ערעור על אישור רפואי של צוואה נוטריון

בבית המשפט העליון בע"מ 3777/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.4.2012 בעמ"ש 705-09-10 שניתן על ידי כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר שרון בשם המבקשים: עו"ד יוסף פרינס ][]החלטה

המנוחה הותירה צוואה לפני עדים שאושרה על ידי נוטריון (להלן: הצוואה).

השופט י' שנלר הצטרף גם הוא בהסכמה, והוסיף כי הוא סבור שהגיעה העת ליישם את העקרון הקבוע בסעיף 4 (ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 (להלן: תקנות הנוטריונים) קרי הדרישה לקבל אישור רפואי בטרם מתן אישור נוטריוני על ביצוע פעולה כאשר מדובר על אדם מאושפז או מרותק למיטתו, גם בעת שעסקינן בצוואה בעדים, ואף אם אין מדובר במצוה מאושפז.

היות שעיקרון העל בדיני הצוואות הוא שמירתו של חופש הציווי וקיום רצונו של המצווה [ראו: ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, 732 (1994)] יש לוודא כמצוות סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 כי המצווה אכן יודע "להבחין בטיבה של צוואה". בדיקה רפואית מוקדמת כאמור תסיר את החשש שמא הצוואה אינה משקפת את רצונו האמתי של המצווה כיוון שהוא אינו כשיר לצוות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים.

כמו כן, לא השתכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין בהקשר זה. למעלה מן הצורך, ומבלי להתייחס דווקא למקרה שלפני אעיר, כי סבורני שצדק השופט י' שנלר כאשר ציין כי מוטב יעשו עורכי דין העורכים צוואה בעדים אם יבחנו האם מתעורר חשש שהמצווה אינו כשיר לצוות, במיוחד כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 5869/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטים א' רובינשטיין המערערת: נילי חרמון נ ג ד המשיב: בנימין גולוב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו בתיק עז' 4267/98 שניתן ביום 11.5.03 על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון בשם המערערת: עו"ד **** מקליס בשם המשיב: עו"ד אמנון בנימיני ועו"ד אייל אשורי ][]פסק דין

בצוואתה הראשונה ציותה את דירתה לטובת שני ילדיה, הגב' נילי חרמון (המערערת) ומר בנימין גולוב (המשיב) בשווה; בצוואתה השניה, אשר נערכה על ידי עו"ד אברהם מקליס, שבה המנוחה וציוותה את הדירה לשני ילדיה בחלקים שוים, ובנוסף ציותה למערערת את שאר רכושה, כדלקמן: "... את כל יתר רכושי וזכויותי שלא צוויתי כאמור לעיל, מכן מין וסוג כלשהוא, הן כספים והן ניירות ערך, הן מניות והן אגרות חוב, הן כל זכות בקופת תגמולים ו/או זכות לפנסיה, הן נכסי דניידי והן נכסי דלא ניידי, מטלטלין וכן כל זכות אחרת שיש לי או תגיע לי הן בארץ והן בחו"ל, הנני מצוה בזה כי ימסרו וינתנו לבתי - נילי חרמון ת"ז 0130341-1". עם עריכת הצוואה השניה, חתמה המנוחה - באותו יום 12.7.95 - גם על יפוי כוח נוטריוני כללי לטובת המערערת, וזמן לא רב לאחר מכן - ביום 16.10.95 - השתמשה המערערת בייפוי הכוח אשר ניתן בידה ומכרה את הדירה.

בית המשפט קמא אף הקנה משקל לכך שהמערערת הסיעה את אמה לעו"ד מקליס לצורך החתימה, ונתבקשה על ידיו להצטייד באישור רפואי באשר למצבה הבריאותי של האם לעת החתימה על הצוואה.

...

בית המשפט קמא אימץ בקצרה טענה זו. משבאתי לכלל מסקנה כי המערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה, סבורני כי אין צורך להכריע בנושא זה כאן, אף שלגופו של דבר מסופקני באשר לעובדות בעניין זה ואם אכן הורם הנטל.

