ערעור על דחיית בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתביעה שטרית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' נבון) בת"א 14520-08-20, מיום 24.11.2021, לפיו חויב המערער לשלם למשיבה 96,000 ₪ ועל החלטת בית המשפט מיום 2.12.2021 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין.

הרקע העובדתי המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה לבצוע שטר, המתייחסת למספר שיקים, שעל פי הנטען, המערער ערב לפרעונם.

עוד הוסכם על הצדדים כי ככל שלא יקוים פסק הדין, כאשר איחור של 10 ימים לא יהווה הפרה, יועמד מלוא סכום התביעה לפרעון מיידי לקזוז כל סכום ששולם, אם שולם.

בהחלטתו פירט כב' השופט נבון את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, וקבע כי הבקשה אינה מתייחסת כלל להוראות תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שעניינן ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לא צורף לבקשה תצהיר התומך בטענה לפיה ההחלטות מתאריכים 18.11.21, 21.11.21 ו- 24.11.21 לא הומצאו לב"כ המערערת כשם שלא הובהרה הטענה, לפיה עורך הדין לא היה ער לאמור בהחלטות.

...

סבורני, כי ניתן להסתמך על החלטה זו בעת שנשקלת טענת עורך דין, לפיה ההחלטה או פסק הדין לא הובאו לידיעתו (כפי שטען ב"כ המערער בענייננו), ויפים לענייננו הדברים הבאים: "במקרים שבהם מתועדת צפייה יזומה בהחלטה שיפוטית במערכת 'נט המשפט', נכון יהיה לדרוש הסברים בהקשר זה מבעל הדין שביצע את הצפייה היזומה ולא מבעל הדין שכנגד... ככל שבעל הדין שצפה בהחלטה לא עמד בנטל זה, יהיה מקום לשיטתי להחיל את חריג הידיעה." בענייננו, טען ב"כ המערער כי ההחלטות לא הובאו לידיעתו, טענותיו בסוגיה זו היו מעורפלות ולא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת לעובדה שההחלטות ניצפו ואחת מהן אף נמסרה באמצעות הפקסימיליה כאמור.

יפים לענייננו בשינויים המחויבים, דברי כב' הנשיא י' זוסמן בהמ' 513/77, פ"ד לא(3) 447, 448: "אפילו רצינו להכיר בטעות משרדית 'כטעם מיוחד', חובת הפרקליט המצהיר היתה להסביר טעות משרדית זו מהי, ובית-המשפט היה למד מי טעה במשרד הפרקליט ומה היתה הטעות. בהעדר פירוט כזה אין עילה להאריך מועד על-סמך הטענה הסתמית אשר הפרקליט לא התכבד לפרט בתצהיר." סבורה אני, כי המסגרת הראויה לבחינת הערעור הינה תוקף ההסכמה למתן פסק הדין ולא בקשה לביטול פסק דין, על פי הוראות תקנה 131 לתקנות, ומשכך, איני דנה בטענות בענין זה. משהגעתי למסקנה, כי בדין ראה בית המשפט קמא את "שתיקת" המערער כהסכמה, החלטתי לדחות הערעור.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

במהלכו, בין היתר, ניתן פסק דין של בית משפט קמא לטובת המבקש נגד המשיב במעמד צד אחד ושבוטל לאחר מכן, לבקשת המשיב; נמחקה התביעה בהמשך לאור הצהרת המבקש שטרם ביטול פסק הדין הוא כבר גבה מהמשיב את מלוא הסכום באמצעות לישכת ההוצאה לפועל; החלטה שעל המבקש להשיב למשיב את הכספים שהוא גבה מהמשיב ועוד.

בהחלטה מיום 11.09.14 לאחר דיון במעמד המבקש והמשיב, בוטל פסק הדין שניתן נגד המשיב בהיעדר לבקשת המשיב, תוך קביעת דיון המשך לשמיעת הוכחות, אלא שבין לבין וכאמור כבר הספיק המבקש לגבות את סכום פסק הדין בהליכי הוצל"פ. בהחלטת בית משפט קמא מיום 11.9.14, בעיניין זה קבע כב' השופט הולצמן: "...לא מצאתי לנכון בשלב זה להורות למשיב להשיב את הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח על יסוד פסק הדין שניתן כנגד המבקש בתיק זה, ואשר בנתיים ניסגר לאחר שבוצעו פעולות גבייה, וזאת בנסיבות הענין, ובשים לב לכך שהוצג בפני שטר חוב אשר במהלך הדיון התברר, בסופו של דבר, כי המבקש אכן חתם עליו ומסר אותו לבתו לצורך הבטחת החיובים בגין הסכם השכירות, כך לטענת בתו, וסוגיה זו תדון במסגרת החלטה שתתקבל לאחר שמיעת הראיות.

" ביום 29.9.14 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט קמא מיום 11.9.14, בתיק רת"ק 60761-09-14, ככל שהיא מתייחסת לקביעה שלא להורות למבקש להשיב למשיב את הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח על יסוד פסק הדין שניתן נגד המשיב בתיק זה. בהחלטה מיום 5.11.14 הורתה כב' הנשיאה יפה-כץ על דחיית בקשת רשות העירעור, מהטעם שלא תנתן רשות ערעור על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין.

...

