ערעור על גזר דין בעבירות שוד, התפרצות וגניבה

עוד יצוין כי המערער ביקש לצרף ולגזור את עונשו בגין כתב אישום נוסף בו הודה בעבירות של ניסיון לגניבת רכב, שהייה בישראל שלא כחוק והחזקת מכשירי פריצה (ת"פ (שלום-ירושלים) 34962-03-12) (להלן: כתב האישום הנוסף).

עוד יצוין כי בכתב אישום זה, הואשם המערער בעבירה של גניבת רכב, אולם, במסגרת גזר הדין, המיר בית המשפט המחוזי את העבירה לעבירת ניסיון "שכן על אף הוראת החיקוק שבכתב האישום, עובדות כתב האישום מעידות על ניסיון שלא צלח" (סעיף 1 לגזר דין).

המערער טוען כי בית המשפט, שהחמיר עימו מעבר לדרישות המשיבה 2, לא נימק כיצד הגיע למסקנותיו אלה, והתעלם ממדיניות הענישה הנהוגה כפי שהציגם בטיעונים לעונש; בית המשפט לא חפף את העונש בגין עבירות גניבת הרכבים לעונש בגין עבירות השוד וניסיון ההתפרצות.

כידוע, "נקודת המוצא בעירעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת העירעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה... כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת העירעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)).

בדומה ב-ת"פ (מחוזי-חיפה) 54558-11-10 מדינת ישראל נ' גני (18.7.2011), נגזר על נאשם בגין עבירת שוד וחטיפה (במהלכה נשדד סכום קטן בהרבה מזה שנשדד על ידי המערער ושני שותפיו) חמש שנות מאסר (ראו והשוו גם: ע"פ 1410/10 אחמד נ' מדינת ישראל (14.7.2011); ת"פ (מחוזי-נצרת) 11358-07-10 מדינת ישראל נ' דלאשה (19.5.2011); ת"פ (מחוזי-חיפה) 357-02-12 מדינת ישראל נ' עסל (24.7.2013) (לעניין נאשם 1)).

...

לפיכך, גם דין טענה זו להידחות.

בעניין דומה (ובשינויים המתחייבים) נכתב לאחרונה ב- ע"פ 3582/13 סעד נ' מדינת ישראל פסקה 18 (29.1.2014): "במקרה דנא, עד ביצוע העבירות נושא ערעור זה, עברם הפלילי של הארבעה היה נקי. ואחריהן, הארבעה עתה בגדר עבריינים מורשעים. עיקרון ההלימה מחייב לראות בחומרה יתרה את האירוע הראשון בו עברו הארבעה את אותה נקודת אל-חזור. ולפיכך, על העונש שבצידו להלום חומרה זו". העולה מכך הוא שבאירועי גניבת המכוניות, לא היה מקום לתת משקל לקולה להעדר עבר פלילי לזכות המערער.

סוף דבר, הערעור נדחה.

]השופט א' רובינשטיין: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 18.10.09 בת"פ 1584-04-09, בגדריו הושתו על המערער 4 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם, לרבות עבירת שוד או ניסיון לשוד, וכן עבירות התפרצות לרכוש הזולת או גניבת רכוש הזולת; תשלום פיצוי בסך 25,000 ₪ למתלונן ופצוי בסך 3,000 ₪ למתלוננת.

ברי כי לעניין זה עבירה גוררת עבירה; גם אם כוונת המערער, אף בגילופין, היתה לפרוץ ולגנוב ולא לנקוט אלימות, וכמובן איננו יודעים, במקרים כאלה יש לצפות בהסתברות גבוהה כי בני הבית לא יישארו אדישים ויציעו לפורץ הנוטל את רכושם קפה ועוגיות, אלא ינסו לעצור אותו ולהתלונן, כפי שארע כאן.

אכן, עברו של המערער נקי ורכיב השקום חיוני כדי שלא יידרדר עוד; אך איננו סבורים כי הענישה, בנסיבות החמורות שתוארו, החמירה יתר על המידה ומצדיקה היתערבות, ולדידנו גזר הדין מאוזן וראוי.

...

הכרעה אין בידינו להיעתר לערעור.

