ערעור על גזר דין בגין מעשה סדום ומעשים מגונים במשפחה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2749/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים א' אינפלד ו-א' חזק) בת"פ 1456-02-18 מיום 10.3.2021 תאריך הישיבה: ח' באדר א התשפ"ב (9.2.2022) בשם המערערת: עו"ד עילית מידן בשם המשיב: עו"ד שלמה פצ'בסקי ][]פסק-דין

נוכח מעשים אלה יוחסו למשיב בכתב האישום מעשה סדום בנסיבות מחמירות (איום בנשק קר) לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק, מעשה סדום בנסיבות מחמירות (עבירות רבות) לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק, ניסיון למעשה סדום (עבירות רבות) לפי סעיף 347 (ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)((1) לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק, מעשים מגונים (עבירות רבות) לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק וכן הדחה בחקירה בדרך של איומים (עבירות רבות) לפי סעיף 245(ב) לחוק.

הודגש כי המשיב הנו אדם מבוגר, חולה, ללא תמיכה משפחתית ונעדר עבר פלילי, וכי ניצבים בפניו קשיים ייחודיים כאסיר מבוגר בבית הסוהר.

...

סבורני כי מעשים אלה מחייבים ענישה מחמירה שתעמוד בהלימה לעצמת הפגיעה בנפגע העבירה.

לצד האמור, טענה המערערת בנוסף כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל אף אם מוגבל, להודאתו החלקית של המשיב בחקירתו במשטרה, ממנה חזר בהמשך, לאחר שבית המשפט מצא כי במסגרת הודאה זו הביע "ראשית חרטה" על מעשיו.

סוף דבר: על יסוד שיקולי הענישה עליהם עמדתי, ובהתחשב בעקרון שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר על המשיב על 13 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

]השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפח"ע 45044-06-20 (השופטים ר' כרמל ו-א' רומנוב, והשופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 22.2.2022, בגדריו נגזר על המערער עונש של 5 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירות של גרם מעשה סדום ומעשה מגונה.

בגין מעשים אלו יוחסו למערער עבירה של גרם מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), יחד עם סעיף 350 לחוק בנסיבותיו של סעיף 345(א)(1) לחוק; וכן עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 358(ג) לחוק.

גזר הדין המערער הורשע במיוחס לו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, תוך שהוסכם כי לעניין העונש "יטענו הצדדים באופן חופשי". עוד הוסכם כי המאשימה תטען למיתחם עונש אחד לכלל המעשים.

עוד נטען כי נוכח הערכת מסוכנותו הבינונית-נמוכה של המערער; הפגיעות המיניות שעבר בילדותו; מצבו הנפשי והמשפחתי; הצלחתו בהליך הטיפולי; קבלת האחריות על מעשיו ובקשת הסליחה מהמתלונן; וכן המלצת שירות המבחן על ענישה שיקומית ושקילת עונש שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן – יש להקל בעונשו ולבכר בעיניינו שקולי שקום.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברי ולחברתי לעשות.

בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה בית המשפט המחוזי שגה כשהתחשב בעובדת היות המתלונן קטין בגזירת העונש, וזאת חרף ההסכמה בהסדר הטיעון כי המערער לא היה מודע לעובדת קטינותו של הנפגע.

לא מצאתי כי נפל כל פגם באיזון שביצע ובמסקנה שאליה הגיע.

כמו כן, הלכה היא כי יכולתם הכלכלית של עבריינים אינה שיקול רלבנטי לעניין פסיקת פיצויים (ע"פ 1195/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (3.3.2020); ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, פסקה י (24.7.2006)), ומשכך אף מצבו הכלכלי הירוד של המערער – אינו מצדיק הפחתה מסכום זה. אשר על כן, אני סבור כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברי ולחברתי.

בגין מעשיו יוחסו למבקש עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיפים 347(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשים מגונים לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, וכן מעשה מגונה בבן מישפחה לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין.

ביום 23.11.2022 הצדדים טענו לעונש והגישו מטעמם ראיות בעיניין זה. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי על רקע הסכמתו של המבקש לכך, ובין השאר לנוכח טיבם ומהותם של מעשיו והחומרה הגלומה בהם, יש מקום להרשיעו גם בעבירות שביצע בהיותו קטין.

הבקשה לעיכוב ביצוע והדיון בה ביום 5.2.2023, הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולצידו בקשה לעיכוב ביצועו – היא הבקשה המונחת בפני.

כידוע, הכלל הנוהג בפסיקה, שבא לידי ביטוי בין השאר בהילכת שוורץ, מורה כי נאשם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל יחל לרצותו באופן מידי, אלא אם היתקיימו נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האנטרס הצבורי באכיפה מידית של גזר הדין.

...

אכן, ניכר כי המבקש, שהוא אדם צעיר, הלך כברת דרך בכיוון טיפולי ושיקומי – ויש לברך על כך. אולם, בנסיבות העניין, ובהתחשב בתמונת המצב המורכבת שהצטיירה באשר להתקדמות בהליך הטיפולי ולתוצאותיו בשלב זה, אני סבורה כי אין בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של עונש המאסר (ראו והשוו: ע"פ 8068/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-10 (29.11.2021)).

