ערעור על דחיית בקשה לקיום צוואה בשל שיהוי

בבקשה נטען כי המשיב הגיש בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח חלף בקשה לצוו לקיום צוואה כמתחייב לפי סעיף 75 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965 (להלן: חוק הירושה), וזאת ״במטרה לבטל את צוואת המנוח כדי שיוכל להעביר את הזכויות על שמו ולהירשם כבן ממשיך בנגוד לצוואות ובנגוד להסכם בין יורשים".

בפתח הדברים קבע המותב כי דין הבקשה להדחות מחמת שהוי, שכן הבקשה הוגשה בחלוף שלושה חודשים מאז שנודע לצדדים כי התיק הועבר לטיפולו של המותב.

המערער שב בעקרו של דבר על טענותיו וחולק על קביעת המותב לפיה טענת הפסלות הועלתה בשיהוי בציינו כי "[הבקשה] הוגשה מיד לאחר העברת בקשתו של המשיב לביטול צו הירושה מירשם הירושות להכרעתו של ביהמ"ש קמא". עוד מבהיר המערער כי בקשת הפסלות לא הוגשה בשל חוסר שביעות רצונו מפסק הדין בהליך הקודם, אלא "מכיוון שביהמ"ש קמא כבר נתן דעתו ופסק בעיניין צו-הירושה ובפועל הכשיר את השרץ בזה שהתעלם ושתק בעיניין, במקום לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את צו הירושה". לבסוף, טוען המערער כי לנוכח העובדה שטענותיו בעיניין זה עומדות להכרעה בהליך העירעור, "אין לאפשר לביהמ"ש קמא לידון ולפסוק שנית בבקשה לביטול צו-הירושה". עיינתי בעירעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להדחות.

...

המערער מצידו טען כי דין התביעה להידחות, זאת בין היתר, בנימוק כי חתימותיו על גבי ההסכם זויפו וכי מדובר בהסכם למראית עין בלבד שנועד לנשלו מזכויותיו בעיזבון המנוחים.

השיהוי שבו הוגשה בקשת הפסלות תומך אף הוא במסקנה שאליה הגעתי.

על כן, הבקשה אכן הוגשה בשיהוי משמעותי כפי שציין המותב בהחלטתו, וגם מטעם זה דין הערעור להידחות.

נוכח כל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה.

לבית המשפט סמכות לדחות תובענה מחמת שהוי גם בתוך תקופת ההתיישנות; כך עולה מסעיף 27 סיפא לחוק ההתיישנות הקובע כי: "אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שהוי". טענת השהוי צו ירושה או צו קיום צוואה הנו פסק דין התקף כלפי כולי עלמא ומהוה הכרעה סופית ומחייבת [סעיף 71 לחוק הירושה; ע"א 1134/06 רושרוש נ' מנסור (10.11.2009); ע"א 239/89 שרש נ' גלילי, פ"ד מו(1) 861, 871 (1992) (להלן – פרשת שרש); ע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, פ"ד מז(2) 865, 870 (1993) (להלן – פרשת שאולוב)].

ודוק, אין המדובר בפגם טכני, אלא בפגם מהותי ויסודי, שלא ניתן להכשירו על פי סעיף 25 לחוק הירושה; כך או כך, ככל שהמשיב אכן סבור שיש בידו צוואה בת תוקף, היה עליו לערער על החלטת רשם הירושה, אך הוא לא עשה כן. חומרת פגיעת צו הירושה או תקונו על הצדדים – מבחן זה עניינו מעין "מאזן נוחות" לצורף סעיף 72 לחוק; מחד, מבקש הוא לברר עד כמה הסתמך היורש על פי הצוו המקורי על הצוו ומה יהיו נזקיו באם זה ישתנה, ומאידך הוא בוחן את ניזקי מבקשי תיקון הצוו ככל שבקשתם תדחה [ת"ע (י-ם) 20980-12-14 ר' נ' א.ש. (11.12.2016); ת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה נ' עז' המנוחה מהז"ל (21.2.2011)].

...

עם זאת, אין בידי לקבוע, כקביעה משפטית, כי המדובר בע'.

מקובלת עליי עמדת האפוטרופוס הכללי, כי במועד פטירת המנוחה, התגבשה נפקדות ביחס ליורש פוטנציאלי נוסף ויש להחיל על חלקו בעיזבון המנוחה את חוק נכסי נפקדים [ע"א 5685/94 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' עזבון המנוחה אחמד חסין מוסא אלעבסי (2.9.1999)].

סוף דבר אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: צו הירושה שניתן ביום 1.12.2011 יתוקן, כך שהמבקש ויורש פוטנציאלי נוסף של המנוחה יירשמו כיורשיה של המנוחה על פי דין, וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון המנוחה יהא בשיעור של 1/10; חלקו של המשיב יהא בשיעור של 8/10.

