ערעור על גזר דין בעבירות מתן והצעת שוחד

להלן תובא הפסיקה שאליה הפנה ב"כ המאשימה: ע"פ 6622/17 גבאי נ' מדינת ישראל (10.1.2018), שבו נדחה העירעור על חומרת העונש בן 3 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח ו-3 חודשי מאסר בעבודות שירות, שהושת על המערער בגין מתן שוחד לקצין אבטחה ורשוי עסקים במשטרת ישראל – הלוואה בסכום של 35,000 ש"ח – תוך שהוטעם כי גזר הדין מקל עם המערער.

ת"פ (כ"ס) 30737-09-10 מדינת ישראל נ' קאסם (25.12.2013), שבו הושתו 5 שנות מאסר על ראש עריית טירה לשעבר, שהורשע במגוון עבירות במסגרת מספר אישומים: הצעת שוחד, מעשה מגונה, לקיחת שוחד והפרת אמונים, הצעת שוחד, בקשת שוחד ומתן שוחד.

על חלוף הזמן והשלכותיו עמדתי בהרחבה לעיל, בפסקות 18-17 ובפיסקה 26א. כמצוין לעיל, כאשר חולף זמן רב (שאינו באשמת הנאשם) מבצוע העבירה ועד למתן גזר הדין, יש להיתחשב במידה מסוימת גם ברמת הענישה שהיתה נהוגה בעת ביצוע העבירה, אשר לעתים היא פחות חמורה מרמת הענישה בעת מתן גזר הדין (ראו למשל: העירעור בעיניין רובינסון; ועניין פ.מ.מ – כמפורט בפיסקה 18 דלעיל).

...

לסיכום, מכל המקובץ לעיל עולה כי השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשמת, בהתאם למתחם העונש ההולם, בעוד שעל הנאשם מוטל כאמור עונש של עבודות שירות, היתה גורמת לפחות לתחושה של עיוות דין ולפגיעה בלתי-מידתית בחוש הצדק ובעקרונות השוויון ואחידות הענישה [ראו גם והשוו: ע"פ 2447/13 קליין נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (8.4.2014)]; ע"פ 6466/18 ראגאבי נ' מדינת ישראל, בפסקאות 14-12 (1.5.2019); ע"פ 1997/20 מור נ' מדינת ישראל, בפסקאות 3-1 (8.4.2021).

שלישית, בשים לב לפער המשמעותי בין תוכן כתב האישום – שכלל עבירות חמורות יותר, של קשירת קשר לביצוע פשע ובעיקר של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה (שהעונש המרבי הקבוע לצדה הוא 9 שנים), שיוחסו לנאשמת ושמהן זוכתה – ובין העבירה שבה הורשעה הנאשמת בסופו של דבר במסגרת הכרעת הדין, דהיינו – סיוע ללקיחת שוחד (שהעונש המרבי שהיה קבוע לצידה בעת ביצועה עמד כאמור על 3.5 שנים); זאת, מבלי להפחית מהחומרה של נסיבות ביצוע העבירה של סיוע ללקיחת שוחד שבה הורשעה הנאשמת.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הכוללים הבאים: נאשם 2 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של מרמה והפרת אמונים; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של הטרדת עד; קנס בסך 50,000 ₪, שישולם תוך 120 ימים, או 100 ימי מאסר תמורתו.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 20502-02-19 מדינת ישראל נ' בוזגלו ואח' בפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – ע"י פרקליטות המדינה, המחלקה הכלכלית ובאמצעות עוה"ד ערן זלר, עו"ד קרן שמיר, ועו"ד ניר ויינטראוב הנאשמים 1. יהודה בוזגלו 2. בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ שניהם על-ידי עו"ד יניב שגב ועו"ד אנסטסיה סליאקוב גזר דין

בע"פ 267/13 מדינת ישראל נגד אשכול לוי [23.6.13], קבעה כב' השופטת ברק-ארז, על רקע קבלת ערעור על קולת העונש של מקבל שוחד שביצע עבירות לפני התיקון, כי: "חשוב להדגיש, כי גם אם ניתן להצביע על מקרים שבהם לא השתקפה חומרתן של עבירות אלו בעונשים שהושתו בגינן הרי שכפי שציינתי בעבר, אין בכך כדי למנוע את התאמתה של מדיניות הענישה לחומרתן הברורה של העבירות..." (פיסקה 14).

