ערעור על דחיית בקשה לחיוב משרד הביטחון בחוב חברה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת נעם חת מקוב) מיום 23.10.20 בת"א 18881-01-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול פסק דין מיום 18.12.16 במסגרתו אושר הסדר פשרה, כמו גם סעד הצהרתי ולפיו ימחק המבקש 1 מהליך הוצל"פ שניפתח נגד המבקשים, תוך קביעה כי שמורה בידי המבקשים האפשרות להגיש תובענה לביטול החלק ההסכמי של אותו הסכם פשרה שאושר בפסק דין.

לביהמ"ש קמא הוגש ביום 2.6.16 כתב תביעה מתוקן כאשר הסעד הכספי שנתבע הנו כמיליון ₪, נגד המבקשים, כאשר ברקע הדברים, הסכם מיום 1.6.09 בין המבקשת למשיבה ולפיו במסגרת מיכרז עבור משרד הבטחון, הועברו מהמשיבה למבקשת כמיליון ₪.

טענתם הבסיסית של המבקשים הנה שהסכם הפשרה אינו משקף את הסכמת הצדדים, שכן ההסכם היה אמור לחייב רק את החברה ואין היגיון בכך שהמבקש יסכים כי יחויב אישית.

בהלכה זו היתייחס בית המשפט לשני הרבדים של פסק דין שקבל תוקף פשרה, ההתייחסות הנה לפן "השפוטי" בד בבד עם ההתייחסות לפן "ההסכמי". טענות המבקשים נוגעות לפן ההסכמי ולפיו: המבקש לא חתם באופן אישי, כי הוטעה לחשוב שההסכם אינו מתייחס אליו אישית, כי יש ראיות נסיבתיות, בהן אותו הסכם שביקשה המשיבה להגיש לאישור לאחר מתן פסק הדין מושא התיק קמא, טענות הנוגעות אף לזיוף חתימה, כמו גם טענות למהלך הדברים והגיונם, בהם טענה ולפיה שואל המבקש מדוע ש"ייקח" על עצמו באופן אישי חובות של החברה אם השיקים עליהם חתם כערב באופן אישי מצטברים לסכום נמוך יחסית.

...

כך למשל, בהעדר התייצבות, בהעדר הגשת כתב הגנה וכיו"ב, מה שלא אירע בענייננו, שכן על פני הדברים, מה שהוגש לבית המשפט קמא היה "במעמד הצדדים" כלומר יש צורך בתשתית עובדתית שאינה פשוטה, שתביא למסקנה בדיעבד כי למעשה, המסמך שהוגש לא היה על דעת הצד שכנגד.

הוסיף בית המשפט קמא כי גם לחילופין, לא היה מאשר הארכת מועד, לאור כך שעל פסק הדין ידעו המבקשים במשך זמן רב לפני הגשת הבקשה, ולכן אין מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק וכי גם עילת הביטול של "שיקול דעת ביהמ"ש" אינה מתקיימת, שכן טענות המבקשים "אינן טובות" לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו החלופית של בית המשפט קמא, כי לא היה מקום להאריך המועד להגשת בקשה לפי תקנה 201 לביטול פסק דין, ובהתאם גם לא לבטל את פסק הדין משיקולי צדק לפי תקנה זו. בית המשפט קמא הוסיף לחילופי חילופין נימוקים גם לגבי שיקולי בית המשפט, ודומני כי בהליך זה, אין צורך להרחיב בקביעות החלופיות, כמו גם לקבוע מסמרות בהם, כאשר מצאתי שדין הבקשה להידחות בעיקרם של דברים, בשל כך שלא מצאתי שנפלה שגגה בקביעה ולפיה ההליך האפשרי המתאים בנסיבות שהובאו, הינו הליך של תובענה חדשה לביטול הסכם הפשרה, היינו הפן ההסכמי, שעל בסיסו ניתן פסק הדין בתיק קמא.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

לפני בקשת רשות לערער על החלטת הממונה מיום 3.5.22 בה נדחתה בקשת היחידה לשינוי גובה התשלום החודשי בו חויבה במסגרת ההליך.

ביום 13.9.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעיניין היחידה, לבקשת הנושה, חברת קנדקו בע"מ. ביום 21.12.20 קבע הממונה כי על היחידה לשאת בתשלום חודשי בסך 4,500 ₪.

קיצבאות מטעם המוסד לביטוח לאומי פטורות מחיוב בתשלום חודשי בהליכי חידלות פרעון בהתאם לסעיפים 303 ו-311 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בעוד שקצבאות שאירים מטעם משרד הבטחון פטורות מחיוב כאמור בהתאם לסעיף 31(א) לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י-1950.

בהילכת לשצ'נקו נקבע כי קביעת התשלום החודשי נועדה " לאזן בין שתי תכליות מנוגדות: הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הנושים ובפרט על זכותם לקניין מחד גיסא, ושמירה על יכולתו של החייב להתקיים בכבוד ו'להחזיק את ראשו מעל המים' חרף חובותיו מאידך גיסא" (שם בס' 11).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את עמדתם אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית.