בקשה זו הועברה לתגובת המבקש ובהיעדר תגובה מטעמו, הורה בית משפט קמא (כב' השו' אדלשטיין): "...אני מורה על ביטול החלטתי מתאריך 1.2.21 בה עיכבתי את ביצוע פסק הדין שניתן על ידי מתאריך 16.2.2015 כפי שבא לידי ביטוי בפסיקתה מתאריך 1.11.2020. פסק הדין (שיבוצע באמצעות הפסיקתה) יעמוד על כנו" (החלטה מיום 14.3.22).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור המפורט לעיל, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

על כן הנני דוחה את הבקשה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) שניתנה ביום 03.06.22 במסגרת תא"ק 16451-02-17 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן לטענתו בהיעדר הגנה ביום 12.02.19.

המבקש לא נתן הסבר לעובדה שגם פסק הדין נימסר לאותה כתובת ושהוא עצמו חתום על אישור המסירה או מדוע לא פעל להסדרת עזיבתו את המשיבה 2 גם לעניין שטר הערבות עליו חתם וגם לעניין שינוי הכתובת.

טענות הצדדים בתמצית: המבקש טוען כי נפלה טעות משפטית בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בעיניינו ביום 12.02.19 במעמד צד אחד ומבלי שיהא מיוצג או נוכח בדיון או יגיש בקשת רשות להיתגונן.

כתב התביעה הומצא למבקש וכך גם פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר היתגוננות, אשר בוטל זמן קצר לאחר מכן.

...

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012))" [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

עם זאת, מאחר שהמבקש מעלה טענות שלא ניתן לקבוע לגביהן שאין להן כל סיכוי, סבורני כי כדי למנוע חוסר צדק שעולה כדי עיוות דין, יש להורות על קבלת הבקשה והשבת התיק לדיון בבימ"ש קמא [רע"א 1990/22 הנ"ל].

על כן, בנסיבות העניין ולאור הטענות שמעלה המבקש, אשר מצביעות על סיכוי כלשהו להגנה, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשה שהגיש המבקש לבימ"ש קמא מתקבלת (הארכת מועד וביטול פסק הדין בעניינו של המבקש/מערער בלבד) והתיק יוחזר לדיון בבימ"ש השלום.

ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה, מיום 31.3.2022, בה נעתרה כב' הרשמת לבקשת המשיבה להאריך את המועד שנקבע להפקדת הסך של 54,000 ₪ כתנאי למתן רשות להיתגונן מפני תביעה שטרית שהגישה כנגד הערערת, וזאת לאחר שכבר נתנה פסק דין ובו דחתה את ההיתנגדות מחמת אי הפקדת הסך הנ"ל. העובדות שאינן שנויות במחלוקת המערערת הגישה לבצוע ללישכת ההוצל"פ 2 שיקים בסך של 135,000 ₪, בחתימת יד המשיבה.

ביום 28.3.2022 הגישה המשיבה "בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בקשת ארכה מטעמי זהירות להפקדת הסכומים עד 15 יום ממועד ביטול פסק הדין, ובקשה דחופה לעיכוב אירעי וזמני הליכי ההוצל"פ עד למתן החלטה בבקשה". בבקשה נטען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן, לטענת המשיבה, במעמד צד אחד, וכי גישת בתי המשפט בכגון דא היא ליבראלית.

...

בנסיבות אלה, נטען, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

זאת ועוד, סבורני כי ככל שתובענות המערערת תידחינה לאחר בירורן לגופן בפני בית משפט השלום בתל אביב, ואין לשלול כי סיכוי כזה קיים, הותרת פסק הדין הדוחה את התביעות דכאן על כנו, מטעמים דיוניים גרידא, עשויה לגרום לעיוות דין של ממש הנובע מתוצאות סותרות באותו עניין, תוצאה בלתי מוצדקת לכאורה, בנסיבות בהן שאר התובענות נדחו.

לפיכך, וכאמור - לא בלא היסוס, הערעור נדחה.

עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי המשיבה הוליכה את המערערת לטירחת יתר, בכך שלא עמדה בתנאי הפקדת הערובה במועדה, והיה על כב' הרשמת לחייבה בהוצאות בגין כך. אין מניעה כי תיקון עניין זה ייעשה על דרך של השתת הוצאות בדרגה זו. לפיכך אני מחייב את המשיבה בהוצאות המערערת בסך של 5,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 22.1.2023 בת"א 60125-08-20 ולפיה בוטל פסק דין שניתן נגד המבקש–הנתבע ביום 5.12.2022 בהיעדר התייצבות, אך הביטול הותנה בתשלום הוצאות בסך 20,000 ₪ עד ליום 23/2/23.

אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן (ראו למשל: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן,פסקה 10 (22.5.2012)).

דומה הדבר לקביעת תנאים לצורך קבלת רשות להיתגונן (הליך שעבר מן העולם בתביעות אך נותר בעינו בהתנגדויות לבצוע שטר).

פסק דיני מיום 11.7.2022 ברע"א 7238-04-22 סביוני ויצמן בע"מ נ' אריאל רום השקעות בע"מ (בקשת רשות ערעור נדחתה ברע"א 7135/22 אריאל רום השקעות בע"מ נ' סביוני ויצמן בע"מ 4.12.2022).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) ניתן פסק דין ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים ולפיכך מצאתי לנכון לתת רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו באופן חלקי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.