ערעור על גזר דין בגין אי הגשת דוחות מע"מ

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 36145-04-19 מדינת ישראל נ' היינה ניהול גנים (2014) בע"מ ואח' בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות מע"מ חיפה הנאשמים 1. היינה ניהול גנים (2014) בע"מ 2. ניר שובר 3. עזריאל גיא באמצעות בא כוחם עו"ד יואל גולדברג גזר דין

בעפ"ג (מחוזי מרכז) 26177-05-14 בהרב נ' מדינת ישראל (22.2.2015) – בית המשפט המחוזי ביטל את הרשעת המערער בגין אי הגשת 7 דוחות תקופתיים למע"מ, בעודו מציין כי בסוג זה של עבירות ניתן להסתפק במקרים מתאימים בקנס מינהלי.

בע"פ (מחוזי באר שבע) 23401-11-11 מדינת ישראל נ' אוחיון (1.2.2012) – נדחה ערעור על אי הרשעה של נאשם שהודה בבצוע עבירה של הגשת דו"ח תקופתי למע"מ ללא צירוף התשלום הנובע ממנו.

...

בנסיבות מצטברות אלה, סבורני כי מתקיים גם התנאי השני של הלכת כתב המאפשר ויתור על הרשעה.

סוף דבר: לאחר שנבחנו מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, אני מוצא כי מתקיימים התנאים המאפשרים, במקרה חריג זה, לבטל את הרשעת הנאשמים 2 ו-3 בלי שהדבר יפגע בשיקולי ענישה, ולהסתפק בענישה חינוכית התורמת לציבור, לצד התחייבות כספית שיהיה בה כדי להרתיע את הנאשמים מלעבור עבירות נוספות בעתיד.

נוכח התמשכות וסרבול ההליכים בתיק זה בשל דחיות רבות מצד ההגנה שלא לצורך, הנני מחייב את הנאשמים 2 ו- 3 בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪ (2500 ₪ לכל נאשם).

בעבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף בגין אי הגשה במועד דו"ח שיש להגישו, במסגרת האישום השני, וב- 2 עבירות על סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (להלו: "הפקודה"), בקשר עם סעיפים 117, 224א לפקודה, במסגרת האישומים החמשי והשישי בגין אי הגשת דין וחשבון.

באשר לקביעת מיתחם הענישה, עתרה המאשימה להעמידו, בגין עבירות אי הגשת הדוחות, בין מאסר על תנאי ל-8 חודשי מאסר בפועל, כאשר בשל אי הסרת המחדל ונוכח הקף הפעילות ביקש לגזור את עונשו של הנאשם ברף המיתחם הגבוה ולהטיל 8 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי קיבל את עירעורו של המבקש על גזר הדין באופן חלקי, העמיד את סכום הקנס על 80,000 ₪ וכן קיצר את עונש מאסרו ל-8 חודשים.

...

מכל המפורט, תוך שקילת הפסיקה הנהוגה, הערך החברתי בו פגע הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין עונש מאסר שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים בדמות מאסר על תנאי, קנס בטווח הנע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪, והתחייבות להימנע מביצוע עבירות בעתיד.

האמור לעיל מוביל למסקנה כי בעניין זה מתחייבת גזירת הקנס, אך זה יהיה ברף הבינוני בשים לב למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

סוף דבר לאור האמור, אני גוזרת את העונשים הבאים: על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 9 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' עדן, ע' כהן ו-ג' ****) ב-עפ"ג 4595-05-22 מיום 31.10.2022 בגדריו היתקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא השופטת נ' חקלאי) ב-ת"פ 64876-11-18 ו-ת"פ 10846-08-20 מיום 22.3.2022.

בגין מעשים אלו, למבקש יוחסו עבירות אי הגשת דו"חות מע"מ במועד לפי סעיפים 117(א)(6) ו-88(א) לחוק המע"מ, ותקנה 23(ב)(1) לתקנות (27 עבירות); ואי תשלום מס במועד לפי סעיפים 118 ו-88(א) לחוק המע"מ, ותקנה 23(ב)(1) לתקנות (10 עבירות).

