ערעור על דחיית בקשה להקפאת הליכי מימוש נכסים

ביום 6.5.2021 החלטתי לדחות את הבקשה לצוו מניעה זמני, למעט ביחס לנכס בבת ים. קבוצת קחטן הגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (רע"א 3452/21) ובהחלטת השופט גרוסקופף (מיום 19.5.2021) ניתן צו עיכוב ביצוע אירעי לפיו, הבנק והכונס ימנעו מהמשך מימוש הנכסים ששועבדו לבנק על ידי קבוצת קחטן, זאת לרבות המקרקעין נשוא הבקשה דנן.

עוד אזכיר, כי ביום 24.5.2021 דחיתי את בקשת הגב' שרה קחטן להקפאת הליכי מימוש נכס מקרקעין בכפר שמריהו, ששועבד גם כן לטובת הבנק במסגרת ההליכים מול קבוצת קחטן, על מנת לאפשר לה לפדות את אותו נכס מכוח חוק המישכון (להלן: "ההחלטה בבקשת שרה קחטן").

...

כפי שציינתי בהקשר זה בהחלטה בעניין הגב' שרה קחטן, יש לתת את הדעת לזכויותיו של מי שזכה בהתמחרות, כאשר מדובר בהגנה על אינטרס כפול; מתן הגנה לקונה הספציפי, אשר שילם ממיטב כספו וכן – הגנה על האינטרס הציבורי, המחייב עידוד קונים פוטנציאליים להשתתף במכירות נכסים בהליכי כינוס (ראה: רע"א 4891/04 שמואל וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פ"ד נח(6), 721) ו"החשש הוא, שאם לא יהיה סוף להליכי ההתמחרות ולאחר שנסתיימו הליכי המכירה יבוא מציע חדש ובכך יפתח מחדש את ההתמחרות, אז יירתעו מציעים פוטנציאליים ולא ישתתפו בהליכי ההתמחרות ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים או מי שחפצים לפרק השיתוף במקרקעין" (ע"א (מחוזי-ירושלים) 9093/07 שער העיר ירושלים בע"מ נ' קופלה ג'וליאן (רות) ואח' (פורסם בנבו, 12.3.2008)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, נדחית הבקשה.

אני מורה על אישור הסכם המכר, כאמור בסעיף 10 (על תתי סעיפיו) לבקשת הכונס מיום 21.1.2021.

ביום 28.2.2021 הגישה המבקשת לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר אישור הסכם המכר (רע"א 1424/21).

תמצית טענות המבקשת יש להורות על הקפאת הליכי מכירת הנכס - החלטת בית המשפט לאשר את הסכם המכר התקבלה שלא כדין בדרך של מחטף; מבלי שהוצגו בפני בית המשפט מלוא העובדות הנדרשות ותוך הסתרת עובדות מהותיות; לוּ היה בית המשפט מודע לעובדה שהמבקשת היא בעלת 50% מהזכויות בנכס וכי היא מעוניינת לממש את זכותה כדין לפדותו, לא היה מאשר את ההסכם והיה מאפשר לה לפדות את הנכס.

באותו הקשר מצאתי לנכון לדחות גם את טענת המבקשת, כי זכותה לפדות את הנכס, או להישתתף בהליך ההתמחרות, חלה בכל מקרה, ללא תלות בשאלה האם היא ויתרה על זכויותיה מכוח חזקת השתוף, מאחר ובכל מקרה היה על הכונס לצרפה להליך מימוש הנכס לאור עמדת הפסיקה, כי "על כונס נכסים מוטלת חובה מיוחדת לפעול תוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים, וכי עליו לאפשר לחייב להישתתף בהליכי המכר. נקבע כי אי-זימון החייב להליך המכירה מהוה פגם המחייב את ביטול ההליך". פסקי הדין עליהם הסתמכה המבקשת בתמיכה לטענה זו (רע"א 2501/01 צביקה גולדמן נ' בנק ירושלים בע"מ (פורסם בנבו, 30.9.2001); רע"א 583/88 פרוקומרץ נ' שטנד, פד"י מב(4) 281; ע"א (ת"א) 390/72 נזים נ' החייב אבשלום רובין ואח', פד"י לד(1) 163)) עסקו בפגמים בהליך הכנוס בהם החייבים לא שותפו כראוי בהליך המכירה.

...

