ערעור על גזר דין של בית הדין הצבאי לתעבורה

בבית המשפט העליון רע"פ 7704/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: היתם בשיר נ ג ד המשיב: התובע הצבאי הראשי המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט: לישכת עורכי הדין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים בתיק ע"ת/14/21; בקשה להצטרף להליך כידידת בית המשפט מטעם לישכת עורכי הדין מיום 20.12.2021 בשם המבקש (מטעם הסנגוריה הצבאית הראשית): עו"ד כפיר דור; עו"ד הילה קנטרוביץ' בשם המשיב: עו"ד אינה יסכה אברמוב בשם המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט: עו"ד לירז סבן; עו"ד יוסי יעקובי; עו"ד ערן גולן ][]החלטה

בנוסף, המשיב הביא לידיעת בית הדין הצבאי לערעורים כי בחודש מאי 2021, לאחר הדיון בפני בית הדין הצבאי, עודכנו הנחיות התביעה הצבאית הראשית בעיניין "החובה להחזיק בהגה או בכידון" (הנחיית תעבורה מס' 5.02.02 – חלק עבירות) (להלן: ההנחיות המעודכנות).

בית הדין הצבאי לערעורים הוסיף וציין כי תכלית התקנה היא לאסור על שימוש בטלפון במהלך נהיגה שלא באמצעות דיבורית, על מנת למנוע כל הסחת דעת או הפרעה לריכוז, אך לצד זאת המחוקק ביקש להתיר דיבור בטלפון ומענה לשיחה שאחרת תהיה זו "גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה". על רקע זה קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי פרשנות המשיב לאיסור הקבוע בתקנה, כפי שהיא משתקפת בהנחיות המעודכנות, ולפיה התרת המגע במכשיר הטלפון בעודו מונח בהתקן יציב מותרת ככל שהשימוש נעשה "באופן רגעי" ו"לשם מענה לשיחה, לדחייתה, לחיוג מהיר או להבטחת פעולתו התקינה של הרכב", היא הפרשנות הראויה בנסיבות העניין.

...

משכך, מצא בית הדין הצבאי לערעורים לדחות את הערעור, ולהותיר את הרשעת המבקש בעבירה לפי תקנה 28(ב) על כנה, אך לפי חלופת ה"שימוש" הקבועה בה. מכאן הבקשה שלפניי.

משכך, לא שוכנעתי כי הכרעתו של בית הדין הצבאי לערעורים עולה כדי חידוש המצדיק מתן רשות ערעור.

אף אין בידי לקבל את טענותיו הנוספות של המבקש לקיומה של אכיפה בררנית ולתחולה רטרואקטיבית של ההנחיות המעודכנות בעניינו.

סוף דבר – הבקשה לרשות ערעור נדחית.

לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, בתיק פ"ל 4194-05-20 מיום 8.9.2022, במסגרתו נגזרו על המערער, בין היתר, 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח ו- 12 חודשי פסילה בפועל.

נטען, כי בית הדין הצבאי קבע את עבירות התנאי בדרך של הפנייה לסעיפים 6 ו- 7 לכתב האישום המתוקן ודרך אזכור התוספות הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה, "אלא שאין זו דרך תקינה לקביעת עבירות התנאי. סעיפי כתב האישום אינם 'הוראת חוק'... התוספת אינה 'הוראת חוק' במובן של הוראה הקובעת נורמת היתנהגות או איסור פלילי...". המערער סבור, כי קביעת עבירות התנאי בדרך האמורה הנה בלתי חוקית ולוקה בחוסר בהירות וחוסר סבירות קצוניים היורדים לשורשו של עניין והופכים את עונש המאסר המותנה לבטל.

מאחר והמערער לא חלק על יתר מרכיבי גזר הדין של בית המשפט קמא, הרי שמרכיבים אלה עומדים בעינם.

...

אשר למשך תקופת המאסר בפועל וכן הפסילה בפועל (12 חודשים), אין מקום להתערבות ויש לדחות את הערעור.

משכך, אין מנוס מענישה מחמירה, מרתיעה וגם כזו אשר צופה פני עתיד.

סוף דבר השורה התחתונה מכל האמור היא, שהערעור מתקבל חלקית לעניין ריצוי המאסר בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני כבוד סגן הנשיאה השופט אליהו ביתן – אב"ד כבוד השופטת גאולה לוין כבוד השופט גיל **** עפ"ג 34785-12-22 19 אפריל 2023 המערער: ישראל אדרי (עציר) ת"ז 322961780 המשיבה: מדינת ישראל מהות העירעור: ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר' סולקין) מיום 2.11.2022 בת.פ. 12672-11-21. <#1#> נוכחים: המערער וב"כ עו"ד רז קרן ישועה ב"כ המשיבה עו"ד הילה דרימר <#5#> פסק דין

הוצא משירות צבאי לאחר שלא חש שייכות ומחויבות לשירות המדינה.