במועד גזר הדין, חוב המס המצטבר שנבע מהדו"חות אשר לא שולמו כלל או שולמו באופן חלקי בגינם המבקש הורשע, הוא בסך כ-920,000 ש"ח. בית משפט השלום בגזר דינו קבע כי המבקש פגע במידה משמעותית בערכים המוגנים, בכלל זאת, שמירה על יציבות המשק, פגיעה בערך השויון בחלוקת נטל המס ופגיעה בכיסו של כל אזרח ואזרח.

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

השופט יואל עדן, אב"ד: ערעור וערעור שכנגד על גזר הדין של בית משפט השלום.

המערער בעפ"ג 59858-01-23 ייקרא להלן "המערער" או "המשיב" והמערערת בעפ"ג 55410-01-23 תיקרא להלן "המערערת" או "המשיבה". כתב האישום המתוקן המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בבצוע 21 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ במועד לפי סעיף 117(א)(6) וסעיף 88(א) לחוק מס ערך מוסף ("חוק המע"מ") ותקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף ("תקנות המע"מ").

ברע"פ 737/11 אביטן מלכיאלי, משרד עורכי דין ושלמה אביטן נ' מ"י (9.5.11), הורשעו המבקשים בשתי עבירות של אי הגשת דוח במועד והמבקש 2 גם באחריות מנהלים, המבקש 2 עו"ד. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על המנעות מהרשעה והרשיע את המבקש 2, ובקשת רשות העירעור נדחתה תוך שנפסק: "עוד אציין כי אני מסכים מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הסימנים המיוחדים שבקש בית משפט השלום למצוא במבקש דנן כחריג לכלל ההרשעה בדין, אינם מיוחדים כלל ועיקר דוקא למבקש דנן אלא כוחם עמם ביחס למרבית הנאשמים בעבירות מסוג זה. על כן אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לאור החשש כי בהמנעות מהרשעה במקרה דנן יהיה כדי לשמוט את הבסיס ממדיניות האכיפה הראויה הנדרשת והמתבקשת של עברייני מס, גם בעבירות של אי הגשת דו"חות". לחומרת עבירות מס, לצורך בענישה מחמירה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, ולכך שיש להחמיר בגזילת כספי הציבור, אפנה לע"פ 522/82 סעיד בן מוחמד עאזם נ' מ"י פ"ד לו(4) 411, שם נפסק, בעמ' 414 כי: "כבר נאמר פעמים רבות, כי אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הציבור ולא כלום. אלה גם אלה חטאם רב הוא, ואלה גם אלה ראויים, בנסיבות המתאימות, למיצוי הדין הן בעונשי מאסר ממשיים והן בקנסות כספיים מכבידים. יתרה מזו. הודגש, כי עברייני מס ראוי שיוקיעו אותם אל עמוד הקלון לא פחות מאותם עבריינים, החוטאים לחברה בפגיעה ברכוש הזולת ובגזילתו, שאותם הכל מגנים. כיוון שהמניע למעשים אלה הוא הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון המדינה". לשיקול ההרתעה בעבירות מס כלכליות ר' ע"פ 6747/03 יוסף מלכה נ' מ"י, פ"ד נח(3) 721, בעמ' 727, שם נקבע: "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי". להרשעה היבט חשוב ומרכזי והיא עומדת במרכז יישום המטרה אשר בבסיס העבירות הפליליות, ומגלמת היא את האנטרס הצבורי בהליך.

...

ענישה זו מבטאת את הצורך ליתן משקל להשבת הכספים מחד, ולצורך בהטלת ענישה מוחשית מנגד, ואנו סבורים כי היא מהווה איזון מסויים, אף שיש לומר כי הינה על הצד המקל.

לענישה בעבירות מס, ולכך שעל פי רוב היא כוללת מאסר בפועל, ר' רע"פ 6371/14 אבו מנסי באסם נ' מ"י (28.10.2014): "עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעקרון השוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי... מצבו הכלכלי של המבקש, והעדר יכולת מצידו לשלם את החוב, אינם מהווים עילה להקלה בעונש...". מכל האמור, אנו סבורים כי הענישה אשר הוטלה על ידי בית משפט השלום מקלה עם המערער באופן שאינו נותן מענה עונשי הולם לשורת העבירות שביצע, זאת גם לאחר שנשקלים הבאת כלל השיקולים לקולא.