עצם העובדה שהמבקשת והכונס אינם תמימי דעים באשר לחבויות במס של כל אחת מהעסקאות, מלמדת על כך שהלכה למעשה שיטת הפדיון בערכי נטו אינה מתאימה במקרה דנן וכפי שנפסק בהקשר זה בבר"ע (י"ם) 658/05 סגל ואח' נ' בנק ירושלים ואח' (פורסם בנבו, 18.4.2005): "שיטת הנטו אינה מתאימה למכירות מסוג זה והיא בעיתית ותגרום להגשת חוות דעת של מומחים ולבדיקות מקיפות של חישובי מס שבח ועלולה לעכב חודשים אולי שנים הליכי מכירה ומימוש בהוצל"פ, וכפועל יוצא מכך לחוסר וודאות ולאבדן אמון הציבור בשיטת ההתמחרות שאמורה להיות קצרה ופשוטה". מעבר לכך, אני סבור, כי גם מבלי שאדרש להכריע בטענות שהעלו הצדדים ביחס לאופן בו יוטל מס על כל אחת מהעסקאות, ממילא לא חלה על הכונס חובה לבחור בהצעה העדיפה לנושה מבחינה כלכלית, כך שלטענת המבקשת בהקשר זה אין נפקות של ממש לענייננו.

כפי שנפסק בהקשרים דומים, יש לתת את הדעת לזכויותיו של מי שזכה בהתמחרות, כאשר מדובר בהגנה על אינטרס כפול; מתן הגנה לקונה הספציפי, אשר שילם ממיטב כספו וכן – הגנה על האינטרס הציבורי, המחייב עידוד קונים פוטנציאליים להשתתף במכירות נכסים בהליכי כינוס (ראה: רע"א 4891/04 שמואל וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פ"ד נח(6), 721) ו"החשש הוא, שאם לא יהיה סוף להליכי ההתמחרות ולאחר שנסתיימו הליכי המכירה יבוא מציע חדש ובכך יפתח מחדש את ההתמחרות, אז יירתעו מציעים פוטנציאליים ולא ישתתפו בהליכי ההתמחרות ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים או מי שחפצים לפרק השיתוף במקרקעין" (ע"א (מחוזי-ירושלים) 9093/07 שער העיר ירושלים בע"מ נ' קופלה ג'וליאן (רות) ואח' (פורסם בנבו, 12.3.2008)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, נדחית הבקשה.

על-כן, נפסק לא אחת כי על מנת שבעל דין יוכל להסתפק בטענה בדבר "חזקת שויון הדינים" ולהמנע מהוכחת הדין הזר, עליו לעמוד במספר תנאים כגון קושי בהוכחת הדין הזר, דמיון בין הדינים, כי הטלת חובה להוכיח את הדין הזר תיגרום לעינוי דין שלא לצורך וכדומה (ראו לגבי התנאים, ע"א 51/49 יזדי נ' יזדי, פ"ד ד 762 (1950); מ' שאוה "חזקת שויון הדינים" עיוני משפט ד' 583 (תשל"ה); ג' הלוי תורת מתקל הדינים כרך א 347 - 349 (2014); ת"צ (מרכז) 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc (10.6.2016); יוער, כי על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור שהתקבלה בחלקה במסגרת רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו (31.5.2018), אולם סוגיה זו אינה שנויה במחלוקת)).

כדי לבסס את התנאים להכרה בהחלטת לישכת ההוצאה לפועל בתורכיה, ולו רק לצורך הוכחת זכות המימוש, קיומו של חוב או אפילו כדי לבסס מעשה בית דין, היה על הבנק להביא ראיות מתאימות, לשכנע בדבר טיב ההליך שהתנהל בפני לישכת ההוצאה לפועל, לשכנע כי על פי הדין התורכי מדובר בהחלטה תקפה, לשכנע כי ההליך היה הוגן וכדומה.

סעיף 12 לחוק המישכון מבהיר כי "מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב אותו חיוב, אך אין להפרע מבעל הנכס אלא במימוש המישכון כאמור בחוק זה". עוד אנו לומדים מסעיף 1 לחוק המישכון כי זכותו של הנושה להפרע מהנכס הממושכן תקום רק אם החיוב המובטח לא סולק.

בתצהירו ציין כי הוגשה בקשת פירוק כנגד חברת אלטינטאש וכי בקשת החברה להקפאת ההליכים נדחתה.

כן ציין כי הוגש ערעור על ידי הבנק כנגד ההחלטה על פירוק החברה (סעיף 52).

...

יתרה מזו, גם אם הבנק החליט להציג תצהיר של מר סנאל, היה צפוי כי עד זה יבדוק את מלוא הנתונים הרלבנטיים כמופיע בספרי הבנק, יצרף את הראיות הרלבנטיות ולא יסתפק באימוץ של מסמך מידע פנימי של הבנק מבלי לבחון את הנתונים שנכללו בו. סוף דבר כפי שצוין לעיל הבנק הגיש תביעה למימוש משכנתא על האנייה ועל כן היה עליו לשכנע בקיומה של עילת תביעה, דהיינו להוכיח מהו החוב המובטח במשכנתא, להוכיח כי החוב לא סולק במועדו ולהוכיח מהי יתרת החוב.

אשר על כן אני דוחה את תביעת הבנק.

לאור דחיית תביעת הבנק אני קובע קדם משפט כדי לברר את יתר תביעות הספקים שהוגשו במסגרת סעיף 41(8) לחוק הספנות ליום 9.6.2020 שעה 8:30.