ע"פ 5561/17 פלאח נגד מדינת ישראל [22.1.18]: המערער, הבעלים של חברת כוח-אדם שספקה שירותי ניקיון לעריית נשר, הורשע על יסוד הודאתו בשני אישומים של מתן שוחד, בכך שלאורך 6 שנים שיחד את סגן ראש הערייה, לבקשת אותו סגן, ואת מזכיר הערייה, וכאשר פנה בהצעת שוחד לסגן נוסף, הודיע על כך האחרון למישטרה והפרשה נחשפה.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 60079-01-12 מדינת ישראל נגד עזריה [1.12.14]: ברקע גזר-הדין פרשה שעניינה במתן שוחד על ידי הנאשם לעובדי ציבור בדרגים בכירים, במטרה לקדם את ענייניו מול המועצה האזורית על ידי זכייה במכרזים וקבלת כספים שלא כדין, והנאשם הורשע על-יסוד הודאתו בשתי עבירות של מתן שוחד.

...

מערער 4 הורשע בעבירה של מתן שוחד (465 אלף ₪), בגין פרויקט נוסף, ולא קיבל בסופו של דבר תמורה, שכן הפרויקט לא יצא אל הפועל.

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע הבחנות מתבקשות, ובהתייחס לעונשים שניתנו במקרים דומים טרם תיקון 103 לחוק העונשין, המתחם לו טענה המאשימה הוא אכן מבוסס, ועל כן אני קובעת שמתחם העונש ההולם נע בין 14 – 30 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, לרבות עיצומים כספיים משמעותיים.

עם זאת סבורני, שמצבו הבריאותי לצד חלוף הזמן הניכר מאז ביצוע העבירות מאפשר התחשבות מסוימת (בבחינת חריגה מהמתחם מטעמים של שיקולי צדק) מעבר לעתירת ב"כ המאשימה, אשר ביקש במסגרת הסדר הטיעון להעמיד את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם שנקבע.

זאת, לצד כל הרכיבים הנלווים המוסכמים, לרבות חילוט של כ - 10 מיליון ₪ במלואם לטובת המדינה, כאשר הנימוקים לכך יפורטו בהחלטה נפרדת שתימסר גם היא היום, המהווה חלק בלתי נפרד מגזר-הדין זה. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו: 16.11.15 - 17.11.15, 23.11.15 - 30.11.15; 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות שוחד לפי סימן ה' לפרק ט' לחוק העונשין; ניתן צו לחילוט כל הרכוש והכספים המפורטים בסעיף 6(ג) להסכם הסדר הטיעון (במ/2) לטובת המדינה לפי סעיף 297 לחוק העונשין.

המערער בע"פ 1681/21 – יואל דוידי (להלן גם: דוידי) – הורשע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעבירת מתן שוחד (באישום הראשון) ובעבירות מס (באישום החמשי).

הצעת בית המשפט בעיניינו של דוידי הייתה כי הרשעתו תיוותר על כנה אך יתקבל ערעור המדינה על גזר דינו כך ש-9 חודשי המאסר שהוטלו עליו ירוצו מאחורי סורג ובריח (חלף ריצוי המאסר בעבודות שירות).

לאחר שניתנה לצדדים שהות להגיב להצעה, דוידי הודיע כי הוא עומד על עירעורו, ובנסיבות אלו נדחו לעיון עירעורו (ע"פ 1681/21) וערעור המדינה לעניין קולת עונשו (חלק מע"פ 1685/21).

...

נוכח האמור לעיל, ובהסכמת הצדדים, אנו מורים על דחיית ערעורו של דוידי (ע"פ 1681/21) וגוזרים עליו 9 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).

המערער הורשע, על בסיס הודאתו, בעבירות לפי סעיפים 17(1)-(4), (6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963 (להלן - "חוק המשמעת"), וזאת לאחר הרשעתו בפליליים בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, קבלת דבר במירמה, לקיחת שוחד, וקבלת דבר בנסיבות מחמירות.

תפקיד, אשר במסגרתו היה המערער מוסמך, בין היתר, לאשר קבלת סחורה, לרכז דרישות לרכישת מוצרים, וכן לרכז הצעות מחיר מספקים שונים.

בגזר הדין מושא העירעור דנן השית בית הדין המשמעתי על המערער אמצעי משמעת כדלקמן: נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר, פסילה לצמיתות ממשרד החוץ, פסילה בנסיבות מחמירות משירות המדינה עד הגיע המערער לגיל 70 שנה, והשבת כספים בשיעור של שש משכורות חודשיות בשמונה עשר תשלומים שוים.

