ערעור על גזר דין בעבירת אלימות כנגד בת זוג

אפנה, לדוגמא, לקביעותיו בע"פ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 26.1.2012) (להלן: עניין פלוני) שם קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה נגד קולת גזר הדין שניתן בעיניינו של המשיב, וקבע, בין היתר, כך: "... על חומרת עבירות שכאלה בנסיבות זוגיות – משפחתיות, עמדנו בעבר:

ההגנה הגישה גם היא פסיקה מטעמה, והרי עיקרה: רע"פ 3116/15 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.5.2015): בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור מאת המבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדריו היתקבל (חלקית) עירעורו נגד גזר הדין שניתן בעיניינו בבית משפט השלום.

טרם יבשה הדיו על הנחיית בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 8136/18 פלוני נ' מ"י (סעיף 14 לפסק; פורסם ביום 27.5.20), היפה לענייננו ככפפה ליד: "למרבה הצער, לאחרונה רבו מקרי האלימות נגד נשים, בפרט בתוך מערכת היחסים הזוגית. תופעה חמורה זו יש להוקיע מכל וכל. הגינוי החברתי צריך למצוא ביטוי מעשי בענישה מחמירה ומרתיעה ביחס למי שהורשעו בעבירות מין ואלימות כלפי בנות זוגן. הדברים אף נכונים שבעתיים בנוגע לעבריינים שהורשעו בעבר בעבירות אלימות בתוך המשפחה, וחזרו לסורם". אלך אפוא במסלול עליו הצביע בית המשפט העליון.

...

והנה, הגם שלא נטען הדבר על ידי ההגנה, מצאנו נסיבה נוספת, שיש בה כדי להבין כיצד ומדוע הגיע לוי עד הלום.

לאחר כל הדברים האלה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חמש שנות מאסר בפועל.

כשלנגד עיני אימו של הנאשם, אותה הפך לשק חבטות לאור השנים, אני קובע מאסר למשך 15 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירת אלימות נגד זקן משך 36 חודשים מיום שחרורו.

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא [אב"ד]: מבוא והשתלשלות ההליכים בפני בית משפט קמא לפנינו ערעור המדינה על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה במסגרת ת"פ 6102-10-17 (כב' השופטת הבכירה אורית קנטור), המדינה שלא השלימה עם קולת העונש ביקשה להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל.

ביטוי לרמת הענישה הראויה ניתן למצוא לא מעט בפסיקת בית המשפט העליון, ראו למשל רע"פ 5227/20 עומר נגד מדינת ישראל (6.8.2020), באותו מקרה מותב זה דחה עירעורו של נאשם שנידון ל-5 חודשי מאסר בפועל, בקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי כב' השופט יוסף אלרון תוך שהוא מפנה לפסק דינו ברע"פ 2486/19 נאטור נגד מדינת ישראל (11.4.2019) מקרה בו הורשע נאשם בתקיפה הגורמת חבלה ממש כלפי בן זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין: "עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בבטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג". ראו גם החלטת כב' השופט שהם ברע"פ 3463/15 קוטוב נגד מדינת ישראל (21.5.2015), מקרה בו נדחה עירעורו של נאשם שהורשע באותה עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (3 אישומים) ונדון ל-10 חודשי מאסר בפועל תוך שבית המשפט העליון מפנה לדברי השופט ס' ג'ובראן, ברע"פ 6577/09 צמח נגד מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (ראו גם: ע"פ 6366/11 יופירב נ' מדינת ישראל (10.9.2012))".

...