(ב) בספר מעבר יבוק (מצוטט בשו"ת ציץ אליעזר מאת הרב אליעזר ולדנברג, חלק ה' פרק כ"ז), נאמרים דברים בתמיכה בחובת האב לצוות לביתו בפני עדים, וכדברי בעל ציץ אליעזר - "ולראות מראש לסדר כהוגן חילוק הנכסים כשיודע שבניו בני מריבה, וכן בקשר לחובת הבנים לקיים הצוואה ולהתנהג באחוה ובשלום ובמישור, אשר בכך יתנו מעדנים לנפש אביהם וישכב ואין מחריד, עיין שם היטב וישמע חכם ויוסיף לקח". כן ראו הרב י"א הלוי הרצוג, שם, עמ' 110, האומר "ומחובתנו הקדושה למצוא עצות ודרכים למנוע את המחלוקת בישראל, ובפרט מהריב במשפחות, עד כמה שכוחנו יפה, במסגרת תורתנו הקדושה"; ראו גם בן-ציון גרינברגר "למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו", פרשת השבוע 82, משרד המשפטים, מטות-מסעי, תשס"ב. סוף דבר בענייננו ביקשה המנוחה לצוות על רכושה ולמנוע מריבה בין צאצאיה, שידעה כי היחסים ביניהם אינם שפירים.

איני רואה מקום להתערב בהחלטתו, ולפיכך אציע לחברי שלא להעתר לערעור, ולחייב את המערערת בהוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הנשיא א' ברק: אני מסכים.

(( (נצ') 32491-05-10 ר.ב נ' א.ב ( 5.8.2014 11 נדמה, כי בהקשר זה יש מקום להביא את דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל ( 9.6.1983 ) אשר דן בעירעור על פסק דין שהכריע בענין החלטת ועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) ]נוסח משולב[, תשי"ט 1959- , כך: "מציעה אני, שלא... נעשה עצמנו לחכמי הרפואה אלא נישאר בתחום תפקידנו

( לאור מצבה הרפואי (עמ' 14 , ש' 6-1 על כן, בהסתמך על הוראות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים היה על הנוטריון להמנע ממתן אישור על עשיית פעולה בפניו כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי הטופס שבתוספת הראשונה לתקנות האמורות ואשר הוצאה במועד עריכת הפעולה על ידי האדם.

כך, ככל שהוצגה לנוטריון תעודת רופא כנדרש, היה עליו לצרפה ולשמור עותק וככל שלא הוצגה תעודת רופא, לא ניתן להסתמך על הסיכום הרפואי של רופאת המשפחה, הן מאחר והיא לא בנוסח הנידרש, אינה מתייחסת במפורש להכרתה של המנוחה, צלילותה, אחריותה על מעשיה וכשירותה לעשות פעולה בפני נוטריון והן מאחר ותוכן הסיכום מעלה תהיות לגבי מצבה של המנוחה, בין היתר, שעה שהסיכום מזכיר את הארוע המוחי שהתרחש בסמוך וכן מתייחס למינוי אפוטרופוס.

נוסף על הקושי הנובע מניסוח הצוואה לכתחילה שלא על סמך דבריה של המנוחה והקושי הנובע מהיעדרה של חוות דעת רפואית עליה ניתן להסתמך, הצביעה התובעת על פגם נוסף הנובע מכך שבאשור עשיית הצוואה צוין, כי הצוואה נחתמה במשרדו של הנוטריון וזאת שעה שכל המעורבים מסכימים כי הצוואה נחתמה בביתה של המנוחה.

...

עוד אני קובעת, כי מעורבותו של הנתבע - הזוכה בצוואה בתהליך עריכת הצוואה, כאשר הדברים נבחנים במכלול הנסיבות (לרבות גילה של המנוחה, מצבה הרפואי באותה העת, הסמיכות לאירוע המוחי) מהווה מעורבות אקטיבית שמובילה לפסילת ההוראות המזכות באותו.

על כן, לאור ניתוח הדברים כאמור, כאשר הדברים נבחנים במאוחד וניתנת משמעות למשקל המצטבר של הנסיבות אני קובעת, כי המנוחה לא היתה כשירה לצוות; כי לא ניתן לקבוע שהצוואה משקפת את רצונה וכי הפגמים בהליך עריכת הצוואה מובילים לפסילתה.

על כן אני מקבלת את התביעה ונעתרת לבקשה למתן צו הירושה שהגישה התובעת.

כל ניסיון לערער על כך מצד המתנגדת לטעמי אינו מן העניין ולא יהוה שיקול לפסילת הצוואה.

