ערעור על ביטול סעיף בהסכם גירושין מאושר בבית דין רבני

]השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו תוקפת את פסקי דינם של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: בית הדין האיזורי) ובית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) אשר הכריעו בעיניינו של ביטול סעיף י' בהסכם גירושין שבין העותר למשיבה 3 (להלן: הסכם הגירושין או ההסכם, וכן סעיף י' או הסעיף, בהתאמה).

כמו כן טוענת המשיבה כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין הרבניים ואינו מיתערב בפסקי דין ובהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים.

בית הדין הרבני האיזורי הכריע במחלוקת החוזית שהתעוררה בין המשיבה לעותר במסגרת סמכותו ובדל"ת האמות של שיקול הדעת שהדין העניק לו. הכרעתו אושרה על ידי בית הדין הגדול וגם באישור זה לא נפל שום פגם הקורא להתערבותנו.

...

במקרה דנן, לא מצאנו עילה להתערבות על פי אמות מידה אלה.

סבורני אפוא כי שני בתי הדין הרבניים, האזורי והגדול, פעלו במסגרת סמכויותיהם כאשר ביססו את פסיקתם על הטעות אשר נפלה אצל המשיבה בעת שהסכימה לאמור בסעיף י' להסכם הגירושין – זאת, גם בהנחה שטענתה בדבר טעות (להבדיל מהטעיה) לא הועלתה במפורש.

סוף דבר: העתירה שלפנינו נדחית בהעדר עילה להתערבות.

המשיבה השיבה לבקשה, וטענה כי "עתרה היא לבי"ד נכבד זה לשינויו של הסכם הגירושין שאושר בבית הדין, ובכלל זה, אך לא רק, עותרת היא להורות על בטלותו של סעיף 10 להסכם". המשיבה טענה, כי הסמכות לבטל או לשנות הסכם ממון מסורה לערכאה שאישרה את ההסכם.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיש אף הוא עמדה ביחס לעתירה, ובה ציין כי בתביעה שהגישה המשיבה לבית הדין האיזורי היא אכן עתרה לסעדים כספיים הנובעים ממחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לאחר הגירושין – תביעה שבה, ככלל, אין לבית הדין סמכות לידון בה. ואולם, כך נטען, במקרה הנידון הבהירה המשיבה בתשובתה לבקשת העותר לסילוק התובענה על הסף בשל העדר סמכות, כי מדובר בתביעה לביטול סעיף 10 להסכם הגירושין, ותביעה שכזו אכן מצויה בסמכותו הנלווית של בית הדין.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בעתירה, בתגובה המקדמית מטעם המשיבה ובעמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בכפוף להבהרות שיצוינו להלן.

לאור האמור, נראה כי טענותיו של העותר בעתירתו שלפיהן לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעה הכספית שהגישה המשיבה אינן רלוונטיות עוד, ומשכך דין העתירה להידחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

מאחר ולא היה באפשרותו של החייב לשלם לילדיו מזונות ומדור, הוסכם בין היתר כי עם אישור הסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני, מחצית הדירה תועבר אגב הגירושין לבעלותם של הילדים והמחצית השנייה לבעלותה של המשיבה, וזאת כתשלום עבור מזונותיה, כתובתה ופיצויי גירושין.

משכך, התביעה האזרחית התייחסה למשיבה בלבד, ולכן זכותה לטעון כלפי הנאמן באשר להסכם הגירושין נשמרה במסגרת העירעור לבית המשפט העליון אך ורק לה, והדבר אינו פותח פתח "לשרבב" את טענות הילדים לזכויות קנייניות בדירה, טענות שהיו צריכות להיטען במסגרת התביעה האזרחית, ולו נטענו שם, דינן היה להדחות.

הן הבקשה לביטול הענקת זכויות החייב במיגרש, והן הבקשה דנן לביטול הענקת זכויות החייב בדירה, נשענות על אותן נסיבות ממש ועל אותן התחייבויות של החייב במסגרת אותו הסכם גירושין שנחתם בינו ובין המשיבה, קרי, העברת רכושו למשיבה ולילדים בזמן שהוא מצוי במצב של חידלות פרעון ושקוע בחובות עמוקים, עליהם ידעה המשיבה היטב (גם אם הענקת הזכויות במיגרש בוצעה מכח סעיף 12 להסכם הגירושין, ואילו הענקת הזכויות בדירה נעשתה מכח סעיפים 4 ו- 5 להסכם הגירושין).

המשיבה מבקשת להסתמך על פסק הדין בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 45125-03-15 עו"ד אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב תומר קאירי (בפשיטת רגל) נ' סימי קאירי (נבו 31.12.2020), במסגרתו נדחתה בקשת הנאמן להורות על ביטול הענקה לטובת בת זוגו של פושט רגל, נוכח תחולת החריג בסעיף 96(ג)(2) לפקודה.

...

נוכח המסקנה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בקבלת הזכויות בדירה, מתייתר הצורך לדון בקיומו של התנאי המצטבר הנוסף הנדרש לשם החלת החריג לפי סעיף 96(ג)(2) לפקודה- מתן תמורה בת ערך.

סיכומו של דבר, העברת זכויותיו של החייב בדירה למשיבה ולילדים היתה הענקה אסורה לכל דבר וענין, ומשכך יש להורות על ביטולה כמבוקש על ידי הנאמן.

סוף דבר אשר על כן, בקשת הנאמן מתקבלת.

טענה זו נדחתה על ידי בית הדין וגם העירעור שהגיש הנתבע לבית הדין הרבני הגדול, נדחה.

בסעיף 18 לפסק הדין שניתן ביום 31.1.2022 קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כי: "בעניינינו, על פני הדברים נדמה, אמנם, כי בית הדין האיזורי נעדר סמכות לידון בתביעה הכספית שהגישה המשיבה נגד העותר. ואולם, לנוכח הבהרת המשיבה בתשובתה לבקשת העותר לדחיית תביעתה על הסף, כי תביעתה מכוונת לביטול סעיף 10 להסכם הגירושין (הסכם אשר אושר בבית הדין הרבני, וניתן לו תוקף של פסק דין), הרי שניתן לראות בהבהרה זו משום תיקון של כתב התביעה שהגישה, במובן זה שהסעד המבוקש בו הוא אך לביטולו של הסעיף האמור. בהתאם לכך וכפי שציין היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הדיון בתביעת המשיבה יוגבל אך לשאלת ביטולו של סעיף 10 להסכם הגירושין, ובית הדין האיזורי ימנע מלדון בסוגיות הכספיות כמו גם ממתן סעד רכושי-כספי". במסגרת פסק דין שניתן ביום 14.7.2022 בהליך בבית הדין הרבני דחה בית הדין את תביעת התובעת לביטול סעיפים מהסכם הגירושין, אולם נקבע, בין היתר כי: "מבחינת בית הדין, אין חלל משפטי; וככל וקבע בג"ץ שבית הדין מוסמך לידון רק בבטול סעיף בהסכם, וככל וקבענו שסעיף 10 בהסכם לא יבוטל, אזי רשאית התובעת לתבוע מעתה תביעה מהותית בבית המשפט להשבת

במילים אחרות, על יסוד פסיקה זו ועל יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניי ניתן לקבוע כי התובעת ויתרה על חוב אבוד ראו: פרוט' בהליך הקודם עמ' 6 ש' 16-18, עמ' 7 ש' 28-31 ולא על חוב שאינו אבוד כפי שהתברר בפועל ומשכך, התובעת רשאית להגיש תביעה כספית להשבת הכספים על אף שס' 10 להסכם לא בוטל על ידי בית הדין הרבני.

...

עיקר טענות הנתבע שיהוי – בהסכמה הדיונית שניתן לה תוקף של פסק דין נקבע כי התובעת חייבת להגיש תביעה בתוך 60 ימים ממועד מתן החלטת ביה"ד. התובעת הגישה את התביעה לאחר 67 ימים ולפיכך יש לדחות את התביעה.

לאור האמור, אני מקבל את התביעה וקובע כדלהלן: הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 ימים סך של 174,221 ₪ על פירותיו, ככל שאלה נצברו ממועד קבלתו על ידי הנתבע ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת מחצית מכל סך שיתקבל ממר ע', במסגרת הליכי הגבייה בהוצאה לפועל ו/או בכל דרך אחרת בגין הכספים המשותפים, בתוך 30 ימים וזאת בניכוי מחצית מההוצאות הנדרשות לצורך הליכי הגביה בהוצאה לפועל, ככל שתהיינה ובכפוף להצגת אסמכתה מתאימה.

הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 ימים הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן) מיום 21.5.2023 בפש"ר 63808-03-18, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.10.2022 בה נעתרה בקשת המשיבה 2 (להלן: הנאמנת) לביטול הענקה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל).

תמצית הרקע הרלוואנטי לבקשה המשיב 1 (להלן: החייב) והמבקשת התגרשו בשנת 2010 וחתמו על הסכם גירושין שאושר על-ידי בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: הסכם הגירושין).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענת המבקשת ולפיה די בכך שנטענות טענות "חדשות", במובן זה שהן לא הובאו קודם לכן לפני בית המשפט, כדי להצדיק עיון חוזר בפסק הדין, חותרות במובהק תחת עיקרון סופיות הדיון ותחת הכלל הנוהג, ולפיו חובה על בעל דין לפעול למיצוי זכויותיו הדיוניות, ואין לאפשר לו פתיחת ההתדיינות מחדש בכל עת שנמצאה לו טענה חדשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.