ערעור על גזר דין בגין קשירת קשר לפשע וחבלה בכוונה מחמירה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2251/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. אנואר אבו עראר 2. טאייסיר אבו עראר 3. הלא אבו עראר 4. טלאל אבו עראר 5. מוראד אבו עראר נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) בת"פ 40390-08-15 מיום 25.12.2018 ומיום 18.6.2019 ועל גזר דינו מיום 10.2.2021 תאריך הישיבה: ה' בטבת התשפ"ב (9.12.2021) בשם המערערים: עו"ד ראפי מסאלחה בשם משיבה 1: עו"ד אופיר ביתן בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס ][]פסק-דין

המערערים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, ובעקבות הודאתם הורשעו כולם בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; מערער 1 הורשע גם בעבירה של שדול לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) בצרוף סעיף 30 לחוק; מערערים 5-2 הורשעו גם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק והסתייעות ברכב לבצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; ומערערים 1, 2 ו-5 הורשעו גם בעבירות נשק (החזקת נשק) לפי סעיף 144(א) רישא לחוק.

נוכח העובדה שבנימוקי העירעור לא פורטו עד תום הנסיבות המיוחדות בהן ניתן להעתר לבקשה לחזור מהודאה בערכאת העירעור לאחר מתן גזר דין, בדיון שהתקיים לפנינו ביקשנו מבא-כוח המערערים שיפרט מהן הנסיבות המיוחדות במקרה זה. בתשובה לכך, שם בא-כוח המערערים את הדגש על התקופה הארוכה בת שש שנים בה היתנהל המשפט ועשרות הישיבות שהתקיימו עד אשר המערערים הודו בעבירות המיוחסות להם.

...

על כן בסופו של דבר בית המשפט השית על המערערים את העונשים הבאים: על מערער 1 הושתו 48 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלונן בסך של 30,000 ש"ח; על מערער 2 הושתו 52 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלונן בסך של 40,000 ש"ח; על מערער 3 הושתו 42 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, תשלום פיצויים למתלונן בסך 25,000 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 24 חודשים מתום מאסרו וחילוט רכבו אשר שימש את המערערים לביצוע העבירה; על מערער 4 הושתו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלונן בסך של 20,000 ש"ח; ועל מערער 5 הושתו 52 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלונן בסך של 30,000 ש"ח. טענות הצדדים בערעור לטענת המערערים, במשך כל השנים בהן התנהל ההליך הם התעקשו על חפותם ובחרו לדחות הצעות רבות לסיום ההליך בהסדרים שונים שהוצעו להם.

לפיכך, לדעתי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

על כן, להשקפתי דין הערעור גם לגבי העונש להידחות.

סופו של דבר, אמליץ לחבריי שהערעור יידחה על כל רכיביו.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופט עמית כהן 10 פברואר 2021 ת"פ 40390-08-15 המאשימה: מדינת ישראל ע"י עו"ד דרור שטורק – פרקליטות מחוז דרום הנאשמים: 1 אנואר אבו עראר, ת"ז 037249703 2 טאייסר אבו עראר, ת"ז 308103456 ע"י עו"ד אחמד ותד 3 הלא אבו עראר, ת"ז 203295639 4 טלאל אבו עראר, ת"ז 305550246 ע"י עו"ד נתי טרבלסי 5 מורד אבו עראר, ת"ז 204437636 ע"י עו"ד נטלי פוריאן-אלמקייס גזר דין

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, קבע כי מיתחם העונש ההולם הוא בין 3.5 שנים ל-8 שנים, וגזר על המערער, שהיה בן 20 בעת ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, עונש מאסר של 5 שנים, תוך שהוא קובע: "הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה מצוי ברף העליון של הערכים המוגנים, וברף העליון של עבירות האלימות – פגיעה קשה בגופו של אדם באמצעות נשק חם. ירי בפרהסיה, אחר צהרי היום, צופן בחובו פגיעה רבה וקשה: פגיעה במתלונן, שקרוב היה לקפח את חייו, ופגיעה בציבור וביחידיו, בתחושת הביטחון, ובכלל. עוד לא מיגרנו את תת-תרבות הסכין, את הנשק הקר שמטיל חיתתו, וניחתה עלינו סכנה של ירי מנשק חם ברחובה של עיר; סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו." ע"פ 780/16 אנואר אבו דאהש שושה נ' מדינת ישראל (‏20.2.2017)- המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעבירות שעניינן הובלה ונשיאה של נשק ועוד, בשל כך שהוא ירה באקדח על המתלונן אשר היה עם אישתו ושני ילדיו; הקליעים פגעו ברכב.

ע"פ 768/13 מוחמד נאסר נ' מדינת ישראל (‏29.10.2014)- המערער הורשע, על פי הודאתו בתום שלב הראיות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לבצוע פשע ונשיאת נשק, בשל כך שירה באקדח לעבר המתלונן (ולא פגע בו).

