ערעור על דחיית ביטול דוחות חניה בשל אי-קבילות רשומה מוסדית

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בטבריה (כב' השופט י. נבון) שניתנה ביום 23.5.18 בתיק המ"ש 20355-05-18, במסגרתה דחה בית המשפט קמא את בקשת המערער להאריך לו את המועד להשפט על דו"ח חניה ולהורות על עיכוב הליכי גבייתו.

לאחר שפנה לחברת הגביה, התברר למערער כי מדובר בחוב שנוצר בגין אי תשלום קנס שהוטל עליו, בשל עבירת חניה שבוצעה ביום 2.8.04.

בית המשפט קמא אף לא אפשר למערער לטעון לעניין קבילותו או משקלו של המסמך שצורף לתגובת המשיבה, ולהוכיח כי איננו בבחינת "רשומה מוסדית". בהקשר זה, האחרון, מפנה המערער למחלוקת פוסקים לעניין קבילותם של פלטי מחשב המופקים ע"י דואר ישראל והגדרתם כרשומה מוסדית.

השאלה האם בית המשפט חייב לקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, בהליך פלילי, נדונה ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (להלן: "עניין איטליא"), שם סיכם בית המשפט את ההלכה במילים אלה – "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נידרש. לאחר שיעיין בית-המשפט בבקשה הוא מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד. עם זאת בית-המשפט מוסמך על-פי שיקול-דעתו, גם לבקש את תגובת המדינה או במקרים חריגים, כשהנסיבות מצדיקות זאת, לזמן את הצדדים לפניו. לא ניתן להציג רשימה סגורה של המקרים החריגים שבהם ראוי כי בית-המשפט יזמן את הצדדים לפניו עובר להחלטתו בבקשה לביטול פסק-דין. ככלל, טיעון בעל-פה אינו נידרש נוכח חובת המבקש-הנאשם לפרט את מלוא טענותיו בבקשתו. טענות המבקש ותגובת המדינה להן, אם נדרשה, תהיינה מונחות בפני בית-המשפט, והוא יוכל להחליט בבקשה על-פיהן. בירור נוסף בנוכחות בעלי-הדין יכול להיות נחוץ כשיש ביניהם מחלוקות ביחס לעובדות אשר יש להן חשיבות להכרעה בבקשה. דוגמה לחריג כזה הוא מקרה שבו יסבור בית-המשפט שיש ליתן למדינה היזדמנות לחקור את המבקש על תצהירו, שהוגש על-ידיו בנספח לבקשתו, אם רצונה בכך. אולם בית-המשפט לא ישעה לבקשה להיות נוכח בדיון מקום שבו המבקש לא טרח לפרט במסגרת בקשתו ובמסגרת התצהיר התומך בה את הפרטים המלאים הדרושים על-מנת להכריע בטענות ולהחליט בבקשה. הוא גם לא יאפשר למבקש להופיע לדיון רק על-מנת לאפשר לו להשלים בעל-פה את הדברים שלא טרח לפרט בכתב". ראה גם למשל, ע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09).

...

דיון והכרעה – לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק בית המשפט קמא, ולאחר ששמעתי דברי הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

נוכח כל האמור, ומשלא ניתן כל הסבר לשיהוי הניכר שבהגשת הבקשה, אף לא היה מקום להיעתר לבקשה הארכה ואף בכך לא נפלה כל שגגה.

אשר על כן, ומכל הטעמים שלעיל, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט פאול שטרק) מיום 7.9.17 בב"ש 9789/2015 (להלן בית המשפט קמא), בה נדחתה בקשת המערער להשפט על 186 דוחות חניה שהושתו עליו בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן חוק סדר הדין הפלילי).

בית משפט קמא נימק את החלטתו מהטעמים הבאים כדלהלן: בית המשפט קמא קבע, כי המערער ידע באופן וודאי שנרשמו לרכבו 35 דוחות חניה בין השנים 1997-2002 משום שמהראיות בתיק עולה, כי המערער פנה בשנת 2002 למחלקת החניה בערייה ביחס לחוב בגין אי תשלום הדוחות ובקש צילומים של דוחות אלו.

