מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור מנהלי על החלטת פסילת רישיון נהיגה ברכב ציבורי

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

העוררת הסתמכה בטיעוניה על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט י' כהן, בע"פ (מח' חי') 2595/07 חוטבא נ' מדינת ישראל (1.10.07), ואולם סבורני כי אין בהחלטה זו כדי לסייע לעוררת, הואיל ובאותה החלטה נקבע במפורש שיש לראות את הגורר והגרור כשני כלי רכב, כאשר "איסורי המחוקק להוביל משקל עודף בכלי רכב, חלים איפוא בנפרד על כל אחד מבלי הרכב שהמערער נהג בהם". כלומר, החלטה זו דוקא מתיישבת עם הגישה לפיה מדובר בשני כלי רכב נפרדים, ומכאן שיש לבחון את חריגת המשקל של כל כלי רכב בנפרד, כעילה להשבתתו.
ממילא אותה החלטה נגעה לפסילת רישיון נהיגה ולא להשבתת רכב.
אין חולק כי קיים אינטרס צבורי בהטלת איסור מינהלי על השמוש ברכב במקום בו הרכב נושא משקל העולה על המותר, ואולם יש לעשות כן בגבולות המוגדרים ע"י המחוקק ותו לא. מנגד קיימים מותבים אשר פסקו כגישת העוררת כך למשל: · בע"ח (מח' ב"ש) 43526-09-17 מדינת ישראל נ' עבידייה (27.9.17) קיבל כב' השופט יואל עדן את ערר המדינה, במקרה שבו הגרור חרג מהמשקל המותר, ואילו משקל הגורר היה תקין, וקבע כי יש להותיר בתוקף את הודעת איסור השמוש ברכב, הן של הגורר והן של הגרור.
...
מנגד, לא שוכנעתי מטענות המשיבה, לפיה לא קיימת סמכות לראות את שני הרכבים כרכב מחובר אחד, אף במקרה שהרכב המחובר חרג מהמשקל הכולל.
מכאן סבורני, כאמור לעיל, כי ניתן לראות בגורר וגרור כרכב מחובר אחד, ובלבד שההתייחסות לכך תהיה הן בסוגיית המשקל והן בסוגיית איסור השימוש.
סוף דבר בסיכומו של דבר סבורני כי כאשר קיימת חריגת משקל בגורר, יש להשבית את הגורר; כאשר קיימת חריגת משקל בגרור, יש להשבית את הגרור; כאשר יש חריגת משקל ברכב מחובר, הכולל גורר וגרור גם יחד, יש להשבית את הרכב המחובר, קרי: את הגורר והגרור גם יחד.
בנסיבות המקרה דנן, העוררת לא טענה כי יש להורות על איסור השימוש מכוח החישוב הכולל של הרכב המחובר, וממילא נושא זה לא התברר בבית המשפט קמא, הרי שבשלב זה אין מקום לקבוע ממצאים בנושא זה. אשר על-כן, הערר נדחה.

בהליך בקשה לביטול - פסילה מנהלית (בפ"מ) שהוגש בשנת 2018 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 ימים על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן בקשה לביטול צו איסור מינהלי על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים , לפי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה.
ביום 19.7.18 ניתן נגד מבקש 1 צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין מישטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה וכן נאסר הרכב לשימוש למשך 30 ימים .
בעקבות זאת, נערך למבקש שימוע על ידי קצין מישטרה ובסיומו הוחלט לפסול את רישיון נהיגתו של מבקש 1 למשך 30 יום .כמו כן נאסר הרכב בשימוש .
כאשר שוקל בית המשפט את הנזק שניגרם לבעל הרכב כתוצאה מן ההשבתה, שהנו בעקרון נזק כלכלי, אל מול הסיכון הקיים לציבור מנהיגת רכב ובו משקל יתר , גובר האנטרס הצבורי.
זכות ערעור כחוק ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ח, 30 נובמבר 2017, בהיעדר הצדדים.
...
רק על מנת לסבר האוזן , מבקש 1 לא טען בשום שלב כי לא נסע עם חריגת משקל אלא רק אמר כי לא ידע שיש משקל חורג ואילו היה יודע לא היה נוסע כך. בנסיבות אלה, סבורני כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש 1.
לא שוכנעתי, כי קיימות נסיבות אישיות המצדיקות ביטול איסור השימוש.
יתר על כן, לא הוכח בפני בית המשפט כי בעל הרכב עשה ככל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה ומשכך הדבר לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.
סוף דבר - לאחר שעיינתי בחומר החקירה שעמד בפני קצין המשטרה בזמן עריכת השימוע , בעניינו של מבקש 1, מצאתי כי עמדו בפניו די והותר ראיות לכאוריות, להוכחת המיוחס לו. בחנתי נסיבות המקרה, נתתי דעתי לעברו ולוותק נהיגתו ומצאתי כי המשך נהיגתו של מבקש 1, עלול לסכן את שלום הציבור.
לאור האמור – הבקשות נדחות.

