פתח דבר
לפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק גמ"ר 10847-03-17 שבו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), והוטלו עליו העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת מוות ברשלנות; פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים; קנס בסך 5,000 ₪; תשלום פיצוי למשפחת המנוח בסך 5,000 ₪.
אשר לערעור על גזר הדין, נשווה תחילה לנגד עינינו את דברי בית המשפט העליון ברע"פ 2996/13 נייאזוב נ' מדינת ישראל (13.8.2014):
".....הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמאטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי מישפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של מישפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו אפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 162, 163 "..
...
אף אנו סבורים כי מידת התרשלותו של המערער, שנהג במהירות מופרזת בהתקרבו לצומת, עקף מימין שני כלי רכב שהאטו נסיעתם משהבחינו במנוח חוצה את הכביש, ולא נתן דעתו לסיכון שבנהיגתו זו.
בית משפט קמא עמד על חומרת העבירה שביצע המערער ותוצאתה הקטלנית ועל נסיבותיו האישיות של המערער כעולה אף מתסקיר שרות המבחן, שהוא כפי שציין בית המשפט בגדר המלצה בלבד.
אף בעונש הפסילה לא מצאנו לנכון להתערב.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.