טענות הצדדים לטענת ב"כ המערער, שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי המערער פנה אל המשיבה ביום 15.3.02 והגיש בקשה לביטול 35 דוחות חניה ומשנענה בשלילה, זנח כביכול את הבקשה והתעלם מהחוב, כאשר לאחר מכן נצברו לו, לטענתה של המשיבה, עוד 155 דוחות חניה נוספים.

ב"כ המערער הוסיף וטען, שעל אף שברשומה המוסדית שהגישה המשיבה מופיעים נתונים כמו מספר הדוח, תאריך העבירה, סעיף העבירה, מקום העבירה, מספר הרכב, כתובת למשלוח ותאריך הודעת תשלום הקנס, אך לדידו, הנתון החשוב והמכריע ביותר לא קיים בו, קרי - נתון באשר לציון מספר דבר הדואר שהיה אמור להשלח למערער.

שהרי, בהעדר ציון של מספר דבר הדואר (המורכב מאותיות באנגלית RR וממספרים) לא יכולה להתקיים שום ראיה ביחס למשלוח הודעת הקנס במועדים הקבועים לכך בדין (קרי, לא יאוחר משנה מיום מתן דוח החניה הנטען).

סעיף 36 לפקודת הראיות דן בקבילותה של רשומה מוסדית.

...

על כל פנים אני סבורה, כי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו ועל פי משקל ומהימנות הראיות שהובאו בקשר לעריכת אותן רשומות.

בענייננו, אני סבורה שיש להכיר בפלטי המחשב כאמור כרשומה מוסדית.

לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור.

המבקש טוען כי אין לראות ברשומי המחשב מטעם המשיבה רשומה קבילה ואף לא ראשית ראייה לעניין מסירת הקנס ובהיעדר אישור הדואר לא חלה על המשלוח חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974.

אם יש מקום לקבל את טענתו המשפטית של המערער לעניין אי קבילות רשומי המשיבה המתעדים את משלוח הודעת הקנס, כי אז ניתן לראות בכך גם סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין כנדרש בסעיף 130(ח), וממילא, ביטול פסק הדין יתחייב כדי למנוע עוות דין.

אם טענתו המשפטית של המבקש תדחה, הרי שלא תהיה סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין ויישמט גם הבסיס לטענתו להתיישנות העבירה.

הלכה למעשה, מעבירה חזקת המסירה אל כתפי הנמען את הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן (רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט שהם).

מיסמך ההיסטוריה של דוח החנייה שנערך על ידי המשיבה הוא רשומה מוסדית (ר' עפ"א 8329/05 גל; עפ"א 80201/07 חגי; עפ"א 159/08 דורון ועוד).

...

סיכום אני קובע כי בנסיבות העניין ניתן להסתמך על רישומי המשיבה כראיות לאמיתות תוכנן בכל הנוגע למשלוח הודעת הקנס בדואר רשום ולביסוס חזקת המסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי.

לפיכך, טענת ההתיישנות נדחית לגופה וממילא אין להיענות גם לבקשה לביטול פסק הדין או לבקשה לעיכוב הליכי הגבייה.

הבקשה נדחית.

בתאריך 1.4.2008 הגיש הנאשם תביעה בסדר דין מקוצר נגד עריית חולון ותבע את הנזקים שנגרמו לו בגין אי הסבת כל הדו"חות שהוגשו על ידי העיריה.

טענות הנאשם הם שחלק מהמסכים אינם קבילים בהיותם בגדר עדות שמיעה, חלקם אינם "קבילים" כיוון שלא מדובר בראיה הטובה ביותר וחלקם אינם קבילים כיוון שאינם עונים להגדרה של רשומה מוסדית.