בהליך בקשה לביטול איסור שימוש ברכב (בא"ש) שהוגש בשנת 2019 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

תגובתו של הנהג הייתה, כי "אין לי מה לומר, שתיתי רק 1/2 בירה". לאחר השימוע החליט קצין המישטרה לאסור על שימוש מינהלי ברכב לתקופה של 30 יום, ונימוקיו לכך היו, כי "עבירת תנועה מסכנת חיים, הנהג הנו בעל הרכב. מדיניות החמרה בנושא של נהיגה בשיכרות.". למען שלמות התמונה יצוין, כי בנוסף להודעת איסור השמוש ברכב, ניתנה כנגד המבקש בגין אותו ארוע החלטה על פסילה מנהלית לתקופה של 30 ימים,- החלטה שבגינה הגיש המבקש בקשה לביטול הפסילה המינהלית (בתיק בפ"מ 2471-01-19).
לטענת המבקש בבקשה – הוא רכז חנוכי וסגן מנהל מסגרת בפנימיית חסות הנוער (נוער עובר חוק) בשם לחן, בישוב טל מנשה ,שהנו ישוב מרוחק עם נגישות נמוכה לתחבורה ציבורית, ובמסגרת תפקידו הוא נידרש להיות זמין 24/7 ולא פעם נקרא למסגרת בשעות לא שגרתיות; וכן טען, כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה עשרות שנים ללא הרשעות; וכי שתה מעט ועל בטן ריקה, ולא הרגיש לא כשיר לפני שעלה לכביש, ונמצאו ערכים יחסית נמוכים.
זכות ערעור כחוק.
...
ראיות לכאורה בענייננו, שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת; ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני (וכלל בין השאר דוח הזמנה לדין וכתב אישום, דוח עיכוב, דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, טפסי בדיקות מפעיל לינשוף, דוח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף, פלטי ינשוף, ותדפיסי מידע פלילי ותעבורתי), התרשמתי כי קיימות די ראיות לכאורה, כנדרש בשלב דיוני זה, כדי לקבוע כי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות.
עם זאת, בענייננו, כאשר רף השכרות הנו גבולי (6 מק"ג מעל סף האכיפה על פי הפסיקה), וכאשר בעברו של המבקש עבירות תעבורה שהינן ברובן מסוג ברירות משפט, וכן עבירת נהיגה ללא רישיון רכב, שהתיישנו (הרשעה אחרונה משנת 2009), אני מורה על קיצור הודעת איסור השימוש ברכב למשך 20 ימים, כך שתסתיים בתאריך 24.1.19.

בהליך ערר אחר (ע"ח) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

המשיבה הגישה בקשה לביטול האיסור המינהלי על השמוש ברכב לבית המשפט קמא בהתאם לסעיף 57ב לפקודה וטענה כי זכותה של המשיבה לשימוע נפגעה בכך שלא פורטה העבירה המיוחסת לנהג ברכב, אשר היה עובד ביומו הראשון בעבודתו אצל המשיבה, וכי השבתת הרכב המשמש את החברה לעבודתה היומיומית, תסב נזק למשיבה.
בית המשפט קמא קבע, בין היתר, "לא השתכנעתי בקיום אחד הטעמים המנויים בסעיף 57ב'(ב) לפקודת התעבורה בעניינינו וגם לא השתכנעתי בקיום נסיבה אחרת המצדיקה היעתרות לבקשה לביטול איסור השמוש" ואף ציין כי הפגיעה בעבודת המבקשת "נילקחה בחשבון על ידי המחוקק ומאבק נגד המילחמה נגד ביצוע עבירות תעבורה חמורות, יש להעדיף את התכלית לחוק והאינטרס הצבורי גובר על זה של בעל הרכב". עם זאת, מצא בית המשפט קמא, לפנים משורת הדין, בשים לב לכך ש"מדובר בעבירה של נהיגה לא לפי אותו סוג רכב להבדיל כמי שבלתי מורשה כלל ובהיתחשב בפגיעה הכלכלית לחברה ולעובדיה" להורות על קיצור תקופת ההשבתה ל- 20 ימים.
אכן, ס"ק 2 מסדיר את הסמכות להופיע בעירעור לפי סעיף 60 לפקודת התעבורה - ערעור על החלטה הנוגעת לפסילת רשיון נהיגה.
ס"ק 2 מוסיף ומתייחס גם לעיון חוזר על החלטות לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה – גם הוא עוסק ברשיון נהיגה ולא באיסור שימוש ברכב.
...
בנוסף, טען כי קיצור תקופת איסור השימוש נעשה בהתאם לסעיף 57ב(ג) לפיו "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת". דיון ומסקנות אחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להידחות.
איני מקבלת טענות אלו.
משהוגש הערעור בלא סמכות, בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, אני מורה על דחייתו.

בהליך תיק תעבורה (תת"ע) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בפרשה זו יש לקבוע את מיתחם העונש הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר התרחשה בעקבות החלטה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה אותו אחז הנאשם כדין טרם החלטת קצין המישטרה.
אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.
נהיגת הנאשם באה על רקע החלטת פסילה של קצין מישטרה, כאשר בעובדות כתב האישום לא צוין מה משכה של פסילה זו, מה המקור לה (בעקבות איזה ארוע היא הוטלה), ולמעשה כתב האישום מתאר לקונית ארוע מינהלי בודד בו קצין מישטרה פסל את רישיון נהיגת הנאשם כאשר האחרון נהג רכב עת פסילה זו הייתה פעילה.
כפי שהוסבר לעיל, בסופו של יום, לא תמך הנאשם את הנסיבות שהובילו אותו לטענתו לבצע את העבירה במקרה זה בעדות תומכת שהתייצבה בבית המשפט, ולכן לא ניתן משקל ממשי לטענות ראשוניות אלה שהעלתה ההגנה, אך נכון בעיני לתת משקל ראוי לאופי עבודתו של הנאשם כרופא נורמאטיבי אשר עוסק מדי יום בהצלת חיי אדם, ולאנטרס הצבורי שיש בניידותו אגב ביצוע איזון ראוי מול האנטרס להעניש את מי שנוהג בפסילה משקולי גמול והרתעה.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום ניתנה היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בנוכחות הצדדים.
...
בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.
בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל), נכון בעיני בהתחשב גם בהודאתו , נורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.
הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו