ערעור על אחוזי נכות לצורך הטבות סוציאליות

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב-יפו (השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 34604-12-15) אשר דחה את תביעת המערער לקבלת הפרש פיצוי חד פעמי בעקבות החמרה במצבו הרפואי בהתאם לחוק פיצוי נפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן: "חוק הפוליו").

מעבר לכך, קבע בית הדין כי אין להרחיב את מסגרת חקיקת הבטחון הסוצאלי מעבר לכוונת המחוקק, וכי אין במכתב שנימסר למערער ביום 8.11.2015 כדי להקנות זכות שלא הייתה קיימת מלכתחילה בדין.

המשיב טען כי הטבות מתחום הבטחון הסוצאלי ניתנות בהתאם להוראות מפורשות שנקבעו בדין, וכי אין לו הסמכות לתת גמלה במקום שבו לא נקבעה זכאות שכזו.

(ב) חלה החמרה במצב בריאותו של הנפגע, עקב המחלה שבה לקה, לאחר ששולם לו מענק כאמור בסעיף 4 או פיצוי כאמור בסעיף קטן (א)(1) ונקבעו לו – לענין נפגע ששולם לו מענק – 40% נכות או יותר, ולענין נפגע ששולם לו פיצוי – 75% נכות או יותר, תשלם לו המדינה פיצוי נוסף בסכום השווה להפרש שבין מענק המחושב לפי סעיף 4 או פיצוי המחושב לפי סעיף קטן (א)(1), לפי הענין, כפי שיעורו במועד שבו נקבעו לנכה אחוזי הנכות בעקבות ההחמרה, לבין הפצוי שהנפגע היה זכאי לו אילו שולם לו הפצוי לראשונה במועד האמור לפי אחוזי הנכות שנקבעו באותו מועד.

...

על כן, גם הטענות הנוגעות לעניין הפרשנות דינן להידחות.

לא מצאנו מקום לקבל גם את טענת המערער לפיה קיימת אפליה בין מי שהיה מצבו חמור מלכתחילה וקיבל מענק בשיעור גבוה לבין מי שמצבו הרפואי החמיר ואינו זכאי להשלמת הפיצוי החד פעמי.

סוף דבר - הערעור נדחה.

כן נקבע כי העובדה שקיים מנגנון חלופי לקביעת אחוזי נכות לצורך ההטבה הסוציאלית שהמבוטח מבקש לקבל, מהוה שיקול המצדיק למנוע ממנו את זכות העירעור: "נקודת המוצא של הילכת קנטורוביץ היא במי שחצה את הסף והוכר כ’נכה‘ והוא מעוניין לערער על שיעור נכות שכבר נפסק על ידי ועדה מדרג ראשון של המוסד, לאחר שועדה אחרת קבעה דרגת נכות גבוהה יותר. זכות העירעור בפני הוועדה הרפואית מדרג שני נבחנה, אפוא, במשקפי המשפט המינהלי לנוכח העקרון לפיו ’ניתן לערור על החלטה מינהלית מהדרג הראשון‘ (שם, בעמ' 589 מול האות ה'). בעניינינו, לעומת זאת, המשיבה אינה עונה על הגדרת ’נכה‘, לנוכח הכנסתה, ומכאן שאין בהילכת קנטרוביץ כדי ללמד לענייניה.

...

הלכה זו נקבעה בעניין קנטורוביץ בו נקבע כך: "יש לראות את זכויות הנכים כמכלול אחד, כאשר חוקים, תקנות והוראות קובעים את חבילת הזכויות שהחברה מעניקה לנכה. ברוח זו יש לראות את דברי החקיקה הקובעים את זכויות הנכה כקשורים אהדדי. בנסיבות אלה, ולאור הכלל של זכות ערעור על החלטה של טריבונל מינהלי בדרג ראשון, הגענו למסקנה שיש להעניק למערער את זכות הערר על החלטת הרופא המוסמך". הטעמים לכך שבית הדין אפשר בעניין קנטורוביץ לערער על אחוזי הנכות שנקבעו בוועדות הרפואיות מדרג ראשון של הביטוח הלאומי, על אף שאין בהם כדי להגדיל את קצבת הנכות, הם שלושה: · העיקרון המנהלי לפיו יש לאפשר לפרט להביא לבחינה מחדש של החלטה מנהלית: "יש לפרש את פסק-דין חוסני [1] גם כתואם את העיקרון הכללי במשפט הישראלי, כי ניתן לערור על החלטה מינהלית מהדרג הראשון... במקרה שלפנינו חשיבות הזכות להגיש ערר הוכחה, שכן המוסד הכיר בטעות בדוח הראשון של הרופא המוסמך ושינה את אחוזי הנכות הרפואית מיוזמתו" (עניין קנטורוביץ).