ע"פ 6459/17 מדינת ישראל נ' אור קדושים (‏27.2.2018)- המשיבים הורשעו יחד עם אדם נוסף, על פי הודאתם שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן שבגדרו יוחסו למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק ועוד, בשל כך שקשרו קשר לגרום למתלונן חבלה חמורה באמצעות ירי מאקדח, אחד מהם ירה במתלונן ופגע בו בחזהו ובשל כך נגרמו למתלונן נזקים בריאותיים.

...

נוכח האמור, אני מורה על חילוט הרכב.

גזירת העונש אשר על כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים המפורטים להלן.

חילוט הרכב: אני מורה על חילוט רכב מסוג מאזדה 626, מ"ר 6811327, השייך לנאשם 3, אשר שימש את הנאשמים לביצוע העבירה.

לנאשם עבר פלילי כדלקמן: גזר דין ללא הרשעה מבית משפט לנוער מיום 3/2/19 בגין היזק לרכוש במזיד; גזר דין מיום 12/4/21 מבית משפט לנוער בחדרה, שם הורשע במסגרת שני כתבי אישום בעבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, ניסיון לתקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה וסטייה מנתיב נסיעה.

· ע"פ 3888/20 לואי מוחמד גוטאני נ' מ"י (11.11.20), המערער חזר בו מערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הוא הורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק (נשיאה והובלה).

· ע"פ 6459/17 מ"י נ' אור קדושים (27.2.18); המשיבים הורשעו יחד עם אדם נוסף על פי הודאתם בעבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, שבוש מהלכי משפט ונשיאת נשק (הנאשם הראשי הואשם גם בהפרת הוראה חוקית).

· ע"פ 6101/16 אחמד עווד נ' מ"י (28.6.17), באותו מקרה הורשע המערער בירי לעבר רגליו של המתלונן (עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ירי באיזור מגורים, נשיאת נשק, שבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב).

...

הערעור נדחה.

הושתו על המערער בערכאה הדיונית 10 שנות מאסר בפועל, הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

בהמלצת בית המשפט העליון, חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

ע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל (15.12.2021) - המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט בכך שעל רקע סיכסוך שהתגלע בין שני פלגים בישוב בו הם מתגוררים, ובעקבות בפגיעה במערער 1 ואחרים, החליטו המערערים לנקום וקשרו קשר לפגוע במתלונן בפלג גופו התחתון ולגרום לו חבלה חמורה באמצעות ירי בנשק.

עניינם של המערערים חמור יותר מעניינו של הנאשם שבפניי הן בשל סוג העבירות (מערערים 2-1 ו-5 הורשעו גם בעבירה של נשיאת נשק); הן בשל קשירת הקשר והתכנון המוקדם; והן בשל ביצוע העבירות בחבורה.

...

יחד עם זאת, בניגוד לדסוקי, הנאשם שבפניי תקף את המתלונן גם באמצעות אלה בצוותא חדא יחד עם אחרים ועל כן סבורני כי שני המקרים מצויים ברף דומה של חומרה.

סוף דבר על בסיס האמור לעיל ראיתי להטיל על הנאשם עונש כולל בגין שני התיקים, וזאת כמפורט להלן: 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו 13.8.2021, ובניכוי תקופת מעצר נוספת שבין יום 18.3.2020 ליום 25.3.2020.

טענות העותר העותר מרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב ועוד 20 שנות מאסר במצטבר, החל מיום 10.02.2002, לאחר שהורשע במסגרת כתב אישום מתוקן במספר רב של אישומים: ביניהם ביצוע עבירת רצח של מורן עמית ז"ל, קשירת קשר לבצוע פשע, ביצוע עבירה של ניסיון רצח של הנרי וייל, ניסיון הצתה, הצתה, שתי עבירות הצתה נוספות, קשירת קשר לבצוע פשע לאחר שהחליט עם אחרים להצית את בית הקפה "הטברנה" בטיילת ארמון הנציב, עבירת שוד, ניסיון חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לבצוע פשע יחד עם אחרים לידקור יהודי בטיילת בכוונה לרצוח אותו, קשירת קשר לבצוע פשע נוסף-לידקור שוטרים בטיילת ארמון הנציב בכוונה לרצוח אותם ולחטוף נשקם.

על גזר הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, העירעור נדחה.

...

דיון והכרעה על אף שהעותר מבקש לשוות לעתירתו דיון בשאלות עקרוניות, אני סבור כי לא מתעוררת כאן שאלה עקרונית, וכי יש לבחון את העתירה על רקע נסיבותיו הפרטניות של העותר.

בית המשפט העליון בדחותו את הערר, קבע כי: "לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטים של הצדדים... כפי שהובהר, טענות המבקש סביב צדקת השימוש בסעיף 4(ב) לפקודת הנציבות לצורך בחינת התאמתו של אסיר ביטחוני להליך טיפולי נטענו במסגרת בקשה לרשות ערעור, כך שהערכאה הדיונית אינה נדרשה להן. מובן שהבקשה כאמור אינו המקום להעלאת טענות חדשות המהוות "מקצה שיפורים" לעתירה שהוגשה, ובית משפט זה אין תפקידו להחליט כאילו הוא יושב בערכאה הראשונה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.