לצד זאת, וכדי לאפשר למבקש מיון מוקדם, אני מורה על דחייה קלה במועד המקורי שנקבע לריצוי עונשו – כך שהמבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 19.3.2023.

חזקה על רשויות הכלא שיאפשרו את השתלבותו של המבקש בהליך טיפולי מתאים, ויש לקוות כי המבקש יתמיד במאמציו גם במסגרת זו. סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בעיקרה, בכפוף לאמור בפסקה 22 לעיל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4406/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) בתפ"ח 63539-06-19 מיום 9.5.2021 תאריך הישיבה: ז' בניסן התשפ"ג (29.3.2023) בשם המערער: עו"ד קובי בן שעיה בשם המשיבה: עו"ד מסעד מסעד בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס סיון קוריס בשם נפגעת העבירה: עו"ד הדר עזרא וייזל ][]פסק-דין

באישום הראשון הורשע בעבירות בעילה אסורה בהסכמה (ריבוי עבירות); מעשה סדום; מעשה מגונה בקטין תוך ניצול יחסי תלות (4 עבירות).

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) תיאר בגזר דינו את נסיבותיהן של העבירות בזו הלשון: "מדובר במעשים מיניים שהחלו בטרם מלאו למתלוננת 14 שנה, ונמשכו ברצף על פני כעשרה חודשים. מדובר במעשים שהחלו בנגיעות בגופה של המתלוננת והמשיכו בבעילת המתלוננת על ידי הנאשם.

בקביעת העונש בתוך המיתחם נתן בית המשפט משקל – בין היתר – גם להודיית המערער, לעברו הנקי, לשיתוף הפעולה עם שירות המבחן, לתסקירי שירות המבחן שסבר כי המערער עשוי להיתרם מהמשך הטיפול, לקבלת טפול באופן פרטי, ולנסיבות האישיות והמשפחתיות החריגות, לרבות אלה הרפואיות.

בעמדה כתובה שהגישה לנו המדינה בעקבות הדיון, בהתאם להחלטתנו, הובהר כי הגשת ערעור על חומרת העונש אינה מהוה חסם לטפול בין כתלי הכלא וכל מקרה נבחן לגופו.

...

לאחר ששקלנו את מכלול שיקולי הענישה, ומבלי שהתעלמנו מן האפשרות שיכול שחל עיכוב מה בהמשך ההליך הטיפולי שעובר המערער בנסיבות שתוארו לעיל, לא מצאנו מקום להתערבותנו.

מצאנו כי ניתן משקל מתאים לעקרון ההלימה על רקע הנסיבות שעליהן עמד בית המשפט המחוזי, ולעצמת הפגיעה בנפגעת העבירה מחד גיסא; ולשיקולים אישיים משפחתיים ואחרים שגם להם ניתן משקל לא מבוטל מאידך גיסא.

לפיכך החלטנו לדחות את הערעור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפח"ע 34018-06-22 מדינת ישראל נ' פלוני בפני כבוד השופט עמי קובו – אב"ד כבוד השופט מיכאל קרשן כבוד השופטת מרב גרינברג בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז מרכז ע"י עו"ד טלי קרת הנאשם פלוני ע"י ב"כ עוה"ד חדווה באום וגלעד באום נוסח זה של גזר הדין מותר בפירסום. גזר דין

בע"פ 5865/14 בן פורת נ' מדינת ישראל (19.8.2015) הורשע נאשם, לאחר ניהול הוכחות, בשלוש עבירות מעשי סדום בנסיבות אינוס (לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3)), ובמספר מעשים מגונים (לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3)), בקטינה בת 10-11, בת למשפחה חרדית שהייתה חברה קרובה של בתו.

במסגרת האישום הראשון הורשע בשתי עבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין בן 12, נקבע מיתחם ענישה שנע בן 4-10 שנות מאסר, במסגרת האישום השני הורשע במספר מעשי סדום בקטין בן 13, נקבע מיתחם שנע בן 3-7 שנות מאסר, נגזרו על הנאשם 10 שנות מאסר.

(הנאשם הגיש ערעור על גזר דינו, ע"פ 997/23 פלוני נ' מדינת ישראל, שעדיין לא נדון); תפ"ח (מחוזי מר') 60148-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (29.3.2023), הנאשם הורשע בבצוע שני מעשי גרם מעשי סדום, באחים תאומים בני 8, במיתחם מקלחות בבריכה עירונית, בכך שהכניס את איבר מינם לפיו ומצצם.

...

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאנו טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מעונש המזערי.

לאחר שבחנו את כלל השיקולים, ונתנו משקל נכבד להודאתו של הנאשם, אשר ייתרה את הצורך בשמיעת עדות הקטין, ולנכונותו של הנאשם לטפל בבעיותיו, מצאנו ללכת כברת דרך לקראתו, ולמקם את עונשו בתחתית מתחם הענישה.

לאחר ששקלנו את כלל השיקולים וביניהם את סכום הפיצוי שהופקד, מצאנו להשית על הנאשם פיצוי כולל בסך 75,000 ₪.

לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 4 שנים החל מיום מעצרו 29.5.22.