ערעור מנהלי על סירוב להסדרת מעמד מטעמים רפואיים

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 43733-09-23 נג'אר נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין ההגירה תיק חצוני: 2758/23 לפני כבוד השופטת ענת זינגר המערערת באסמה נג'אר המשיבה מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (משרד הפנים). המערערת באמצעות עו"ד נגאתי אבו גוש ואח' המשיבה באמצעות עו"ד דנה תמר - פרבר (פרקליטות מחוז י-ם, אזרחי) פסק דין

על יסוד זה, סורבה בסופו של יום, הבקשה לאיחוד מישפחות ובהחלטה משנת 2014 בוטל מעמד המערערת והיא נדרשה לצאת מישראל לאלתר.

אף שערר באותו ענין נדחה כאמור, צוין כי המערערת יכולה לנסות לפעול בהליך של הסדרת מעמד מטעמים הומנטריים.

בקשת המערערת לקבל מעמד מטעמים הומנטריים, נסמכה בעיקר על העובדה שהיא מתגוררת בישראל משנת 1994, וכן על טעמים רפואיים (היותה חולת פוליו וכי היא סובלת מבעיית סוכר ולחץ דם גבוה).

...

אני מאמצת על דרך ההפניה את ההנמקות שניתנו אגב הטיפול בבקשה כמפורט לעיל ולהלן יובאו רק מספר דגשים; עת שהמערערת בחרה לעשות דין עצמי ולהישאר בישראל שלא כדין, עוד משנת 2014, ייתכן והיה אף ניתן לסלק את הערעור על הסף ולו מטעם זה. לא רק שבביה"ד לא טרחה המערערת להפקיד את הנדרש לצו ארעי ובהמשך לאחר תגובת המשיב לבקשה לצו ביניים לעיכוב היציאה, לא טרחה להתייחס להחלטות שניתנו - אלא שגם עת נדחה הערעור בפסק דין והיה עליה לעזוב את ישראל עוד בחודש יולי 2023 - זו בחרה להגיש את הערעור רק ביום 20.9.23, ללא שהיא מבקשת במקביל רשות להישאר כאן.

"מקובלת עלי עמדת המשיב כי אין בעובדה כי לא עלה בידיו לגלות במשך שנים, בין אם בשל בדיקה לא מעמיקה מספיק ובין אם בשל העדר מידע קונקרטי כי לא מתקיים בין העוררים קשר זוגי אמיתי, כדי להכשיר בדיעבד את כל אותה תקופה בה הוענק לעוררת רישיון מכוח הנוהל ועל בסיס טענת העוררים לקשר זוגי". ועל כך אוסיף כי לטעמי מנועה המערערת אף מלהעלות טענות הנוגעות לשהות הממושכת כאן, עת עלה בסופו של יום, כי אותה שהות התאפשרה על יסוד אותו מסד כוזב.

הערעור אפוא נדחה.

באשר לטעמים הרפואיים; ניתן לקבל מענה לאלה בארה"ב, בעוד המערערת מחזיקה באזרחות המאפשרת לה להתגורר שם. בהתחשב בכך שפסק הדין ניתן על יסוד טענות בכתב - נמצא להסתפק בהוצאות מתונות בסך 1,500 ש"ח. הסכום האמור יועבר למשיבה מתוך הפיקדון והיתרה תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין), בגדריו נדחה עררם של המערערים 1-2 (להלן: המערערים), על ההחלטה לדחות את בקשתם למתן מעמד מטעמים הומנטריים, אך לאפשר להם להשאר בישראל באשרה מסוג ב/2 למשך שנתיים.

בהתייחסו לשאלה הראשונה, שתוקפת את ההחלטה באשר לאי תחולתו של נוהל הורה קשיש, כתב בית הדין כי מדובר בבקשה שסורבה בשנת 2010 מאחר שהמערערים לא עמדו בתנאי הסף, שדורש כי ההורה יהיה הורה בודד יחיד.

בית הדין ציין כי ביסוד בקשת המערערים שיקול כלכלי על מנת לאפשר להם טפול רפואי שלא במימון שלהם או במימון בנם, וכי משמעות הדבר היא כי, כטענת המשיב, בנטל הטיפול במערערים יישאו אזרחי המדינה משלמי ביטוח לאומי, בלא שהמערערים נשאו אי פעם בתשלומי מיסים, הפרשות לזכויות סוציאליות, ביטוח לאומי או ביטוח בריאות.

עמדת המערערים היא כי הבקשה שהגישו בשנת 2014 אינה מוגבלת למתן מעמד מטעמים הומנטריים אלא לפי הכותרת שלה מדובר בבקשה להסדרת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, שהוגשה לחלופין לבקשה האחרת.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף לאפשרות שניתנה למערערים לפנות בבקשה נוספת להסדרת מעמדם עם חלוף פרק הזמן של שנתיים או למצער כעת לאחר שלא הוגשה בקשה להארכת האשרה מסוג ב/2 בשנה נוספת (איני רואה צורך להידרש למחלוקת ביוזמת מי אמור היה להיעשות החידוש).