בקשת התיקון והרקע לה בקשת האישור והדיון המקדמי בה בתמצית, עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה 1, האב אבטחת מידע (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה"), והמשיב 2, שהוא המנכ"ל, דרקטור ובעל השליטה בחברה, וכן המשיבים 8-3 בבקשת האישור, שהנם דירקטורים בחברה (להלן גם: "הדירקטורים"), אחראים לנזקים שנגרמו לבעלי מניות בחברה, כתוצאה מאיחור של יום מסחר אחד בדווח מיידי על כך שבוטלה זכייתה של חברת קיופוינט טכנולוגיות בע"מ, שבבעלותה המלאה של החברה (להלן: "חברת הבת"), במיכרז של משרד הבטחון.

אמנם, בסופו של יום בעיניין בבילון נדחתה הבקשה לאישור תביעה ייצוגית ואף נדחה ערעור שהגיש המבקש, משנקבע שהמבקש בבקשת האישור לא עמד בנטל להראות, כי החברה ידעה שהיא מפרה את ההסכם עם יאהו או שהיא עצמה עיניה לגבי ההפרות, ולא דיווחה על כך (שם, בפס' 21).

אמנם באותו מקרה נדחתה בקשת תיקון של בקשה לאישור תביעה כייצוגית וכן בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות את הבקשה לתיקון, ואולם מדובר היה בנסיבות שונות מבענייננו.

המבקשים אינם חולקים על כך שהמשיב 4, שהוא מנכ"ל חברת הבת, אינו נושא בכל תפקיד שהוא בחברה וממילא לא חלות עליו הוראות סעיפים 38ג(א)(1) ו-52יא(ב) לחוק ניירות ערך, המטילות אחריות להפרות חובות דיווח של החברה על דרקטור של תאגיד מדווח, על המנהל הכללי שלו ועל בעל שליטה בו (אלא אם הוכיחו כי עמדו בתנאים לשלילת אחריות, כאמור בסעיפים 33 ו-52יג לחוק ניירות ערך).

מאחר שדחיתי את היתנגדות המשיבים 2-1 לבקשת התיקון, והיות שהתיקון המבוקש מקורו במסמכים חדשים שנמסרו על ידי החברה למבקשים ושחשפו עובדות שלא היו יכולות להיות בידיעתם של המבקשים במועד הגשת בקשת האישור המקורית ובשים לב לכך שהמשיבים 2-1 הגישו בקשה להגשת טיעון משלים בכתב שלא היתה הצדקה להגשתה, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות בגין תיקון בקשת האישור, והדבר יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות במסגרת ההחלטה בבקשת האישור.

לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב 3, אף שדחיתי את הבקשה לצירופו כמשיב לבקשת האישור, וזאת לאור העובדה שאין חולק שהוא היה מעורב באיחור הנטען בדווח לגבי הודעת משרד הבטחון מיום 23.3.2022 בדבר ביטול הזכייה המיכרז, וכן בשים לב לכך שהמבקשים היו נכונים לוותר על הבקשה לצירופו כמשיב לבקשת האישור המתוקנת אם היה מסכים לחתום על תצהיר בנוסח עליו חתמו הדירקטורים.

...

הדירקטורים העלו בתשובתם טענות דומות לטענות המשיבים 2-1 נגד בקשת האישור, וכן הוסיפו טענות משלהם לפיהן בכל מקרה יש לדחות את בקשת האישור נגדם מחמת היעדר עילת תביעה.

לפיכך, אם בעקבות תשובת המשיבים 2-1 לבקשת האישור היו עותרים המבקשים לצירוף המשיב 3 כמשיב לבקשת האישור בשל מעורבותו לכאורה באיחור הנטען בדיווח על ביטול הזכייה במכרז, יתכן שהיה מקום להיעתר לבקשה.

עוד יצוין כי לאור כל האמור לעיל, אין בעובדה שהמשיב 3 לא נענה להצעת המבקשים לחתום על תצהיר בנוסח זהה לתצהיר שעליו חתמו הדירקטורים במסגרת הסדר ההסתלקות עימם, כדי להצדיק את צירופו של המשיב 3 כמשיב לבקשת האישור המתוקנת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת התיקון מתקבלת באופן חלקי.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 46512-06-21 משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי נ' ל.א. שמשון נכסים בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי תובעת (משיב) המדינה - משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ע"י ב"כ עו"ד מאיר לפלר נתבעים (מבקשים) 1. ל.א. שמשון נכסים בע"מ 2. משהר יזמות בע"מ 3. יעד מיטב דרום בע"מ 4. יעקב שמשון 5. אשר אוקנין 6. נחמן דברת ע"י ב"כ עו"ד זילברבוים-הרפז ושות' החלטה

נטען כי התובעת ידעה בזמן אמת, למצער ברמה של "קצה חוט", אודות מצבה הכלכלי של נאש והעובדות המהותיות המבססות לטענתה את עילת התובענה המוכחשת כאשר במסגרת ההליכים, נדחתה הודעת צד ג' שהגישה ארזים (ג.י.א) בע"מ כנגד בעלי המניות בנאש בעילה של הרמת מסך והתובעת בחרה שלא לערער על החלטה זו. (להלן: "ההודעה לצד ג'") נטען כי הפלוגתאות והעילות מושא התביעה נדונו בהליכים לפני ביהמ"ש קמא ובהליכי העירעור.

