בגדר האישום השני המערער הורשע במעשה מגונה בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 16 שנים לפי סעיפים 351(ג)(2), 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין (כנוסחו אז) (ריבוי עבירות).
המערער הגיש ערעור על פסק הדין בעיניינו, וזה נסב תחילה הן על הכרעת הדין והן גזר הדין.
על רקע האמור, ובהיתחשב במכלול הנסיבות ובהן חומרת המעשים, הפגיעה בשלוש קטינות בנות מישפחה, התמשכות המעשים על-פני שנים רבות והנזקים שנגרמו למתלוננות, ובשים לב גם למתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי בגזר דינו, מצאנו כי העונש שהושת על המערער הולם את מעשיו ואינו מצדיק את התערבותנו.
...
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לערעור ולהקל בעונשו של המערער.
על רקע האמור, ובהתחשב במכלול הנסיבות ובהן חומרת המעשים, הפגיעה בשלוש קטינות בנות משפחה, התמשכות המעשים על-פני שנים רבות והנזקים שנגרמו למתלוננות, ובשים לב גם למתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי בגזר דינו, מצאנו כי העונש שהושת על המערער הולם את מעשיו ואינו מצדיק את התערבותנו.
סוף דבר: הערעור נדחה.