ערעור מנהלי על סיווג נכס לארנונה

במסגרת ערעור מינהלי זה עותרת המערערת כי ייקבע שהפרשנות הראויה של תקנה 13 הנ"ל היא, שלצורך הענקת פטור מארנונה למחזיק שאיננו בעלי הנכס, יש לקבל את הסכמת הבעלים.

לאור הודעת המשיב הגישה המערערת בתאריך 15.11.20 השגה בפני מנהל הארנונה שבמסגרתה טענה, בין השאר שלא הייתה מודעת לבקשת המחזיק וכי מעולם לא המחתה למחזיק את זכותה לפטור בעילת "נכס ריק". המערערת גם השיגה על סיווג הנכס לצורכי ארנונה שלא על פי הסווג הנמוך ביותר האפשרי.

...

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שדין הערעור להתקבל.

כאמור, מסקנתי היא שנדרש לקבל את עמדת הבעלים טרם מתן פטור /הנחה למחזיק ויש לפעול בהתאם לעמדה זו, בין הסכמה ובין סירוב.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ל תוך 30 יום.

העירעור לפניי ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה עריית ירושלים, מיום 8.5.16, בתיק ערר 265/12, שלפיה נדחה ערר שהגישו המערערים, בני זוג שניהלו בתקופה הרלבנטית משרד עורכי-דין בנכס המצוי ברחוב האר"י 7 בירושלים (להלן – הנכס), בעיניין חיובם על-ידי המשיבה, עריית ירושלים, בתשלום ארנונה תחת הסווג "משרדים שירותים ומסחר" (להלן גם – מש"מ), עבור שטח של 92 מ"ר. החלטת ועדת הערר נושא העירעור המנהלי ניתנה בעיניין ערר שהוגש על-ידי המערערים על החלטת מנהל הארנונה בעריית ירושלים, לדחות את ההשגה שהוגשה על-ידם בעיניין החיוב בארנונה לשנת 2011 לגבי הנכס.

...

בבואי להחיל בענייננו את המבחן הראשון – מבחן הסמכות, סבורני כי במקרה שלפנינו קיימות נסיבות הסותרות את החזקה נגד תחולה למפרע, בזיקה לעקרונות שהובאו בסקירה המשפטית שלעיל; זאת, הואיל וההחלה הרטרואקטיבית בענייננו – נועדה לאפשר לעיריית ירושלים לאכוף חיובי ארנונה מנישום בהתאם לשימוש בפועל שהוא מבצע בנכס וכן לשטח העדכני, לצורך גביית מס אמת, ובאופן המקדם נשיאה שוויונית בנטל בין כלל הנישומים; ובכך להגשים את עקרונות דיני המס, כפי שנסקרו לעיל.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 8,000 ש"ח. מזכירות בית-המשפט תעביר למשיבה, עיריית ירושלים, את הפיקדון שהפקידו המערערים בערעור, על חשבון החיוב ההוצאות.

ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית של עריית חולון לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, מיום 8.8.2017, הדוחה את הערר על החלטת מנהל הארנונה לסווג את הנכס של המערערים לצרכי שומת ארנונה בסווג "משרדים שירותים ומסחר" ולא בסווג "תעשיה ומלאכה". המערערת, חברת האחים הררי בע"מ (להלן "המערערת"), מחזיקה בנכס ברחוב הסדן 9 בחולון (להלן "הנכס").

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי טיעוניהם בעל-פה, הגעתי לכלל למסקנה כי דין הערעור להידחות מהנימוקים להלן; ראשית, צודקת המערערת כי שאלת חוקיות שינוי הסיווג בהעדר החלטת שרים לא נטענה בכתב הערר ואף לא נידונה על ידי וועדת הערר, ועל כן חורגת מגדרי הערעור על החלטתה ואין להידרש לה במסגרת ערעור זה. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 3(ב) לחוק חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976, החריג מסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר מתן החלטה "בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)". זאת ועוד, העירייה רשאית לשנות את סיווג הנכס מסיווג אחד לסיווג שני הקיים בצו הארנונה על מנת לתקן טעויות או לצורך ביצוע התאמות אף אם בפועל לא השתנה השימוש בו (עע"מ 4068/10 עיריית חולון נ. קר פרי בע"מ (20.12.11).

יחד עם זאת, הואיל והחלטת וועדת ערר מאזכרת את עע"מ 2503/13 אלי זהר, אדרש גם לגופו של עניין ומסקנתי היא כי אין מקום לסווג את עסקה של המערערת כמלאכה.

לפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 27.2.19 ולפיה נדחה ערר המערערת בדבר זכאותה לפטור מארנונה מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

עוד נטען כי החלטת ועדת הערר ניתנה רק בטענת המערערת לפטור לנכס שאינו ראוי לשימוש וטענות המערערת בנוגע למתן פטור לנכס ריק ולחלופין מתן סיווג זול יותר לנכס דינן להדחות על הסף עקב מניעות ומעשה בית דין ביחס אליהן לאור הסכם הפשרה בין הצדדים.

...

(3) ומן הכלל אל הפרט: בהחלטת ועדת הערר מפורטים הממצאים העובדתיים אשר מובילים למסקנה אליה הגיעה ועדת הערר לפיה המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנכס ניזוק ברמה שאין יושבים בו ולא ניתן לשבת בו. ניתן ללמוד מההנמקה על התייחסותו של בימ"ש לטענות שהעלו הצדדים ועל הבסיס להכרעתו באותן טענות.

כפועל יוצא מכך, ניתן להבין מההחלטה מדוע נדחה הערר ולקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה.

אשר לסעד החלופי שהתבקש ע"י המערערת - ליתן פטור לנכס ריק או לחייבה עפ"י הסיווג הזול ביותר האפשרי; אני מסכימה עם טענת המשיבים כי מדובר בטענה שנטענה בעלמא ואין מקום להיעתר לה. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית הרצליה מיום 25.10.2020 בעררים 163/13, 25/14, 154/14, 33/15, 4/16, 7/18, ו-76/18 (להלן: "ההחלטה"; ו"ועדת הערר" או "הועדה").

ככלל, בית המשפט לעניינים מינהליים בשבתו כערכאת ערעור על החלטות ועדת הערר לא ישים עצמו בנעליה לא יחליף את שיקול דעתה בשקול דעתו ולא יתערב בהחלטותיה, אלא יתמקד בבחינת סבירות ההחלטה בנסיבות העניין ראו: (ע"א 8588/00 עריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נ"ז(3) 337; עמ"נ (ת"א) 6650-04-17 מנהל הארנונה עריית הרצליה נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (12.2017) (להלן: "עניין אקרשטיין"); עמ"נ (מרכז) 44487-08-14 חברת טי. אם. סי. אס תיקשורת בע"מ נ' עריית פתח תקווה (10.11.2015) ; עמ"נ (ת"א) 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו (15.11.2007).

המסקנה אליה הגעתי לאור כל האמור לעיל היא כי השמוש בפועל בנכס בהתאם לעובדות שנקבעו על-ידי וועדת הערער וביחס אליהן נקבע על ידה כי אינן שנויות במחלוקת תנאי האיחסון הייעודיים לאיחסון השרתים והמידע הדיגיטלי המאוחסן בהם לגיבוי אינם חורגים מפונקציית האחסנה הנדרשת לצורך סיווג השמוש במבנה כשימוש לאחסנה בלבד, ואינם מהוים פעילות עסקית המתבצעת במבנה כהגדרתה בסעיף 12.4 (א) (1) לצוו הארנונה.

...

מבחינת לשון החוק, אני סבורה כי אף אם הלשון יכולה להכיל את הפרשנות לה טוענת המערערת וגם את הפרשנות שאותה מאמץ המשיב, הפרשנות המילולית הפשוטה, והמיידית בלשון בני אדם היא הפרשנות לה טוענת המערערת- שמחסן הוא נכס בו נעשה שימוש לאחסנה כפי שנעשה בנכס נשוא המחלוקת, וזאת אף אם מדובר בעסק של מחסן מבחינת בעליו.

למסקנה זו חיזוק ביתר הוראות סעיף 12.4 לצו הארנונה, שעניינם מבנה המשמש מחסן לחנות והרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלקה נפרדת או כחלקת משנה נפרדת, שאינו ברחוב סוקולוב; מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עסקית הנמצא בקומת מרתף או בעורף הבניין שאיננו בחזית סוקולוב, שתכליתם להבטיח שאין בנכס פעילות עסקית של מכירה ושיווק של הסחורה המאוחסנת בהם.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג "מחסנים" לפי סעיף 12.4 (א)(1) לצו הארנונה, ולפיכך העתירה מתקבלת כמבוקש.