בפרשה זו יש לקבוע את מיתחם העונש הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר התרחשה בעקבות החלטה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה אותו אחז הנאשם כדין טרם החלטת קצין המישטרה.
אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:
"בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."
במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:
בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:
"מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."
מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע
בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:
"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."
כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.
נהיגת הנאשם באה על רקע החלטת פסילה של קצין מישטרה, כאשר בעובדות כתב האישום לא צוין מה משכה של פסילה זו, מה המקור לה (בעקבות איזה ארוע היא הוטלה), ולמעשה כתב האישום מתאר לקונית ארוע מינהלי בודד בו קצין מישטרה פסל את רישיון נהיגת הנאשם כאשר האחרון נהג רכב עת פסילה זו הייתה פעילה.
כפי שהוסבר לעיל, בסופו של יום, לא תמך הנאשם את הנסיבות שהובילו אותו לטענתו לבצע את העבירה במקרה זה בעדות תומכת שהתייצבה בבית המשפט, ולכן לא ניתן משקל ממשי לטענות ראשוניות אלה שהעלתה ההגנה, אך נכון בעיני לתת משקל ראוי לאופי עבודתו של הנאשם כרופא נורמאטיבי אשר עוסק מדי יום בהצלת חיי אדם, ולאנטרס הצבורי שיש בניידותו אגב ביצוע איזון ראוי מול האנטרס להעניש את מי שנוהג בפסילה משקולי גמול והרתעה.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום
ניתנה היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בנוכחות הצדדים.
...
בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.
בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל), נכון בעיני בהתחשב גם בהודאתו , נורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.
הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה
של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.
