ערעור על דחיית בקשה להישפט באיחור בעבירת שימוש בנתיב תחבורה ציבורית

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת ר. אופיר) מיום 29.11.2018 לפיה נדחתה בקשת המערער להשפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס בעבירה של שימוש בנתיב תחבורה ציבורית שלא כדין, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

טענת המערער לפיה הליכי הגבייה בטלים נוכח הפגם שנפל לכאורה בהודעת תשלום הקנס, נדחית גם היא.

כך שלא מצאתי כי זכויותיו הדיוניות או המהותיות של המערער נפגעו ואני דוחה את הערעור.

בפניי ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר. אופיר), מיום 10.12.18 לפיה נדחתה בקשת המערער לעכב את הליכי ההוצל"פ. הבקשה במהותה הנה בקשה להשפט באיחור/או למחוק את הודעות תשלום הקנס, שניתנו בגין העמדת/החניית הרכב בתוך מעבר חציה או בתחום 12 מטר לפניו, עבירה לפי סעיף 6(ד)(6) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"), ובגין שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

...

בהתאם, הבקשה נדחית".

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות של בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שיפורטו בהמשך.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

(להלן: "ההודעות") מדובר בהודעות שנרשמו רובן ככולן בשנים 2018 ו-2019 בגין עבירות חנייה ונסיעה בנתיב תחבורה ציבורית.

( שימוש בנתיב תחבורה ציבורית).

עיינתי בהודעות שצורפו כנספחים וגיליתי שההודעות נשלחו בדואר רשום למבקש תוך פרק זמן קצר מארבעה חודשים מאז מועד ביצוע העבירה ולכן אין בסיס לטענה זו. ככל שנוגע לטענת עוות הדין המצדיקה לגישת המבקש העתרות לבקשה להשפט באיחור אני סבור שגם לה אין בסיס.

( ראה לעניין זה רע"פ 6529/20;רע"פ 8427/17 (פורסמו בנבו)) לפיכך אני דוחה את הבקשה להשפט באיחור בנוגע ל-57 ההודעות המפורטות בה. מזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

זכות ערעור כדין.

...

עיינתי בהודעות שצורפו כנספחים וגיליתי שההודעות נשלחו בדואר רשום למבקש תוך פרק זמן קצר מארבעה חודשים מאז מועד ביצוע העבירה ולכן אין בסיס לטענה זו. ככל שנוגע לטענת עיוות הדין המצדיקה לגישת המבקש היעתרות לבקשה להישפט באיחור אני סבור שגם לה אין בסיס.

מסקנתי היא שבנסיבות אלו לא יגרם שום עיוות דין.

( ראה לעניין זה רע"פ 6529/20;רע"פ 8427/17 (פורסמו בנבו)) לפיכך אני דוחה את הבקשה להישפט באיחור בנוגע ל-57 ההודעות המפורטות בה. מזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

מדובר בהודעת תשלום קנס שמספרה 23922123 ,שנרשמה בתאריך 28/12/2021 בגין עבירה של שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה המבקשת , באמצעות ב"כ מציינת על כך שלא ידע כלל על הדוח והופתעה לגלות את דבר קיומו עת קיבלה מכתב ממשרד עורכי הדין המטפל בהליכי הגבייה.

אני סבור שנסיבות מקרה זה דומות לנסיבות שפורטו בעפ"ת (מחוזי מרכז) 20583-09-21 סנד גבאלי נ' מדינת ישראל, בו נדחתה בקשה להשפט באיחור לאחר שהודעת תשלום הקנס חזרה מהטעם " לא נידרש". לפיכך אינני מוצא קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים העתרות לבקשה.

ערעור – כמפורט בדין.

...

לסיכום אני מוצא שלא ניתן להיעתר לבקשה מכוח סעיף 229 (ה).

אני סבור שנסיבות מקרה זה דומות לנסיבות שפורטו בעפ"ת (מחוזי מרכז) 20583-09-21 סנד גבאלי נ' מדינת ישראל, בו נדחתה בקשה להישפט באיחור לאחר שהודעת תשלום הקנס חזרה מהטעם " לא נדרש". לפיכך אינני מוצא קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה.

הבקשה כאמור- נדחית.

עוד טוענת המשיבה כי המבקשת הגישה בקשת ערעור על הודעת הקנס, כמו גם על הודעת קנס נוספת, שתיהן ניתנו בגין נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ) באותו רחוב.

לבקשת בית המשפט, צרפה המשיבה את החלטתה בנוגע לדחיית בקשת המבקשת להשפט (החלטה מיום 3.8.22) וכן פלט הסטוריית דו"ח חניה.

בעיניין זה נפסק, כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "בררת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להשפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להשפט בגין מעשיו.

כאמור לעיל, סעיף 230 לחסד"פ מעניק לביהמ"ש באופן מפורש ושאינו משתמש לשתי פנים את הסמכות לידון בבקשה להשפט באיחור בגין הודעת קנס.

לפי סעיף 71א1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") - " מי שניתן לו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית רשאי לנהוג ברכב שלגביו ניתן התג האמור בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, למעט בנתיב שיועד, על פי תמרור, לרכב להסעת המונים שאינו אוטובוס". סעיף 27א1(ג) לפקודת התעבורה קובע, כי לא תמסר הודעת תשלום קנס לענין עבירה של נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית "למי שניתן לגבי רכבו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית". התוספת התשיעית לפקודת התעבורה כוללת: "תג נכה התואם במראהו את תמרור 437: חניה לרכב של נכה - משותק רגלים, בהתאם להודעת תעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970". המבקשת לא הציגה תג נכה מסוג זה ואף מהאישורים הרפואיים שצרפה לא עולה כי היא משותקת רגליים או נעזרת בכסא גלגלים ( המלצת הרופא מיום 20.10.22 היא ל"נעליים אורתופדיות").

...

נותר אפוא לבחון האם קיימים "נימוקים אחרים" המצדיקים להיעתר לבקשה.

לפיכך ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 69 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 , אני מורה על ביטול ריבית הפיגורים והותרת סכום קנס המקור (500 ₪) על כנו.