המערערת, שיגבה ממנה אנמנזה לגבי הארוע מיום 21.10.15 ויקבע אם יש קשר בין הארוע האמור לבין כאבי הגב בע"ש גבי ותחתון, עליה היא מתלוננת .

...

אנו מקבלים את חוות הדעת של ד"ר ארזי, הגם שלא נחקר עליה, אך ניתח נכון את קביעתו, שקבע שסירינקיס בע"ש גבי שהודגם אצל המערערת יכול להסביר כאבים קורנים לרגליים אך לא מסביר כאבי גב קשים, ובבדיקות לא נמצא קיפוח עצבי ברגליים, מה שאומר שתלונות המערערת אינן תואמות את הנזק.

לאור המפורט לעיל הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות בסך 5,000 ש"ח ניתן היום, י"ד ניסן תשפ"ב, 15 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

ערעור זה נסב על החלטת קצין התגמולים (להלן: "המשיב") מיום 23.3.20 לפיה נדחתה בקשת המערער להכרה זכות נכה מהסיבה שלא הוכח קשר סיבתי בין שירות המערער בצה"ל לבין הפגיעה הנטענת בקרסוליים וכאבים בבירכיים ועמוד השידרה.

כרמ"ד חימוש המערער פנה אלו לבדיקת כסא אורתופדי למשאית בערך בשנת 2007, והוא קיבל כסא אורתופדי למשאית אחת ירון מחסומי.

אולם, בעוד שנטל השיכנוע רובץ על התובע מתחילת ההליך ועד לסופו, הרי שנטל הבאת הראיות יכול שיעבור מצד אחד למישנהו במהלך ההליך (4) גם בנושא הנידון על התובע להוכיח קיום סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השרות, על המערער הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה.

על הצבא לקבל את החייל כמות שהוא, וכל פגיעות שהחייל נפגע עקב שרותו בצבא ייראו בשלמותן כפגיעות שנגרמו עקב השרות (3)   שומה עליו, על התובע תגמולים, להצביע על ארוע שארע לו או על "מצב" שהיה נתון בו תוך כדי השרות ולהוכיח כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין אותו ארוע או "מצב" לבין התפרצותה של המחלה: על התובע להצביע על ארוע או "מצב" חוצה לו – ארוע או "מצב" "אובייקטיביים" – שהיוו לטענתו גורם לפריצת המחלה.

...

מסקנה זו של מומחה המשיב מתבססת על ספרות רפואית, בדיקה קלינית שביצע, בדיקות הדמייתיות שבוצעו למערער ופוענחו ע" מומחים ועל העובדה שכאבי גב מתפתחים בעשור הרביעי לחיים ללא קשר לפגיעה ספציפית גם בעניינינו עולה שלא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין תנאי השירות לבדם לנכות של המערער יש לציין לעניין הפיברומיאלגיה, כי הצהיר ב"כ המערער :" עו"ד המאירי: אין מחלוקת שהוא חולה בפיברומיאלגיה, והוא הגיש תביעה לקצין התגמולים על פיברומיאלגיה. (ע' 9 ש' 29-30 לפרוטוקול מיום 23.11.21).

"לסיכום, הרושם שלי שקיים רכיב, מרכיב משמעותי של פיברומיאלגיה, מכלול תלונותיו אינו מוסבר על ידי בעיה ספינאלית". והמערער השיב שקיבל פיברומיאלגיה קשה (ע' 9-10) .

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה אנו מוצאים שיש לדחות את הערער המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בירושליםועדת ערעורים על פי חוק הנכים(תגמולים ושקום) ע"נ 19893-10-20 ב"נ נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום בפני כבוד השופט, סגן הנשיא אמיר דהאן מערערים ב"נ ע"י ב"כ עוה"ד חיים הדיה משיבים קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד שרון דרורי פסק דין

גרסה לפירסום בשינוי פרטים העלולים לזהות את המערער ערעור זה הוגש כנגד החלטתו של קצין התגמולים לפיה נדחתה בקשת המערער להכרה בזכות נכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"), בגין פגיעות אורתופדיות בעמוד שדרה צוארי, מותני ובברכיים.

...

המערער כותב כי לאחר שהגיש ערעור בשנת 2017, והערעור נדחה – אז: "באותה את, בשל כאביי השונים שרק הלכו והתעצמו, שלוו גם ....., שקעתי בדכאון עמוק ולא רציתי דבר. בקושי תפקדתי, ואף לקום בבוקר מהמיטה היתה בשבילי משימה בלתי אפשרית. נמצאתי במצב נפשי מעורער וקשה..". הטענה כי הכאבים הלכו והתעצמו דווקא שנים מספר לאחר תקופת הצבא מתאימה יותר לחוות דעתו של ד"ר בייט כי מדובר בשינויים ניווניים – שאינם קשורים לתקופת הצבא.

על כן נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים.

בית הדין שקל את הוצאות ההליך, הערכת המשאבים שנדרשו לשם ניהולו של ההליך, הבטחת זכות הגישה לערכאות והפערים בין בעלי הדין ומצא כי באיזון בין השיקולים יש להעמיד את ההוצאות בתיק זה על סך מופחת של 4,000 ₪, אותם ישלם המערער למשיב בתוך 90 יום וממועד זה ואילך, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

בחודש מרץ 2018 הגיש המבקש תביעה להכרה בזכות לפי חוק הנכים, בשל "קרע בכתפיים". ביום 31.10.2019 דחה המשיב את תביעת המבקש, בנימוק כי: "לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך [של המבקש – י' כ'] לבין ההפרעה בכתף שמאל שהחלה טרם גיוסך". החלטת המשיב התבססה על חוות דעת מטעם ד"ר בועז ליברמן, מומחה אורתופדי מטעם המשיב.

זאת, בין היתר, משום שהמומחה מטעם המבקש לא היתייחס לאפשרות זו. ביום 9.3.2023 הגיש המבקש ערעור על פסק דינה של הועדה לבית המשפט המחוזי מרכז, וביום 14.6.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט (השופטות מ' נד"ב, ע' כהן ו-מ' בן-ארי), ב-ע"ו 17728-03-23, אשר דחה את ערעור המבקש.

זאת, לגישת המבקש, מכיוון שכל הכשרה של לוחם בצה"ל כוללת ארוע חבלתי, ואין צורך להוכיח כל ארוע חבלתי קונקריטי; וכלשון הבקשה: "מבוקש לקבל את הבקשה – בהיותה נוגעת לכלל הנפגעים תוך כדי אימונים מפרכים – אשר תוכנית האימונים שלהם כשלעצמה היא היא 'ארוע חבלתי' לכל דבר וענין". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי ל[][כלל מסקנה]כי דינה להדחות.

משכך, אין בטענת המבקש לעניין זה כל שאלה עקרונית חדשה שמצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". ויודגש – אין לסיווג תכנית אימונים, כ-"רצף אירועים" או כארוע נקודתי, נפקות של ממש מבחינה מעשית, שכן כפי שעולה מהציטוט שהובא לעיל, ניתן לבסס זכותו של נכה להכרה על פי חוק גם על יסוד רצף אירועים מתמשך.

...

לבסוף, אין בידי לקבל גם את טענתו החלופית של המבקש לפיה השירות הצבאי גרם להחמרה בפגיעה בכתף.

בזאת הפעם, ורק לאחר התלבטות, החלטתי שלא לחייב בגין כך בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.