לטענת המשיבה: יש לדחות את הבקשה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.

על רקע זה הוסכם על עיכובה של התביעה עד לאחרונה, כאשר בהחלטתי מיום 28.6.23 הובהר כי העירעור השלישי עתיד לעסוק בשיעור גובה החוב של נאש ולא בעצם קיומו של החוב באופן המאפשר לידון בשאלת אחריותם של הנתבעים לריקון החברה מבלי שיהיה חשש כי דיון זה יסתבר לבסוף כתאורטי גרידא.

תכליתה היחידה של המחיקה על הסף היא מניעת דיוני סרק והוצאת משאבים על קיום הליכים, בתביעות שניתן לקבוע כבר בשלב מוקדם של ההליך, כי הן חסרות סיכוי "מחיקה של כתב תביעה... תכליתה היחידה היא למנוע דיוני סרק והוצאת משאבים על בירור תביעה שניתן לקבוע בבטחון מלא, כבר בשלב מוקדם של ההליך, כי לא תוכל להצמיח לתובע את הסעד שבקש... כתב תביעה יימחק מחמת העדר עילה רק אם אין סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שהתובע יצליח בתביעתו". (י. רוזן-צבי ההליך האזרחי, 2015, ע' 409).

...

בגדרי ערעור על פסה"ד המשלים (ע"א 3179/19) נדחה ערעורה של נאש, וההליך הוחזר בשנית לבימ"ש מחוזי, לקביעת שיעור הוצאות הפיתוח, וכן הורה לתובעת להגיש חשבון הוצאות עדכני וככל שנאש תחלוק על חשבון זה, ימנה בית משפט מחוזי מומחה לגובה ההוצאות.

לטענת המשיבה: יש לדחות את הבקשה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.

מעיון בפסקי הדין שניתנו בהליכים שקויימו בין הצדדים, פסה"ד בערעור ובכתבי הטענות שלפני שוכנעתי כי אין המדובר במקרה של השתק שיפוטי המונע הגשת התביעה נגד הנתבעים – נהפוך- הוא – אני מקבלת את עמדת התובעת.

לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי המקרה דנן, אינו המקרה החריג והקיצוני, בו ברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובעת כל סיכוי להוכיח את תביעתה ולקבל הסעד המבוקש ועמדתי היא כי יש לבחון את הנסיבות העובדתיות הנטענות על ידי שני הצדדים.

לפיכך, בשלב זה של ההליך, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, השתק עילה ומעשה בית דין והיעדר יריבות.

המשיב, מר אביב בר, הלווה למערער, מר ציקי קורלנד פוקס, 100,000 ש"ח. מן הטיעונים שלפניי עולה שהמערער לא עמד בהסכם ההלוואה, ועל כן המשיב הגיש לבצוע להוצאה לפועל שטר על סך 65,000 ש"ח שניתן לבטחון.

המערער טען בבקשתו, לגבי ההעברה השנייה, כי זו נעשתה "בהתאם להנחיית שלוחו של המשיב על ידי החברה המשפחתית". אשר להעברה השלישית, המערער טען כי הועבר במסגרתה במכוון סכום העולה על גובה החוב בהוצאה לפועל, והכוונה הייתה שלאחר פירעון ההלוואה למשיב, היתרה תעבור לבא-כוחו של המערער.

כב' הרשם הצביע על כך שלפי הסכם ההלוואה, היה על המערער להעביר את הכספים למשיב עצמו ולא לאביו, כי בהסכם נרשם שכל שינוי בתנאיו יעשה בכתב וייחתם על-ידי הצדדים, וכי על-פי ההסכם הצדדים אינם רשאים להמחות לאחרים את זכויותיהם וחובותיהם.

סוף דבר, בקשת המערער נדחתה, והוא חויב בהוצאות המשיב בסך 8,000 ש"ח. המערער טוען בעירעור, כי אבי המשיב פעל כשלוחו של המשיב.

(ג) אבי המשיב העיד, כי ההיתקשרות בין חברת ב.ו.ג. לבין המערער (להבנתי, באמצעות חברה מטעמו, ביו נקסוס), נעשתה בעל-פה, וזאת עבור "ייעוץ והכוונה". על-פי המשך עדות האב, השירותים כללו שכירת משרדי חקירות, ובכל פעם ששכרה חברת ב.ו.ג. את שירותי משרד החקירות, חויב המערער (ולהבנתי, ביו נקסוס) על-פי עלות שירותי משרד החקירות בתוספת 20%.

...

מאחר שנטל השכנוע מוטל על כתפי המערער, דין הערעור לגבי העברה זו להידחות.

סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים שהובאו לעיל, מצאתי כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כך שייקבע שמגובה החוב הפסוק של המערער למשיב תגרע ההעברה הראשונה כפי שתוארה לעיל.

אשר לשתי ההעברות הנוספות, דין הערעור להידחות.