פסק דינו של בית משפט השלום ביום 8.8.2019 הגישו המשיבות בקשה בה טענו כי יש מקום לסילוק תביעת המבקשות על הסף מחמת העדר עילה, שהוי והשתק שפוטי.

בית משפט השלום הדגיש כי גם טענה זו מבקשת לבטל פסק דין חלוט – פסק הדין אשר נתן תוקף להסדר הצוואה בו נקבע כי תקוים הצוואה בתנאי שככל שישולמו כספים על ידי העיריה בגין זכויותיו של בני במיתחם, תהיינה זכאיות המבקשת ושתי אחיותיה לקבל 12% מהכספים שישולמו.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". כאמור לעיל, לצד דחיית ערעור המבקשות בכל הנוגע לסעד שעניינו ביטול פסק הדין וההחלטה בעיניין הסדר הזכויות במיתחם, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקשות, לפיה הזכות לקבלת פיצוי בעת פינוי לפי הסדר הפשרה היא זכות אישית, שאינה ניתנת להורשה ואשר הוקנתה רק למי שהתגורר במיתחם במועד כריתת הסדר הפשרה – תוחזר להכרעה בבית משפט השלום.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". כאמור לעיל, לצד דחיית ערעור המבקשות בכל הנוגע לסעד שעניינו ביטול פסק הדין וההחלטה בעניין הסדר הזכויות במתחם, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקשות, לפיה הזכות לקבלת פיצוי בעת פינוי לפי הסדר הפשרה היא זכות אישית, שאינה ניתנת להורשה ואשר הוקנתה רק למי שהתגורר במתחם במועד כריתת הסדר הפשרה – תוחזר להכרעה בבית משפט השלום.

דין טענה זו להידחות: בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, בעקבות קביעות זהות של בית משפט השלום, כי ככל שהמשיבה אכן זכאית למעמד של דיירת מוגנת במתחם, מקורו בסעיפים 20(א) ו-23(א) לחוק הגנת הדייר הקובעים כי בן זוגו של דייר של דירה או של בית עסק שנפטר, יהיה אף הוא לדייר, ובלבד "שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו". כלומר, זכותה הלכאורית של המשיבה כדיירת מוגנת במתחם לא עברה לידיה בירושה, אלא הוקנתה לה מכוח הוראותיו החקוקות של חוק הגנת הדייר.

סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.

לשלמות התמונה יצוין כי בהחלטה נוספת מיום 22.12.2023 נקבע כי ככל שהמערער לא ישלם תוך 14 יום את חלקו בשכר טירחתה של המומחית, תדחה בקשתו לקיום הצוואה משנת 2013.

לבסוף חולק המערער על הקביעה שלפיה בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי: לטענתו הבקשה הוגשה זמן סביר לאחר מינוי באת כוחו הנוכחית, טרם חלוף המועד להגשת הליכים ערעוריים על ההחלטות שבמוקד הבקשה, ולאחר שבאת כוחו נחשפה במישרין להתנהלותו של המותב.

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

אף לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להוכיח את קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

הערעור נדחה, אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב הדיון בבית המשפט לענייני משפחה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ) בת"א 28519-10-22 מיום 24.12.2023, בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשים לסילוק תביעת המשיבים כנגדם (להלן: התביעה) על הסף.

כן טענו המבקשים כי עילת התביעה היתיישנה ולמצער לוקה בשיהוי, מאחר שההליכים המשפטיים נושא ההליך הקודם התנהלו משנת 2009.

בנוסף לכלל הרגיל לפיו יש לצרף להליך צדדים העשויים להפגע מתוצאותיו, בהליכים חפציים הוסיף המחוקק וקבע לעתים פרוצידורות בהן יש לנקוט על מנת להביא את ההליך לידיעת בעלי עניין פוטנציאליים – דוגמאת פירסום הגשת בקשות לצוו ירושה או לצוו קיום צוואה (תקנה 17 לתקנות הירושה, התשנ״ח–1998.

...

מהו דינו של פסק דין חפצי שניתן בלא שצורף צד נחוץ לדיון, או מבלי שקוימו הדרישות הפרוצדורליות שנקבעו על ידי המחוקק? במקרה כזה, אין מנוס מקביעה לפיה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות במובן הפרוצדורלי, שהרי הוא ניתן בהיעדר צד הכרחי לדיון, ו"פסק המוגבל בתוקפו לצדדים הישירים הינו חסר משמעות בנסיבות [של פסק דין חפצי], ולכן לא יכול לעמוד" (רע"א 9041/05‏‏ "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל, פסקה 9 (6.9.2007).

זאת מאחר שכפי שיובהר להלן, אני סבורה כי בהנחה שיוכחו העובדות המופיעות בכתב התביעה, המשיבים הוכיחו קיומה של עילת תביעה לכאורית שעשויה לעמוד להם.

סוף דבר; דין הערעור להידחות.