כמו בית המשפט המחוזי עיינו בתמונות המתלונן לאחר האירוע, והן מדברות בעד עצמן – הרכיב הבולט בהן הוא דם רב. אין מנוס; על אדם לשאת בתוצאות מעשיו שפגעו בזולת.

"אכן אין מנוס: דבר הענישה המחמירה בכגון אלה, שגם המייחס חשיבות רבה לבית הלל של טיפול ושיקום צריך לתמוך בו, מן הדין שיחדור לתודעת הרבים, ובתי המשפט יתנו ידם להחמרה; טוב שיידעו הזוממים לפרוץ לביתו-מבצרו של הזולת, להחרידו ממנוחתו, לפגוע ברכושו תוך פוטנציאל לפגיעה בגופו ועמה בנפשו, כי כאלה יהיו סדרי הגודל בענישה".

]השופט ע' פוגלמן: ] ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' כהן) אשר הטיל על המערער עונש של שמונה וחצי שנות מאסר שמתוכן שש וחצי לריצוי בפועל, בנכוי ימי מעצר, והיתרה על תנאי כפי שיפורט להלן.

על רקע שיקולים אלה, גזר בית המשפט על המערער שמונה וחצי שנות מאסר שמתוכן שש וחצי לריצוי בפועל בנכוי ימי המעצר, והיתר לריצוי על תנאי לבל יעבור עבירת שוד או נשק; כמו כן נגזרה על המערער שנת מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים עבירת התפרצות או גניבה.

אשר לנסיבותיו האישיות של המערער – מגיליון הרישום הפלילי שהוגש לעיוננו עולה שעומדות לחובתו הרשעות מאוחרות לגזר הדין נושא העירעור שלפנינו בשני כתבי אישום הכוללים, בין היתר, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התפרצות וגניבה.

...

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית המשפט המחוזי.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לבסוף, לא מצאנו ממש בטענת המערער שלפיה העונש שנגזר עליו חמור מזה שנגזר על הנאשם האחר במידה המצדיקה התערבות מכוח עקרון אחידות הענישה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

]השופטת מ' נאור: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן) שהרשיע את המערער על פי הודאתו ובהתאם לכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של שוד מזוין, התפרצות למקום מגורים וגניבה.

המערער הוסיף כי בית משפט קמא שגה בכך שלא איזן בין השיקולים השונים, הן לחומרה והן לקולא בהטלת גזר הדין.

...

אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי נתן את מלוא המשקל לשיקולים לקולא שהוצגו בפניו.

בשים לב לרמת הענישה כמתואר בעניין ישראילוב אליו הפנתה המשיבה, אין כאמור הצדקה להתערבותנו במקרה זה. הערעור נדחה.

] ע"פ 4128/97 ע"פ 4102/97 ע"פ 4135/97 ע"פ 4037/97 בפני:][כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. טירקל 1. פארס רג'בי (המערערים בע"פ 4128/97) 2. איאד רג'בי 3. מונדר מפארג'ה 4. פארס בחרי (המערערים בע"פ 4102/97) 5. מחמד עליאן (המערער בע"פ 4135/97) 6. אשרף בכרי (המערער בע"פ 4037/97) 7. גאזי ארג'בי המשיבה: [מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי

כתב האישום שלפיו נדונו המערערים בבית המשפט המחוזי, מדבר בתשע פרשיות - בתשעה אישומים נפרדים - המשקפות סדרה של מעשי שוד, התפרצות וגניבה, כליאת שוא, הסגת גבול ומספר מעשים של חטיפה לשם איום.

בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות ראויה את עניינו של כל אחד מהמערערים על רקע העבירות שבהן הורשע; ולנסיבותיו האישיות של כל אחד מהם ניתן בגזר הדין המשקל הראוי.

...

לא נוכל להיעתר למערערים.

כן לא מצאנו עילה להתערב בהוראתו של בית המשפט המחוזי לחלט את רכבו של הנאשם מס' 1.

חילוטו של הרכב התחייב בנסיבות הענין מן השימוש שנעשה בו בשלוש פרשיות חמורות; וב"כ של נאשם זה לא הראה לנו, שבית המשפט המחוזי נכשל בטעות בהקשר זה. לאור כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את ארבעת הערעורים.