ביטוי לרמת הענישה הראויה ניתן למצוא לא מעט בפסיקת בית המשפט העליון, ראו למשל רע"פ 5227/20 עומר נגד מדינת ישראל (6.8.2020), באותו מקרה מותב זה דחה ערעורו של נאשם שנדון ל-5 חודשי מאסר בפועל, בקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי כב' השופט יוסף אלרון תוך שהוא מפנה לפסק דינו ברע"פ 2486/19 נאטור נגד מדינת ישראל (11.4.2019) מקרה בו הורשע נאשם בתקיפה הגורמת חבלה ממש כלפי בן זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין: "עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בביטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג". ראו גם החלטת כב' השופט שהם ברע"פ 3463/15 קוטוב נגד מדינת ישראל (21.5.2015), מקרה בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע באותה עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (3 אישומים) ונדון ל-10 חודשי מאסר בפועל תוך שבית המשפט העליון מפנה לדברי השופט ס' ג'ובראן, ברע"פ 6577/09 צמח נגד מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (ראו גם: ע"פ 6366/11 יופירב נ' מדינת ישראל (10.9.2012))".

ערעורו נדחה ובתגובה לבקשת הסנגור לקבוע את העונש לפי דו"ח ועדת דורנר, כך קבע כב' השופט שהם בהחלטתו: "אשר לטענה בדבר הצורך בצמצום השימוש במאסרים, לאור המלצות ועדת דורנר, הרי שראוי להזכיר גם דברים אלו שציינה הועדה: "נראה כי בניגוד להרתעה, המאסר אכן מסייע בהפחתת פשיעה. עם זאת, שימוש יעיל במאסר מחייב התאמת המאסר למסוכנות העבריין" (דו"ח ועדת דורנר, עמ' 25, פסקה 3).

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי בשני המסמכים שהוצגו בפנינו בדיון, שינוי כלשהו אשר לנסיבותיו האישיות של המשיב, המצדיק דחיית הערעור או הפנייתו לשירות המבחן לשם התחלת 'מסלול מחדש' בשלב זה. לסיכום לאור מדיניות הענישה הראויה, מעשיו החמורים של המשיב ועמדת שירות המבחן יש לטעמי לגזור על המשיב עונש של מאסר בפועל ממש ומאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין במקרה של התערבות בענישה, אציע לחבריי להסתפק בעונש של 6 חודשי מאסר בפועל חלף המאסר שנגזר לביצוע בעבודות שירות.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 43762-06-21 מדינת ישראל נ' אבו סלמי בפני כבוד השופטת בכירה שוש שטרית המאשימה מדינת ישראל הנאשם טאלב אבו סלמי גזר דין

בפסק דין צמח נ' מדינת ישראל (20.8.2009) עמד בית המשפט על הצורך במתן הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה בעבירות מסוג זה: "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח". בע"פ 669/12 יוסף עמיאל נ' מדינת ישראל ((19.04.12), פסקה 3) שם בית המשפט מדגיש בהתרחבות התופעה של אלימות כלפי נשים/בנות זוג וחוזר לעמוד על הצורך בהכבדה בענישה תוך נסיגת נסיבות אישיות של בן הזוג האלים, וכך גם בע"פ 3011/17 פרץ נ' מדינת ישראל (31.1.19).

ענישה נוהגת העונשים המוטלים על גברים אלימים המורשעים בעבירות אלימות פיזית ו/או מילולית, כלפי בנות זוגם, נעה בקשת רחבה ולרוב נגזרים מנסיבות ביצוע העבירות ותוצאותיהן.

ברע"פ 8755/21 איאד אבו עראר נ' מדינת ישראל (26.12.2021) שנסיבותיו חמורות מהמקרה לפניי, נדון מקרה בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 52057-10-21) בגדריו היתקבל ערעור המאשימה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (ת"פ 10891-05-20 ).

...

לאחר איזון בין השיקולים הנדרשים לקביעת מתחם העונש ההולם, לרבות הענישה הנוהגת והפגיעה בערכים המוגנים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשי הנאשם נכון וינוע בין 10 –28 חודשי מאסר בפועל.

בסוף הדברים יינתן משקל הודאתו בהזדמנות הראשונה ולחיסכון בזמן השיפוטי והעדת המתלוננת כשבמקרה הנדון שוכנעתי כי הודאת הנאשם מגלמת חרטה כנה וקבלת אחריות של ממש על מעשיו.