עניינן של ההחלטות בצו אירעי שניתן על-ידי בית משפט קמא לפיו יוקפאו הליכי מכירת נכס מקרקעין של החייב בהליך פשיטת הרגל למבקשת, וזאת עד להכרעה בבקשה לעיכוב הליכי המכר שהגישה המשיבה.

במסגרת הליך זה, אושרה ביום 4.5.2022 מכירה של נכס מקרקעין שלחייב יש זכויות בו (להלן: הנכס), למבקשת – הקרן להצלת קרקעות ישראל בע"מ. יצוין כי בהחלטה מיום 30.3.2023 דחה בית משפט קמא את טענותיו של החייב לביטול מימוש הנכס.

לטענתה, העובדה שהמבקשת לא צרפה את המנהל המיוחד של הליכי פשיטת הרגל מהוה טעם לדחיית בקשת רשות העירעור על הסף.

...

כזכור, המשיבה טענה כי אם אכן יתברר בסופו של דבר שלא היה מקום לעכב את הליכי המכר וכי העיכוב גרם נזק בר-פיצוי למבקשת – יחייב אותה ממילא בית המשפט בפיצויים.

כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש להורות למשיבה להפקיד התחייבות עצמית בהקדם האפשרי וזאת כתנאי לתוקפו של הצו הארעי שהוציא בית משפט קמא.

סוף דבר: על המשיבה לצרף לבקשתה התחייבות עצמית כמפורט בתקנה 96(ב) לתקנות לפיצוי כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני עד ליום 1.6.2023.

בפניי בקשת עוה"ד רם יולוס, אשר מונה כנאמן ליישום הליכי חידלות הפרעון של הנתבעת 5, חברת ארי את בר בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה), להורות על הקפאת ההליכים שבכותרת, על עיכוב ביצוע העברת כספי התמורה ממכירת הנכס המצוי ברחוב קרן היסוד 2 הרצליה, הידוע כתת חלקה 1, חלקה 754 בגוש 667 (להלן: "הנכס בהרצליה"), לרשות המסים, ועל העברת תמורת כספי מכירת הנכס, בנכוי הוצאות המכירה לקופת הפרוק.

בהמשך לכך הוריתי, בהחלטה מיום 12.12.2022 כי נוכח החלטת בית המשפט העליון אשר דחתה את בקשת רשות העירעור על החלטת יום ה-30.5.2022 וביטלה את הצוו הארעי שניתן לעיכוב ביצוע ההחלטה, יפעל הנאמן למימוש הנכס בהרצליה, בהתאם להחלטה מיום 30.5.2022 תוך שהובהר, לאור קביעת בית המשפט העליון בהחלטתו, כי לנוכח הצוו הארעי שניתן לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 30.5.2022 ואשר עמד בתוקפו עד ליום 5.12.2022, תקופה 6 החודשים כאמור בסעיף 2 להחלטה מיום 30.5.2022, לנקיטה בהליך משפטי לשם הכרעה בסוגיית חבות המס, תימנה מיום 6.12.2022.

...

לבסוף טוענת רשות המסים כי רישום השעבוד לטובתה מקנה לה מעמד של נושה מובטח ובפרט משנקבע כי אין בהסרת השעבוד, שנועד לאפשר מכירת הנכס, פוגעת במעמדה זה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין בקשת המפרק, ככל שהיא מתייחסת לעיכוב ביצוע העברת כספי תמורת המכירה לרשות המסים, לא כל שכן ככל שהיא מתייחסת להעברת כספי התמורה לקופת הפירוק, להידחות.

סעיף 11(א)(2) לפקודת המסים (גביה) קובע כי :  כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא בעל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין אם נרשמה בפנקס המקרקעין הערה על כך על פי הודעת גובה המס; נרשמה הערה על שעבוד כאמור, תהא דרגתו נדחית בפני כל שעבוד של אותם מקרקעין שהיה רשום שעה שנרשמה ההערה".

חרף כל האמור התלבטתי האם יש מקום לעכב את העברת הכספים לרשות המסים, תוך שימור מנגנון הנאמנות, על מנת לתת למפרק את השהות הנוספת הדרושה לו לצורך טיפול מיטבי בענייני החברה לטובת קופת הפירוק ובכלל זה ייצוג אל מול רשות המסים, ואולם הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה שבפניי אין מקום להורות כן, זאת מהטעם שהעברת הכספים אל רשות המסים, כשלעצמה, אינה סותמת את הגולל על אפשרות המפרק לפעול בעניין החוב לרשות המסים, ככל שיראה לנכון.

לאור האמור, הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לעיכוב ביצוע העברת כספי תמורת המכירה לרשות המסים וככל שהיא מתייחס להעברת כספי התמורה לקופת הפירוק, נדחית.