לענין ניהול הטיפול בערערים, מסרה העדה בתשובה לשאת הנאשם: "...הבקשות להסבה בערערים על דו"חות חניה נשלחים למדור החניה בעריית חולון, שם מקלידים שמתקבל ערעור ואז שולחים בארגז למחלקה המשפטית לידי התובע העירוני...". העדה ציינה כי לעיתים בקשות להסבת דו"חות מטופלות גם בלא הגשת תצהיר על ידי מי שמחזיק או נהג ברכב.

במקרה זה, הראיות הנסיבתיות, שיטת הזיוף, הכרות פרטים הקשורים לעו"ד ניר כהן, ניסוח התצהירים והיעדר הסבר מצד הנאשם מובילים למסקנה אחת ויחידה הגיונית, שהיא כי הנאשם הגיש את התצהיר המזויף המצורף לבקשת הגברת עליזה כהן.

אין כל חשיבות לביטול הדוחות כעבור שנתיים ויותר מסיבות לא ברורות כדי לשנות את המסקנה המשפטית לפיה הדוחות הוסבו בהתבסס על טענה שיקרית ועל תצהירים מזויפים.

לאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת המדינה להרשיע את הנאשם בגין תצהיר מזויף רביעי לפי סעיף 184 לחסד"פ. לפי העובדות שפורטו לעיל, אני קובע כי הנאשם זייף שלושה תצהירים בכוונה לקבל באמצעות אותם זיופים דבר, דהיינו הסבת דוחות על שם אחותו שרון עומר.

...

בנסיבות אלה, נראה לי כי האיזון בצורך שלא להציג רישומים קודמים נגד הנאשם לבין הצורך להוכיח עובדות שנויות במחלוקת בהסתמך על רישומים אלה נוטה לטובת הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת המדינה להרשיע את הנאשם בגין תצהיר מזויף רביעי לפי סעיף 184 לחסד"פ. לפי העובדות שפורטו לעיל, אני קובע כי הנאשם זייף שלושה תצהירים בכוונה לקבל באמצעות אותם זיופים דבר, דהיינו הסבת דוחות על שם אחותו שרון עומר.

נוכח כל האמור לעיל, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא, אשר דחה בקשת המערערת להאריך לה את המועד להשפט בגין דו"ח על חניה אסורה, שהתייחס לעבירה שבוצעה ביום 06/03/00 (להלן: "הדו"ח").

לאור האמור, ביקשה המשיבה לקבוע, על סמך האסמכתא שברשותה, כי הדו"ח הומצא למערערת בתוך השנה הרלבנטית, ומשלא פעלה לתשלום הקנס או להגשת בקשה לביטול ההודעה או בקשה להשפט, במועדים הקבועים בסעיף 229(ח2) לחסד"פ, הרי יש לראותה כאילו הורשעה בבית המשפט ונגזר עליה לשלם את הקנס.

על כל פנים, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלאור היתנגדות ב"כ המערערת, היה על בית המשפט קמא לבחון האם המסמך קביל, וגם אם מדובר ברשומה מוסדית, הרי היה על המשיבה להגישו בהתאם, ולא על ידי צרופו לתגובה.

בעניינינו, לא היה מקום לדחות את הבקשה עקב שהוי, שכן ב"כ המערערת פירט בבקשתו את ההליכים בהם נקטה כאשר התברר לה כי היא נידרשת לשלם חוב לעירייה בשל אי תשלום הקנס, וצורפו העתקים ממכתביו המפורטים לתובע העירוני.

...

מכל האמור, ומטעמיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל.

לאור מסקנה זו אין צורך לדון בשאלת קבילותו של המסמך שהוגש מטעם המשיבה ואופן הבאתו כראיה בפני בית המשפט, בעניין זה קיימת מחלוקת (ראה סעיפים 16 ואילך לפסק דינה של כב' השופטת א. כהן בפסק דין וייס דלעיל).

סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי העבירה נשוא הדו"ח 37677036 התיישנה.