אוסיף בקצרה כי הטרידה אותי השאלה האם היעדר ההתייחסות לכך בהחלטת ראש הרשות מצדיקה החזרת הדיון בבקשה אליו (ואף הצעתי למשיב לשקול אפשרות זו), אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי אין לכך הצדקה שכן נובעת מתוך ההחלטה עמדת ראש הרשות כפי שהועלתה בפניי, כי המועד נמנה ממועד הגשת הבקשה הנוכחית ולא ראיתי צורך בהחזרת הדיון רק לשם מתן הנמקה, כאשר זו ברורה.

הערעור נדחה.

מבוא ורקע עובדתי לפני ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין, החוק) מיום 3.10.2017.

בפסק הדין דחה בית הדין ערר שהוגש על החלטת המשיבה (להלן: הרשות או רשות האוכלוסין וההגירה) לסרב לבקשת המערערים להסדרת מעמדם מכוח נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן מעמד זמני מטעמים רפואיים (נוהל 5.2.0038, להלן: הנוהל הרפואי).

...

חזרתם לניגריה תעמיד אותם בפני סכנת חיים ועל כן מצבם עונה על הגדרת "חירום רפואי". אף אם הרשות אינה רואה את המצב ככזה, הרי שהיה מקום להיעתר לבקשה מהפן ההומניטרי שלה, וזאת לאור העובדה שלמערערים ילדה אשר נולדה בישראל, והתערתה בה והיא כיום בת 10.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובכפוף להערות שלהלן, ולהערות שכלולות בפסק הדין שניתן במקביל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור, ככל שהוא מתייחס לדחיית הבקשה הנשענת על הנוהל הרפואי, להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור נדחה, בכפוף לכך שלמערערים יתאפשר להגיש בקשה לפי הנוהל ההומניטרי או כל בקשה שימצאו לנכון וזאת בתוך 90 יום.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עמ"נ 27167-06-21 סובוטייביץ' נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין בפני כבוד השופטת גאולה לוין המערער בוריס סובוטייביץ' ע"י ב"כ עוה"ד אוליסיה מושקוביץ' וגבריאל זובוק המשיב משרד הפנים/מינהל האוכלוסין באמצעות פמ"ד פסק דין

בנסיבות הייחודיות שנוצרו, כאשר במקביל להליך העירעור תלויה ועומדת בקשת המבקש להסדרת מעמד מטעמים הומנטריים (הבקשה סורבה והחלטת הסרוב מצויה בימים אלה בהליכי ערר פנימי) מצאתי לדחות העירעור, בכפוף לכך שאשרת השהייה של המערער מסוג א/5 תוארך עד 30 יום לאחר שתומצא לידיו החלטה בערר הפנימי.

על פי ההחלטה, אין בתקופת שהות בישראל, כחוק ושלא כחוק, כדי להוות טעם הומניטארי מיוחד המצדיק הסדרת המעמד בישראל; המערער ניכנס לישראל כשהיה כבן 50 ואת מרבית שנותיו העביר במקום מושבו בליטא; שהייה רבת שנים בישראל אינה מהוה כשלעצמה טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד בישראל; למערער בני מישפחה בחו"ל, ובישראל אין לו בני מישפחה כלל; מצבו הרפואי של המערער אינו מצריך טפול חרום או אישפוז מיידי, ולא הוכח כי לא יוכל לקבל טפול מתאים במדינתו.

...

אני סבורה כי משמעות המונח "החלטה" בסעיף ג.4 היא החלטה של הדרג הגבוה ביותר ברשות האוכלוסין, בהתאם לנוהל.

סוף דבר – רישיונו הזמני של המערער מסוג א/5 יוארך עד ל-30 יום לאחר שתומצא לו ההחלטה בערר שהגיש על ההחלטה מיום 10.5.2021.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪.

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין) מ-24.4.2023 בערר (י-ם) 4203-22.

ב-11.2.2018 פנתה המערערת באמצעות בא כוחה בבקשה להסדרת מעמד מטעמים הומנטריים (בקשה מ-11.2.2018).

לאור כל האמור ומכלול החומר המצוי בתיק, ולאחר שבחנתי את הנסיבות הספציפיות המועלות בעיניינה של המבקשת, לא מצאתי טעמים הומנטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל והחלטתי לקבל את המלצת חברי הועדה ולסרב לבקשה.

עמדת המערערת היא כי הליך בחינת הבקשה בועדה ואצל המשיבה היה לקוי, שכן לא נבחנו כל הנתונים שאותם נידרש לבחון בכדי לגבש החלטה, לא ניתן ביטוי לקשרים החברתיים שנרקמו בישראל ולהיעדרה של זיקה של המערערת למולדובה, לחוסר היכולת לרכוש ביטוח רפואי במולדובה בשל מצבה של המערערת, לכך שהמערערת שוהה בישראל שנים ארוכות וכי ההליך המדורג אמור היה להסתיים (כשיקול למתן מעמד מטעם הומניטארי).

...

הוסף לכך את ההפסקה שנבעה מדברי בן הזוג באשר לטיב הקשר, את הספקות שהתעוררו באשר לכנותו, והמסקנה כי ההליך לא הבשיל שלא באשמת המשיבה מתבקשת מאליה.

משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה בהתאם.

סיכום על יסוד האמור, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה.