ערעור על גזר דין בגין קשירת קשר לפגיעה חמורה

אשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הרי שקיימת קשת רחבה של מקרים הנבדלים זה מזה בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם, ובהקשר זה מצאתי להפנות לפסקי הדין הבאים: ע"פ 2403/21 אמארה נ' מדינת ישראל (25.11.2021) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות בצוותא ואיומים בכך שבעקבות סיכסוך שנתגלע בין מישפחת המערער למתלונן, איים המערער על המתלונן וקשר קשר יחד עם אחיו הצעיר (בן 18) לפגוע בו. לשם כך הצטיידו השניים במוטות עץ וארבו למתלונן וכשחלף על פניהם הינה אותו אחד מהם ולאחר מכן הינה אותו האח בראשו באמצעות המוט.

במסגרת הסדר טיעון שגובש בין הצדדים הוסכם כי המערערת תטען לעונש מאסר לתקופה של 27 חודשים ואינה מתחייבת שלא לערער על גזר הדין במידה שבית המשפט "יחרוג לקולא" מההסדר.

ע"פ 8319/14 מדינת ישראל נ' מלול ואח' (30.3.2015) - המשיבים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע פשע בכך שבעקבות סיכסוך שהתגלע בין המשיב 1 לאחיו הצעיר של המתלונן, וניסיונו של המתלונן ליפתור את הסיכסוך ביניהם בדרכי שלום, הגיעו המשיבים 2-1 לביתו של המתלונן לפנות בוקר והחלו להכות אותו מכות נמרצות באגרופיהם.

...

סוף דבר לאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים כמפורט להלן: 20 חודשי מאסר בפועל.

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום כב' השופט העמית י' צלקובניק וכב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעפ"ג 34976-10-21 מיום 28.2.2022, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הנשיאה ע' רון) בת"פ 55458-08-20 מיום 12.9.2021.

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של קשירת קשר לבצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה של קבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק; ובעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 243 סיפא לחוק.

על המבקש לביטול הרשעתו הנטל להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: הראשון, שההרשעה תיפגע פגיעה חמורה וקונקרטית בשיקומו; והשני, שסוג העבירה בה הורשע מאפשר לבטל בנסיבות העניין את ההרשעה, מבלי שיפגעו באופן מהותי שקולי ענישה נוספים (עניין ביטון, בפיסקה 10; רע"פ 1947/22 קבהא נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (23.3.2022)).

...

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום כב' השופט העמית י' צלקובניק וכב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעפ"ג 34976-10-21 מיום 28.2.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הנשיאה ע' רון) בת"פ 55458-08-20 מיום 12.9.2021.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בעקבות כך, החליט הנאשם לקשור קשר עם פייסל ואחרים ליידות אבנים ולירות זיקוקים לעבר הכוחות.

כמו כן, העונש שהוטל על פייסל חמור פי כמה מהעונשים שהוטלו על המעורבים האחרים במסגרת פרשייה זו. עוד נטען כי במקרה של ייצור ויידוי בקת"בים לעבר בתי יהודים, הכולל ארבעה אישומים, הוטלו 40 חודשי מאסר בפועל והוגשו ערעורים על גזרי הדין.

ההתייחסות בפסיקה אל יידוי אבן היא כאל שימוש בנשק קר: "אין צריך להרחיב בדברים על כך שהשלכת אבנים עלולה לגרום לתוצאות הרות אסון. היא עלולה להביא לתאונה שסופה מר. אכן, אבנים – פגיעתן רעה, והמיידה אותן יכול רק לשער את מידת הפגיעה, העלולה להגיע חלילה כדי מחיר דמים, והיו דברים מעולם" (ע"פ 5371/14 פלוני נ' מדינת ישראל (2014), המפנה לע"פ 8639/13 אלדבס נ' מדינת ישראל (2014), ור' גם: ע"פ 7140/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2014)).

...

בנסיבות אלה, אני גוזר על הנאשם: א. מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וארבעה חודשים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2649/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערער: יצחק סילברה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מישפחת המנוח מ"ב ז"ל 3. מישפחת המנוח א"ל ז"ל 4. מישפחת המנוח ש"א ז"ל 5. ל"ס 6. ע"ב 7. עא"ק ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-תפ"ח 3868-05-14 מיום 3.3.2021 שניתן על ידי הנשיאה ר' לורך והשופטים צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: ב' בטבת התשפ"ד (14.12.2023) בשם המערער: בשם הסניגוריה הציבורית: עו"ד שירן ברגמן עו"ד יגאל בלפור בשם המשיבים: עו"ד רחלי זוארץ לוי בשם נפגעי העבירה המשיבות 3-2: עו"ד שרית טובבין ][]פסק-דין

בסקירת נסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט עמד על כך שכתב האישום, לאחר תקונו, לא ייחס למערער קשירת קשר להצתת האש או את הצתתה בפועל.

כאשר עסקינן באותה פרשה עבריינית, חשיבותו של עקרון זה מוגברת, והוא מחייב כי היחס בין העונש שנגזר על המעורבים ישקף את חומרת השתתפותם היחסית בה. שכן, כפי שבואר זה מכבר, "כפי שאפליה ללא הצדקה בתוצאת גזר הדין פוגעת בעקרון אחידות הענישה, כך גם שויון מלאכותי בין נאשמים" (ע״פ 5195/11 קריניאן נ׳ מדינת ישראל, פסקה 5 (28.3.2012)).

...

בהינתן האמור, דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, ניכר כי תוצאה עונשית זו אינה מקימה כל עילה להתערבותנו.

סוף דבר, לא רק שאין בעונש אשר נגזר על המערער סטייה לחומרה, אלא שכאמור, על פני הדברים, מדובר בתוצאה עונשית מקלה עד מאוד.

ערעור על גזר הדין נדחה לאחר שהנאשם חזר בו מערעורו בהמלצת בית המשפט העליון (ע"פ 58/21).

· ע"פ 6971/13 אושר עמרן נ' מדינת ישראל (23.9.14); במקרה זה דובר בנאשמים שהורשעו בבצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לפשע (כאשר נאשם 1 הורשע גם בבצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית).

· ע"פ 935/14 איגור אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל (30.11.14); דובר בנאשם שהורשע בבצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגין ארוע במהלכו בעקבות דין ודברים בינו לבין המתלונן על רקע שתיית משקאות אלכוהוליים, הנאשם שלף שני סכיני מטבח וגרם למתלונן חתך ביד ובכתף שמאל.

באשר לנסיבות הקשורות לבצוע העבירה נתתי משקל לעבודה שהתקיים תיכנון מוקדם, נוכח החיפוש אחר המתלונן על רקע הארוע המקדים ובכוונה לפגוע בו. כמו כן, השמוש בנשק קר מהוה נסיבה נוספת לחומרא כאשר אין צורך לחזור ולהדגיש את החומרה של תת-תרבות הסכין בחברה.

...

נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, אולם הוחלט על סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום ובסופו של דבר הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין סיוע לחבלה חמורה.

בסופו של דבר על רקע האמור לעיל, מתחם הענישה בגין העבירה המושלמת נמצא בין 30 – 60 חודשי מאסר בפועל ומחצית מכך בגין עבירת הסיוע.