סבורני, גם לאור פרשנות זו, גם לנוכח זהירות מוגברת וגם כי אין הדבר יכול להזיק, טוב עשתה הנוטריונית, ועודנה, כאשר מבקשת ממי הבא בפניה לערוך מיסמך משפטי ובפרט צוואה, בהתאם להתרשמותה ולגילו של זה המבקש, כי יצרף הוא אישור על כשרותו הרפואית, ולו למען לא יהיו פעולותייה למבחן באותם מקרים בהם מתעורר סיכסוך כזה או אחר המגיע להכרעה משפטית בין כתלי בית המשפט.

, פסיכיאטרית מומחית, יום החתימה על גבי הצוואה, בן נכתב בין היתר: "...בהכרה מלאה, היתמצאות שמורה בכל המובנים...הערכה קוגניטיבית: MMSE 27/30. פגיעה קלה בריכוז וזכרון לטווח ארוך. שיפוט ובוחן מציאות – שמורים. תובנה קיימת. הנבדקת אשה עצמאית...ירידה קוגניטיבית קלה ומתאימה לגילה. יודעת את הקף רכושה, יודעת מי הם היורשים הביולוגיים, יודעת לציין למי מעוניינת להוריש את רכושה ולמי לא. מבינה את טיבה של צוואה באופן כללי וצוואתה באופן ספציפי. נימוקים להחלטותיה אינם נובעים מפגיעה בשיפוט. מבינה ההשלכות המשפטיות למעשיה. היא כשירה מבחינה משפטית לנהל את ענייניה, לערוך ולחתום על צוואה". אין אני יודע מה טעם נבחרה פסיכיאטרית זו, אך כפי טענת המתנגדת, המנוחה ביקשה חוות דעת מן הרופאה הקבועה אשר טיפלה בה מטעם קופת החולים וסורבה, אך בנגוד לטענת המתנגדת כי בשל מצבה הרפואי של המנוחה סירבה הרופאה ליתן בידה חוות דעת המעידה על כשרותה, הרי שהסירוב נבע, ודברי הרופאה נכתבו, כי מתן חוות דעת לצורך חתימה על גבי צוואה מסוג זה, איננה נכללת בביטוח הבריאות הרפואי מטעם קופת החולים.

...

מקבל אני וביתר תוקף את הטענה כי אין להתיר כי עיזבונות קשישים יהיו מטבע עובר לסוחר עבור רופאים ועובדי סיעוד, אך כפי דבריי אשר פורטו בהרחבה, איני סבור כי נסיבות מקרה זה הן כפי המקרים המוזכרים.

סוף דבר בנסיבות העניין ומן הטעמים כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה מיום 7/10/2019 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 7/10/2019, ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

" אמנם בערעור שהוגש על פסק דין זה הביע בית המשפט (כב' המשנה לנשיא א. מצא) אפשרות שהלכת זלוף הנ"ל חלה לכאורה רק כאשר מדובר בצוואה, ולא בייפוי כח, כבענייננו.

עם זאת, ביחס לתוקפה של צוואה שאושרה על-ידי נוטריון מבלי שהוצגה לפניו תעודה רפואית כנדרש בתקנה 4(ה) נפסק, שאי הצגתה של תעודה כנ"ל אינה מביאה כשלעצמה לבטלות הצוואה, אלא אך מטילה על הצד המבקש להסתמך על הצוואה חובה להוכיח את גמירת-דעתו של המנוח בעת שחתם עליה (ע"א 36/88 (פרשת זלוף הנ"ל) שם; וכן ע"א 4885/00 כהן נ' גזולי, פ"ד נה(5) 941, 947).

...

על כן אני קובעת כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל, וכי בקשת המבקשת התיישנה.

סיכום: מכל האמור לעיל עולה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מנימוקים אחדים: ראשית, התובענה התיישנה ואין עילה למנות את מועד ההתיישנות ממועד המאוחר לחתימת המסמך.

אולם אף אם אתעלם מעניין זה, הרי שאפילו נתקבלו טענותיה העובדתיות של המבקשת במלואן, אין בכך כדי להעיד על בטלותו של ייפוי הכח או על פגם מהותי שנפל בו. על כן אני דוחה את הבקשה.