ערעור על גזר דין בגין מרמה, זיוף והתחזות לעורך דין

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין העבירות כדלקמן: · קבלת דבר במירמה, בנסיבות מחמירות, בנגוד לסעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (7 עבירות); · נסיון לקבלת דבר במירמה, בנסיבות מחמירות, בנגוד לסעיף 415 סיפא, ביחד עם סעיף 25 לאותו חוק (עבירה אחת); · זיוף בנסיבות מחמירות, בנגוד לסעיף 418 סיפא לאותו חוק ( עבירה אחת); · שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, בנגוד לסעיף 420 (בנסיבות סעיף 418 סיפא) לאותו חוק (עבירה אחת); · היתחזות לעורך דין, בנגוד לסעיף 97(א) לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (2 עבירות); בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן (ת/1 – תיקון טכני, שלא במסגרת הסדר הטיעון, אשר בא לפרט סכומים ומועדים), בשנת 2010, קיבל הנאשם רישיון לעיסוק בעריכת דין.

לאחר האמור, שב הנאשם לסורו, והורחק שוב לצמיתות מלשכת עורכי הדין; · גזר דין בד"מ 10/15, מיום 16.05.16 (ת/15) – על הנאשם הוטלו 4 שנות השעייה מלשכת עורכי הדין; · גזר דין בד"מ 23/16, מיום 17.02.19 (ת/16) – על הנאשם נגזרו 5 שנות השעייה בפועל; · פסק דין בד"א 58/17, מיום 25.12.17 (ת/17) – פסק דין מבית הדין המשמעתי הארצי, אשר ניתן בעיניין הנאשם עוד בתקופת התמחותו.

עוד על מידת האמון וכן על החומרה הגלומה במעשים הדומים למעשי הנאשם, עמד בית המשפט העליון בפסק הדין ע"פ 7090/06 פרידמן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שירותיו כעורך דין, ובאחדים מהמקרים גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים.

הנאשם ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן ביקש לערער על הכרעת דינו בנוסף.

...

לאור כל האמור, דין נסיבותיו האישיות של המבקש לסגת מפני חומרת מעשיו ומפני האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא. (ההדגשה אינה במקור).

סיכום לאחר שבית המשפט עיין בטיעוני התביעה בכתב; שמע את טענות הצדדים על פה; עיין בחוות-הדעת; עיין במוצגים שהוגשו מטעם הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 48 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד על פי רישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; 8 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לסעיף 20 או סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; קנס בסך 75,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלוננים בסך של 125,000 ₪, בקיזוז הסכומים שהופקדו עד עתה; על התביעה להעביר, בתוך 14 יום מהיום, פרטי נפגעי העבירה ואופן חלוקת הפיצוי ביניהם, למזכירות בית המשפט; הקנס והפיצוי ישולמו, כל אחד, ב- 20 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.01.22 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

כללי המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בשני כתבי אישום מתוקנים, בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (שבע עבירות), קבלת דבר במירמה (שלוש עבירות), גניבה בידי עובד, זיוף (שתי עבירות), הוצאת שיק ללא כסוי (שתי עבירות), מסירת ידיעות כוזבות, זיוף בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות) והתחזות.

בתיק השני פעל המערער בדרכי מירמה שונות כדי לחלץ כספים מאנשים תמימים, אותם שיכנע, באמצעות מצגי שוא שונים, ובכלל זה אף היתחזה לעורך דין, לתת בו אמון ולמסור לידיו סכומי כסף הנעים בין אלפי שקלים למאות אלפי שקלים, ובסכום כולל של כ – 373,600 ש"ח. טענות הצדדים ב"כ המערער עותר לביטול עונש המאסר בעבודות שירות או להקטנתו במידה ניכרת או להטלת של"צ תחתיו, וכן לבטל או לצמצם במידה ניכרת את חיוב הפצוי למתלונן.

ב"כ המשיבה טוען כי גזר הדין שהוטל על המערער הנו מפליג לקולה והמשיבה, אף שקלה האם להגיש ערעור.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לפיכך הערעור נדחה.

בהתאם ל-28 אישומים הראשונים, הנאשמת ביצעה עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, היתחזות לעורכת דין, ההתחזות לרואת חשבון, היתחזות ליועץ מס, זיוף, שימוש במסמך מזויף ואיומים.