סוף דבר מכלל הדברים האמורים, באיזון בין מכלול האינטרסים ושיקולי הענישה, סבורתני כי עונש החורג לקולא מהמתחם וקביעת העונש ברף הנמוך יותר של הענישה הנוהגת, הוא ההולם והראוי, ועל כן הנני לגזור עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 2361-09-20 מדינת ישראל נ' אוחיון לפני כבוד השופטת הבכירה, טל אוסטפלד נאוי המאשימה מדינת ישראל ע"י שלוחת תביעות נתניה הנאשם נתן אוחיון ע"י ב"כ עו"ד רן עמר- סנ"צ גזר דין

בית המשפט המחוזי היתייחס למיתחם שקבע בית משפט השלום וציין כי "בית משפט קמא קבע מיתחם ענישה נמוך במיוחד, הנע בין מספר ימים לשישה חודשי מאסר בפועל, מיתחם שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות נגד בת זוג וגרימת חבלה של ממש, הן לגבי הרף התחתון, העומד ככלל על מספר חודשי מאסר, והן לגבי הרף העליון, בנוסף לרכיבי ענישה נוספים. משכך, לא ניתן משקל מספק לעקרון ההלימה, ולעומת זאת ניתן משקל עודף לנסיבותיו האישיות של המשיב". בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור וציין כי בית המשפט כלל לא החמיר עם המבקש והוסיף וקבע כי "יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה – ואלימות בין בני זוג בפרט – על מנת למגר תופעה נפסדת זו". רע"פ 5861/19 פלוני נ' מ"י (2.1.20) הורשע המבקש בשני מעשי אלימות כלפי אישתו בכך שבמקרה אחד הרים את ידו וניסה לתקוף אותה בעוד שכן אשר נכח במקום, מנע זאת ממנו.

רע"פ 1884/19‏ ‏יצחק לולו שמריז נ' מ"י (14.3.19) נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום אשר גזר על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בתום ניהול הוכחות בעבירות של תקיפה סתם – בן זוג, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

...

בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם באשם לאישום הראשון (עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש) נע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

אין ספק כי עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות עשוי לפגוע בנאשם אך אין מנוס מהמסקנה כי לא די בשיקולים המקלים הקיימים כאן, כדי להצדיק השתת עונש שאינו כולל מרכיב ממשי של מאסר.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7 חודשים לנשיאה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות הדעת מיום 12.2.23.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 20872-08-21 מדינת ישראל נ' אל עוברה בפני כבוד השופטת שוש שטרית המאשימה מדינת ישראל – תביעות נגב ע"י ב"כ עוה"ד רמה קלימי הנאשמת שרה אל עוברה ע"י ב"כ עו"ד עידו פורת גזר דין

על הצורך במתן הבכורה מבין שקולי הענישה לשיקולי הגמול וההרתעה בעבירות מסוג זה עמדו בתי המשפט בפסיקה לאורך השנים, כך בדברי בית המשפט בפסק דין צמח נ' מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח". בחינת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה מלמדת על פגיעה משמעותית בערכים המוגנים.

ברע"פ 8755/21 איאד אבו עראר נ' מדינת ישראל (26.12.2021) שנסיבותיו חמורות יותר, נדון מקרה בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 52057-10-21) בגדריו היתקבל ערעור המאשימה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (ת"פ 10891-05-20 ).

...

על כן, סבורני כי שקלול כלל הנתונים האמורים מצביע במובהק על סיכוי גבוה לשיקום הנאשמת כאמור, ומצדיק ירידה מתחת למתחם העונש ההולם.

סוף דבר - למרות כל הנימוקים האמורים, הרי שנוכח מהות העבירה ונסיבות ביצועה, עקרון הגמול שבענישה ושיקולי הרתעת הרבים, אין מקום להמלצת שירות המבחן לחריגה בפער כה גדול מתחת למתחם הענישה שקבע בית המשפט.

אשר על כן, ולאחר איזון בין מכלול האינטרסים ושיקולי הענישה הנדרשים לבחינת עונשה של הנאשמת מתחת למתחם העונש ההולם, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 19.4.23.