אשר לעונש, בית המשפט היתייחס לעברו הפלילי והתעבורתי של המערער; לעמדותיו של המערער ביחס למעשיו וביחס לאפשרות הטיפולית שהוצעה לו; ולהודאת המערער; והטיל על המערער 24 חודשי מאסר בפועל; מאסרים על תנאי; קנס בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו; ופסילת רישיון בפועל ועל תנאי.

יתר הוראות גזר הדין של בית המשפט קמא יעמדו בעינן.

...

מבלי לקבוע מסמרות ביחס למתחם העונש ההולם במקרה זה, ובהתחשב במכלול הנתונים והנסיבות של המעשה והעושה, מצאנו להקל במידת מה בעונש המאסר בפועל של המערער ולהעמידו על 18 חודשים.

סוף דבר, אנו מקבלים את הערעור כך שתקופת המאסר בפועל של המערער תעמוד על 18 חודשים ותקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו תעמוד על 6 חודשים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4246/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. לואי אבו שאח 2. עמאד אבו שאח ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"פ 52826-03-22 מיום 20.4.2023 תאריך הישיבה: כ"ה בסיון התשפ"ג (14.06.2023) בשם המערערת: עו"ד עילית מידן בשם המשיב 1: עו"ד שלומי שרון בשם המשיב 2: עו"ד עמירי נאסר ][]פסק-דין

גזר הדין המשיבים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

המדינה הוסיפה והפנתה לעברם הפלילי והתעבורתי של המשיבים, הכולל, ביחס ללואי, עבירות של תקיפת שוטר כשהשוטר מזוין בנשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונהיגה פוחזת ברכב; וביחס לעמאד, עבירות (שהתיישנו) של ירי מנשק חם באיזור מגורים, סמים ותכנון ובניה.

מתסקירי שירות המבחן בעיניינם של המשיבים, עולה כי לואי עובר תהליך שקום מסוים בין כותלי בית הסוהר; ואף לגבי עמאד, שהוא נכה צה"ל, קיימות עדויות חיוביות רבות.

...

לשיטתה, מכלול השיקולים מובילים למסקנה כי מתחמי הענישה שנקבעו למשיבים היו נמוכים מידי; וכי לא היה מקום לגזור את עונשי המשיבים סמוך לתחתית המתחם כפי שנעשה בגזר דינם.

לכך הוּסַף, כי לואי נמצא בעיצומו של הליך גמילה ושיקום, וכי עמאד נפצע במהלך שירותו הצבאי והוכר כנכה צה"ל. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים, מזה ומזה, אלו בכתב ואלו שבעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי הדין עם המדינה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2514/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר המערער: סאמי הייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 42075-12-21 מיום 19.1.2023 שניתן על ידי כב' השופט ג'ורג' אזולאי תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ד (17.1.2024) בשם המערער: עו"ד גיל דביר בשם המשיבה: עו"ד עמרי כהן ][]פסק-דין

נטען כי המערער גרוש ואב לארבעה ילדים, עבד כשכיר, בני משפחתו שרתו או משרתים בצבא, והתנהלותו במהלך תקופת המעצר חיובית והוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול בכלא.

מאידך, סבורני כי בית המשפט קמא טעה בגזר דינו, ככל שאמורים הדברים בגזירת העונש בתוך המיתחם שקבע: למערער עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות של תקיפת שוטרים ועובדי ציבור ובנוסף עבר תעבורתי מכביד ביותר (40 הרשעות קודמות).

לאמור לעיל יש להוסיף את ההלכה הפסוקה לפיה בית משפט זה לא יתערב בגזר דין שניתן על ידי בית המשפט קמא אלא אם יש בו משום סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה, או מקום בו נפלה בגזר הדין טעות מהותית (ראו, מיני רבים: ע"פ 5170/23 קובס נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.10.2023)).

...

התוצאה היא שלו המתחם שקבע בית המשפט קמא היה נכון, העונש שנגזר על ידי בית המשפט קמא הינו, לדעתי, מקל עם המערער מעבר למידה.

באשר למרכיבי הפיצוי והחילוט, מקובלת עליי עמדתו של חברי, השופט י' עמית, כי אין מקום להורות על ביטולם.

מהטעמים המפורטים לעיל ולאחר התלבטות, החלטתי לצרף את דעתי לדעתו של חברי, השופט י' עמית, כי דין הערעור להידחות.