רע"פ 2224/11 ענת חזיזה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשל"צ. כנגד המבקשת ואחיה הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לה חמש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, בכך שהמבקשת ואחיה התחזו לסוכני ביטוח והוציאו במירמה כספים מאנשים שונים, לאחר שהבטיחו להם כי ישקיעו את כספם ויחזירו להם את השקעתם, בתוספת רווחים נאים.

שני הצדדים הגישו ערעור על גזר הדין, לבית המשפט המחוזי, שקבל את ערעור המדינה, והפעיל את המאסר המותנה במצטבר, במקום בחופף, וסה"כ נדון המבקש למאסר בפועל למשך 66 חודשים.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום המונה, לאחר תקונו, 24 אישומים שונים, בעבירות שעיקרן היתחזות, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות ואיומים.

ביום 4.6.2019, הופסקו ההליכים בעיניינו של המבקש וניתן צו אשפוז, לאחר שהוגשה חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש.

נימוקי הבקשה המבקש, אשר אינו מיוצג בבקשה שלפניי, הכתירה כ"בקשה לביטול גזר דין או ערעור על גזר דין" ובה ביקש לשחררו ממאסר "מחמת הספק לשאלת אחריותי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לי". לטענת המבקש, הוא לא היה אחראי למעשיו ולכן לא היה כשיר מהותית לעמוד לדין וכן כי במהלך ההליך סבל מהתקף פסיכוטי ולא היה כשיר מן הבחינה הדיונית לעמוד לדין.

נוסף על כך, ביקש המבקש כי ימונה לו עורך דין מן הסניגוריה הציבורית וכי ייקבע דיון בבקשה.

קביעותיו של בית משפט השלום בגזר דינו לפיהן "אין חולק בדבר הקביעות מיולי 2019 לפיהן הנאשם היתחזה ולכן נמצא כשיר לעמוד לדין" ו-"מקובל עלי כי אין כל קשר בין המעשים שביצע הנאשם בתיק זה לבין הקביעות לגבי מצבו הנפשי", הנן קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר בית משפט זה כערכאה שלישית ימעט מלהתערב בהן (רע"פ 3182/16 ליטן נ' מדינת ישראל (23.5.2016); רע"פ 5253/17 אבו סרייה נ' מדינת ישראל (16.4.2018)); לא כל שכן כאשר קביעות אלו כלל לא עמדו במחלוקת או לבקורת בפני ערכאת העירעור קמא, מקום בו עירעורו של המבקש בבית המשפט קמא היתייחס אך לחומרת עונשו (ראו והשוו: רע"פ 4443/18 אבו פריח נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.7.2018)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באר שבע [כב' השופט רון סולקין], בת"פ 30135-05-19 במסגרתו הוטלו על המערער 4 שנות מאסר בפועל ועיצומים נלווים בגין שורת עבירות מירמה, זיוף והתחזות לעורך דין.

גזר הדין של בית משפט קמא בית המשפט עמד על הערכים המוגנים בעבירות מירמה ובאופן קונקריטי בעבירות היתחזות לעו"ד, וקבע כי בנסיבות יש לקבוע מיתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מהאישומים.

...

כערכאת ערעור, איננו מוצאים צורך להכריע בענין זה, שכן בסופו של דבר השאלה העיקרית שיש לבחון בערעור על עונש הינה הלימת העונש למעשי העבירות בנסיבותיהם ולמידת אשמו של הנאשם.

בנותננו דעתנו למעשי המערער; לעבירות בהן הורשע; להיקף המעשים והימשכותם; לסכומי הכסף המצטברים שהוא גבה שלא כדין; להודאת המערער; לעונשים שהוטלו במקרים הדומים במאפייניהם המרכזיים לענייננו; לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד היום; לנסיבות המערער; למאמצים שהוא עשה לפצות את נפגעי העבירות; לסכום הכסף שהופקד לטובת פיצוי נפגעי העבירות ולסכום הכסף הנוסף שהמערער מעמיד לטובת פיצוי נפגעי העבירות; ולעמדה העונשית שהתביעה הסכימה להציג במקרה שהמערער היה מפקיד סך של 100,000 ₪ לפיצוי נפגעי העבירה; נראה לנו שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער גבוהה מהראוי וכך גם סכום הקנס.

בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו טעם לפגם בכך שבית המשפט לא מצא לנכון לקבל על המערער תסקיר של שירות המבחן.