קבע בית המשפט כי:
"החלטתה של המשיבה, שלא להסתפק במסירת הודעת קנס, מתוך מחשבה כי נסיבות המקרה מחייבות בירור המשפט, נסמכת על הנסיבות המחמירות ויוצאות הדופן בעניינינו. המערערים הורשעו אמנם, בעבירה של החזקת חיית בר מוגנת, ולא בעבירת ציד, אך לא ניתן להיתעלם מן הכמות של החוגלות שנתפסו במקפיא ביתם ומן הנסיבות הכוללות בהן הוחזקו, כשהן ירויות, ומכילות כדוריות מתכתיות. בנסיבות אלה, אין פגם בהחלטה להעמיד את המערערים לדין ולברר את משפטם, מה גם שלגורמי התביעה נתון שיקול הדעת בהקשר זה, ובודאי לא ניתן לטעון כי הפעילו אותו בדרך לא סבירה או בלתי ראויה." (ההדגשות לא במקור – נ.ח.).
הגם שהנוהל מאוד מפורט ביחס לעבירות המוגדרות תלת"ן, הנוהל שותק בכל הנוגע לעבירות הנוגעות לשימוש בטלפון, ושותק גם ביחס לאופן בו יופעל סעיף 228(ד) לחסד"פ.
קרי, הנוהל לא מסדיר את האפשרות ששוטר תנועה אשר הבחין בעבירה מסוג בררת משפט, לא יתן דוח בררת משפט ואף לא יתן דוח הזמנה לדין – אלא יעכב לחקירה – על מנת שתובע ישקול הגשת כתב אישום בשל חומרת הנסיבות.
אלא בעיניינו של הנאשם שבפני, ריבוי העבירות מסתכם בשתי עבירות של שימוש בטלפון, ועבירה אחרת, של אי ציות לתמרור 815 (עבירה שאף מלכתחילה לא יוחסה בצידה קלות ראש).
...
לא מצאתי כי ניתן לבחון טענה זו במסגרת הדיון בטענות המקדמיות, מבלי שיוצגו בפני נתונים רלוונטיים, לפיכך לא מצאתי להידרש לטענה במסגרת החלטה זו.
סוף דבר
העבירות של קלות הראש אשר יוחסו לנאשם באישומים 1 ו- 3 יוחסו לו על בסיס אותו יסוד עובדתי המבסס את העבירות של אחיזת טלפון ביד בעת נהיגה ברכב, עבירות שהן מסוג אחריות קפידה, להבדיל מעבירות קלות הראש.
לפיכך, אני מורה על ביטול שתי הוראות החיקוק של נהיגה בקלות ראש.
לפיכך, אני מורה על ביטול כתב האישום בכללותו.