סוף דבר לאור כל האמור ערעור המערער בעפ"ג 59858-01-23 נדחה, והרשעתו תיוותר על כנה.

עמדה זו עומדת בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט, המלמדת כי במרבית המקרים, כאשר נאשם נותן את הדין בגין ריבוי עבירות של אי הגשת דוחות במועד, המתבצעות על פני תקופה שאינה ארוכה באופן יחסי, נקבע מיתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות ונגזר עונש כולל לכל העבירות, עפ"י מבחן הקשר ההדוק.

מאחר וכאמור, הצדדים אינם חלוקים ביחס לגדרי המיתחם, אסתפק בסקירה קצרה: ב - עפ"ג (מרכז-לוד) 39735-08-21 אדלר נ' מדינת ישראל (28.11.2021) - הורשע המערער על פי הודאתו בבצוע 11 עבירות אי הגשת דוחות מע"מ במועד, כשסכום המחדל הסתכם ב- 335,000 ₪, והמחדל לא הוסר.

באשר לטענת המבקש, כי אין ביכולתו לשלם את הקנס שנגזר עליו, קבע כב' בית המשפט העליון, כהאי לישנא: "כאן המקום להוסיף, כי ככל שלמבקש ישנם קשיים כלכליים, אשר מונעים ממנו מלשלם את הקנס שהושת עליו, הוא זכאי לפנות למנהל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפרוס, או לדחות את תשלום הקנס, בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995". עפ"ג 24241-12-14 (מרכז) שטרן אוזן נ' מדינת ישראל (10.02.15) – המערער הורשע על פי הודאתו באי הגשת 11 דוחות בתקופה של 3 שנים, כאשר סכום המע"מ בגינם עמד ע"ס 50,000 ₪.

לכן ומאחר שמדובר ברשימה ארוכה למדי של גזרי דין (ופרט לכך לא כולם פורסמו), אתייחס בתמצית לחלקם, ואציין כי לדידי, ככלל, במקרים להם הפנה הסנגור מתקיימות נסיבות יחודיות, אשר הובילו את בית המשפט לגזור את הדין ברף התחתון של מיתחם הענישה; ת"פ 23600-08-13 (של' רחובות) מע"מ רחובות נ' מאור (25.03.18) – הנאשמים הורשעו, עפ"י הודאתם, בבצוע ריבוי עבירות אי דיווח ואי תשלום מס בהתאם לחוק מע"מ. לאחר ששקל בית המשפט הסרה של חלק ניכר מהמחדלים וכן את המלצת שירות המבחן, גזר עונשי מע"ת וצו של"צ. ת"פ 51918-08-16 (של' כפ"ס) מע"מ פ"ת נ' א.מ.נ קוסמטיקה ואופנה בע"מ (21.06.18) – הנאשם הורשע על פי הודאתו, בבצוע 5 עבירות של אי הגשת דוח תקופתי ו – 4 עבירות של הפרת חובה לתשלום המס בתקופת הדוח התקופתי, לפי חוק המע"מ, כאשר סכום המס שנותר לתשלום הוא כ – 200,000 ₪ (מתוך 800,000 ₪).

...

סופו של דבר, גזר על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך על עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ע"ס 10,000 ₪ והתחייבות שלא יעבור עבירה.

בית המשפט קובע, כי גזר הדין ניתן "בשים לב לכך שהחלק הארי של המחדלים הוסר, נסיבותיו המיוחדות של הנאשם ובכללן גילו, מצבו הנפשי והכלכלי והתנהגותו הנורמטיבית לאורך חייו". ומכאן, אחזור לדון בנסיבות העניין שלפניי, כפי שפורטו לעיל; לאור הפסיקה שהובאה לעיל תוך שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת, לערכים החברתיים שבהם פגע הנאשם, לנסיבות ביצוע העבירות ובהתאם לסעיף 40יג בחוק העונשין אני מקבלת טענת המאשימה לעניין מתחם הענישה ברכיב המאסר, וקובעת כי הוא נע בין מאסר על תנאי לבין 7 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 15.04.24, בדואר רחובות, רח' מוטי קינד 10 רחובות.