נקודת המוצא היא, כי על דרך הכלל לא יתערב בית המשפט באמצעי משמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת, אלא במקרים חריגים, בהם לוקה גזר הדין בחוסר סבירות או חוסר מידתיות בין חומרת העבירה לחומרת אמצעי המשמעת.

לא מצאנו כל הצדקה, על רקע העבירות החמורות מאוד שביצע הנאשם, בשיטתיות לאורך שנים, למתן המלצה מכוח סעיף 62(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) לממונה על הגמלאות" (עמ' 13 - 14 לגזר הדין).

...

בית הדין נימק החלטתו שלא להמליץ על מתן גמלה לבני משפחת המערער כהאי לישנא: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי בתקופת הפסלות לא תשולם לנאשם גימלה בשיעור כלשהו שהרי סעיף 57(1) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970, מאפשר תשלום גימלה בשיעור מסוים בתנאי שבית הדין למשמעת לא קבע שהפסילה הינה בנסיבות חמורות. דא עקא, שבעניינו של הנאשם הפסילה היא בנסיבות חמורות במיוחד, המטילות קלון על הנאשם. בנוסף, לא מצאנו מקום לעשות שימוש בסמכותנו ולהמליץ על מתן גימלה בתקופת הפסלות, ולו גם בשיעור חלקי, לרעייתו או לבנו של הנאשם. סעיף 62(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) קובע כי "מקום שנשללה גימלה, כולה או מקצתה, מאדם ... רשאי הממונה להורות שתשולם כולה או מקצתה, למי שהאדם חייב בפרנסתם ... אולם אם נשללה גימלה מאדם עקב החלטת בית הדין למשמעת, לא יורה הממונה על תשלום כאמור אלא על פי המלצת בית הדין המשמעתי". בענייננו - מתן המלצה, כמבוקש ע"י ההגנה, לתשלום הגימלאות בתקופת הפסילה לרעייתו או לבנו של הנאשם תעשה את תכליות אמצעי המשמעת של הפסילה - פלסתר.

לא מצאנו כל הצדקה, על רקע העבירות החמורות מאוד שביצע הנאשם, בשיטתיות לאורך שנים, למתן המלצה מכוח סעיף 62(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) לממונה על הגימלאות" (עמ' 13 - 14 לגזר הדין).

הדעת נותנת, כי נסיבות כגון דא - בהן מורשע בן זוג בפליליים, נגזר עליו עונש חמור, והוא אף מפוטר מעבודתו, בה עבד שנים רבות - הן נסיבות דרמטיות בחיי משפחה.

על רקע השיקולים האמורים, ובשים לב למצבם הכלכלי של בנו הנכה ואשת המערער, כעולה מהנטען בפני בית הדין, סבורני, כי יש להתערב בקביעת בית הדין בעניין אי מתן המלצה כאמור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 51044-06-19 מדינת ישראל נ' אחרק ואח' בפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – באמצעות המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וע"י עו"ד שמעון חוג'ה הנאשמים 1. שלום אחרק 2. עומר להט (אחרק) - נדון 3. דיוק שבבי ש. בע"מ כולם על-ידי עורכי-הדין עמית חדד, נועה מילשטיין ואור פלד גזר דין (נאשמים 1 ו – 3)

עיון מדוקדק בגזר-הדין מעלה אמירה רלבאנטית לעניינו של הנאשם, ולפיה כאשר מדובר בנותני שוחד יש להבחין בין נותני שוחד שיוזמים את ביצוע העבירה, ובכך משחיתים את עובדי הציבור - כשדינם למאסר ממשי, לבין נותני שוחד שלא יזמו את העבירה, לא הציעו מיוזמתם את השוחד, אלא נדרשו לתת את השוחד על ידי לוקח השוחד.

עפ"ג (מחוזי י-ם) 64323-10-18 שרבתי נגד מדינת ישראל [12.3.19]: בבית-המשפט השלום, הורשע המערער על פי הודאתו בבצוע עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע ומתן שוחד.

...

עם זאת, נוכח כל המתואר לעיל, החלטתי להעמיד את רכיב המאסר בפועל ברף התחתון של המתחם שקבעתי.

לאור האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על-פי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע.

על החברה, הנאשמת 3, אני גוזרת קנס על סך 30,000 ₪ לתשלום עד ליום 1.7.22.