· השלכות קביעת אחוזי הנכות על הטבות סוציאליות מחוקים אחרים: "אין התייחסות למקרה שבו הנכה אינו זקוק להגיש ערר על-מנת להשיג זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי אלא מכוח חקיקה אחרת או הוראות נוהל של גופים ציבוריים. במקרה כזה עלינו למלא את החלל ולהכריע אם הנכה רשאי לערור. הסמכות לעשות כך נובעת מהסמכות הטבועה שלנו כבית-משפט, שכן במקרים הראויים יש לערכאה שיפוטית סמכות טבועה להרשות ערעור אם הבקשה ראויה לכך. לאור חשיבות מנגנון הפיקוח בקביעת שיעור נכות יש להניח, כי תכלית החקיקה הייתה שנכות רפואית תיקבע על-ידי שתי ועדות, היינו: קביעה על-ידי רופא מוסמך וערר לוועדה רפואית לעררים. יש לראות את זכויות הנכים כמכלול אחד, כאשר חוקים, תקנות והוראות קובעים את חבילת הזכויות שהחברה מעניקה לנכה. ברוח זו יש לראות את דברי החקיקה הקובעים את זכויות הנכה כקשורים אהדדי. בנסיבות אלה, ולאור הכלל של זכות ערעור על החלטה של טריבונל מינהלי בדרג ראשון, הגענו למסקנה שיש להעניק למערער את זכות הערר על החלטת הרופא המוסמך" (עניין קנטורוביץ).

לאור טעמים אלו נקבע בפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין הארצי כי אין לאפשר בכל מקרה לערער על החלטת הוועדה הרפואית.

סוף דבר התביעה נדחית.

טענות המשיב המשיב טוען כי לא נפלה כל טעות בהחלטת הועדה הרפואית לעררים בכך שלא ניתנה היתייחסות לכל פגימה אחרת מלבד הפגימה האורולוגית, וזאת מאחר שבבקשתו לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממסים מיום 8.11.16 ציון המערער אך את הגידול הממאיר בבלוטת הערמונית.

המשיב מוסיף וטוען כי גם בכתב הערר שהגיש על החלטת הועדה מדרג ראשון, אותו הגיש המערער ביום 28.3.17, כתב המערער כי הופתע מכך שהרופא המוסמך קבע לו 63.55% נכות, מאחר שהוא עבר ניתוח לכריתת גידול בערמונית "וידוע שכל מי שיש לו את מחלת הסרטן, זכאי ל-100% נכות רפואית". המשיב טוען כי מטרת הועדה הרפואית לעררים בהליכים לפי תקנות מס הכנסה אינה סוציאלית, אלא מדובר בתביעה להטבה כספית, ועל כן אין מוטל על הועדה הרפואית לידון אלא בנכויות שהנישום מציין בבקשתו ובעטיין הוא מבקש אחוזי נכות.

...

דיון והכרעה בית הדין סבור שדין הערעור להתקבל מן הטעמים כמפורט להלן.

סוף דבר אשר על כן ערעור המערער מתקבל כך שעניינו מוחזר לוועדת הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותדון בערר ותקבע את מכלול נכויתיו של המערער.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע (השופטת רחל גרוס; ב"ל 56512-02-19) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן – הועדה) אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובלת המבקשת אינו נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם ביום 1.6.1977 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן – רשימת הליקויים ו-הסכם הניידות, לפי העניין).

הסכם הניידות - כללי הסכם הניידות מעניק למוגבלים בניידות הטבות סוציאליות שונות.

בהסכם הניידות אין היתייחסות מפורשת לאפשרות של קביעת דרגת מוגבלות מותאמת על ידי הועדה הרפואית במקרים בהם לא מתקיימים במדויק כל האלמנטים המצוינים ברשימת הליקויים שבהסכם, וזאת בנגוד לועדה רפואית לקביעת דרגת נכות מעבודה לה ניתן שיקול דעת רחב בקביעת דרגת הנכות בהתאם לשיקול דעתה, במקרים מתאימים, בהיתחשב במבחנים שברשימת הליקויים, וזאת מכוח הוראת תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

על אף האמור, נקבע בפסיקה כי "במקרה שקיימת סטיה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים, או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה." (ההדגשות הוספו – א.א.)[footnoteRef:5].

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (השופטת רחל גרוס; ב"ל 56512-02-19) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובלת המבקשת אינו נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם ביום 1.6.1977 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן – רשימת הליקויים ו-הסכם הניידות, לפי העניין).

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.

לאור המקובץ, יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

" בפסק הדין בדב"ע (ארצי) נה/0-127 יעקב קנטרוביץ- המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא 584, 591 (1996) (להלן – עניין קנטרוביץ), דן בית הדין הארצי בשאלה אם מבוטח שועדה רפואית קבעה לו נכות רפואית בשיעור של בשיעור 95% ולאחר מכן קיבל נכות תפקודית בשיעור 100%, בועדה לקביעת אי כושר וכתוצאה מכך קיבל את מירב ההטבות שנכה כללי זכאי לקבל מכוח החוק בתחום הנכות הכללית, רשאי לערור לועדה הרפואית לעררים כדי להגדיל את דרגת הנכות ל-100% על מנת לזכות בהטבות שמחוץ לתחום הבטחון הסוצאלי.

בפסק דין אחר, בדב"ע (ארצי) נז/01-29 יהודה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 125 (1999) (להלן - עניין יהודה), בחן בית הדין הארצי את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה - ערעור של מבוטחת על החלטת הועדה הרפואית לעררים שעברה את הסף הרפואי לצורך קביעת דרגת אי כושר הוא ערעור תאורטי, וקבע: "ערעור על ועדה רפואית לעררים לגיטימי גם כאשר המערער עובר את תנאי הסף. לא מדובר בעירעור תאורטי. זאת מחר והחלטת ועדה רפואית לעררים לעניין נכות כללית עשויה להיות רלוואנטית לעניינים אחרים הכלולים בפרק על נכות כללית, כגון לעניין זכאות לגמלת שירותים מיוחדים, שהם גימלה לפי אותו פרק הדן בנכות כללית". אך יחד עם זאת, בבר"ע (ארצי) 48206-12-15 יגאל שלו - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (3.1.16), קבעה סגנית הנשיא, כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה, כי – "למעלה מן הצורך נציין, כי על מנת לקבל פטור ממס הכנסה, על המבקש לפנות בהליך נפרד למוסד לביטוח לאומי, ופטור זה ואף דרגת הנכות לעניין זה אינם נקבעים על יד הועדה הרפואית בנכות כללית". (ההדגשה אינה במקור ת.ס.).

מנגד טענה התובעת בסיכומים כי בהתאם להוראות תקנה 2 ותקנה 6א' לתקנות, עומדת בפניה הזכות לבדיקה מחדש של שיעור הנכות הרפואית ואין בתקנות מיגבלה המונעת הגשת בקשה לבדיקה מחדש בשל "זכאות למירב ההטבות". על כן, שגה הנתבע כאשר דחה את תביעתה כאמור, מבלי לבדוק אותה, בנימוק כי היא "זכאית למירב ההטבות". "התובעת הבהירה היטב מדוע היא מעוניינת בהעלאת אחוזי הנכות: הן לצורך גמלת שירותים מיוחדים [סעיפים 10-13 לסיכומי התובעת], והן לצורך קבלת פנסיות נכות מלאה ופטור מתשלומי דמי ביטוח לאומי ומס בריאות מתוך כספי פנסיית הנכות [סעיף 15 לסיכומי התובעת]. (ראו סעיף 2 לתגובת התובעת לסיכומי הנתבע).

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל המסמכים שבתיק ובשים לב כי ועדה רפואית לא התכנסה לדון בבקשת התובעת לבדיקה מחדש כאמור, אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשת התובעת ולהביא את עניינה של התובעת לבדיקה מחדש בפני ועדה רפואית לעררים בתחומים: גניקולוגיה (עקב ניתוח הסרת שחלות), פסיכיאטריה (עקב החמרה) ואלרגיה, ולו כדי שתבחן מחדש את מצבה הרפואי והנפשי של התובעת.

אנו סבורים כטענת התובעת, כי החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית עשויה להיות רלוונטית לעניינים אחרים (ראו עניין יהודה) ועל כך חשיבותה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.