ערעור מינהלי על שלילת רישיון נהיגה בשל צבירת נקודות

בהתאם לעובדות כתב האישום נפסל הנאשם ביום 25.11.12 בבית המשפט לתעבורה בעכו בתיק 6497-04-10 (בנוכחותו) לתקופה של 5 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה (בנכוי חודש פסילה מנהלית).

טיעוני הצדדים המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, הפעלה במצטבר של עונש המאסר על תנאי, שתלוי ועומד נגדו, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנים, והפעלת עונש הפסילה על תנאי, במצטבר, הפעלת התחייבות על סך 5,000 ש"ח והתחייבות חדשה, וקנס, לשיקול דעת בית המשפט.

בעפת (ב"ש) 13687-04-13 אבקסיס נ' מדינת ישראל (20.5.13), המערער הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף, העולה על שישה חודשים, וללא תעודות ביטוח.

הפסיקה שהציגה ההגנה פ"ל 2581-03-16 זבידאת נ' מדינת ישראל – בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב ללא ביטוח, ונהיגה ללא רישיון נהיגה שפקע ועברו עד 6 חודשים מיום פקיעתו, בציינו את עברו התעבורתי של הנאשם, נסיבות ביצוע העבירות, פסילה עקב שיטת נקוד, הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה והעובדה שהנאשם מחזיק ברישיון נהיגה, אימץ בית המשפט את הרף הנמוך של ההסדר בין הצדדים, והטיל על הנאשם פסילה לתקופה של 4 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, מאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים וקנס בסך 5,000 ₪.

בנוסף, עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת, מיום 6.1.17, מטען שאינו מחוזק, משנת 2015, עקיפה מימין, משנת 2015, אי ציות לתמרור עצור, משנת 2014, שימוש בטלפון, ללא דיבורית, משנת 2014, חציית שטח הפרדה, משנת 2012, 2 עבירות בגין שימוש ברכב לא תקין שניתנה עליו הודעת אי שימוש, ועבירה של מטען חורג, משנת 2011.

...

בהינתן האמור, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ואת מתחם הענישה, שוכנעתי כי לצד הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, והצורך לשגר מסר עונשי חד וברור להרתיע את ציבור הנהגים, נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, ונוכח התסקיר אשר ממליץ על טיפול ממוקד בתחום התעבורה, ומצביע על סיכויי שיקום אמיתיים, יש מקום לחרוג ממתחם הענישה ולהאריך את תקופת המאסר המותנה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מורה על הארכת עונש המאסר, כפי שנפסק על תנאי בבית המשפט לתעבורה בעכו בתת"ע 6497-04-10 (4 חודשי מאסר על תנאי), לתקופה של חודשיים נוספים, ובסה"כ שישה חודשי מאסר על תנאי, לשנתיים נוספות.

אני דנה את הנאשם ל- 7 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

לטענת בא כוח הנאשם, הנאשם הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הפסילה, אך בסופו של יום, חזר בו מהעתירה והיא נמחקה.

הנאשם הודה בהזדמנות ראשונה, שילם מחיר בגין הארוע, שכן רישיון הנשק נשלל ממנו, איבד את מקום עבודתו ונמנע ממנו להוציא רישיון נהיגה צבורי.

באשר לנסיבות ביצוע העבירות, נתתי דעתי לכך שהנאשם הוכשר לנהיגה, אלא שהוטלה עליו פסילת רישיון למשך 3 חודשים בגין נקודות שנצברו לחובתו עקב עבירות תנועה.

המערער הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פקע שנתיים), נהיגה בשיכרות (סרוב לבדיקת שתן) ומסירת פרטים כוזבים.

...

בסופו של דבר הסיכון לציבור המשתמשים בדרך לא התממש והאירוע הסתיים ללא נפגעים בגוף.

נדון ל- 4 חודשי מאסר בעבודות שירות ומאסרים מותנים, ערעורו נדחה.

לאור כל המפורט, ובשים לב לתיקון שבוצע בכתב האישום, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע שבפניי, נע ממאסר מותנה ועד שנת מאסר בפועל.

המשיבה דחתה את תביעת המערער בהודעה מיום 12.05.2019, בה נכתב: "ברכבך נהג אדם חסר רישיון נהיגה בתוקף ליום הארוע היות וקיימת לו שלילה מיום 25.11.2018 בגין שיטת הניקוד וזאת בנגוד לסעיף 15 לפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון". ביום 13.07.2020, בסיום שמיעת הראיות, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו נדחתה תביעת המערער בנימוק לפיו הנהגת נהגה ברכב ביודעה שרישיון הנהיגה שלה הותלה.

לפיכך קבע בית משפט קמא, כי המשיבה לא הוכיחה "שדברי הדואר אמנם נשלחו ואמנם התקבלו בסניף הדואר הרלבנטי". עם זאת נפסק, כי בהתאם לחזקת התקינות המנהלית ונוכח כך שברישומי משרד הרשוי נרשם כי הודעת ההתליה וכן הודעת התראה (שנשלחה לאחר התאונה) נשלחו בדואר רשום אל כתובת הנהגת בה, לדבריה, היא נוהגת לקבל מכתבים, בעוד שהמשיב "לא ציין" שדברי הדואר הרשומים הוחזרו אליו, קמה חזקה לפיה יש לראות את ההודעות כדואר שהיתקבל אצל הנהגת.

הודעה על פסילה בטרם אדון בשאלות הנ"ל אומר כי הדין והפסיקה מקנים חשיבות למסירת הודעה לאדם על פסילת רישיון הנהיגה שלו, כתנאי מקדים לקביעה לפיה הוא נהג ללא רישיון.

גם בעיניין זה קיבל בית משפט קמא את דברי הנהגת ולא קבע שהוא אינו מאמין לה, אולם ייחס לה "ידיעה קונסטרוקטיבית" בדבר העובדה שרישיון הנהיגה שלה "אינו תקף עוד". למען סבר את האוזן אציין כי, עובדתית, על פי המסמכים שהוצגו בתעודת עובד הציבור, נרשמו לחובת המערערת רק 2 עבירות (שסכום הנקודות המצטבר בגינן הוא 14) ולא 3 עבירות.

...

סופו של דבר - משקמה חזקת מסירה על פי תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה ומשהמערער לא סתר חזקה זו, הוכחה ידיעתה של הנהגת על התלית רישיונה.

לפיכך אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪.

לפני עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת רשות הרשוי מיום 20.01.2021, בה הוחלט לקבל את עירעורו של העותר לגבי רישיון נהיגה מדרגה B ולדחות את עירעורו לגבי אי קבלת רישיון נהיגה מדרגת C1, עד לדצמבר 2021.

האנטרס הצבורי מחייב במקרים המתאימים פסילת רישיון נהיגה או אי מתן רישיון.

המשיבים מציינים כי ללא קשר לתוצאות העתירה, על העותר לבצע מבחן עיוני ומבחן נהיגה מעשי, והוא נידרש גם לקורס בסיסי וקורס ייעודי, בשל צבירת נקודות.

...

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן – העתירה נדחית.

בעקבות כך שלח המערער הודעת צד ג' נגד מנורה, בה טען כי הוא החזיק ברישיון בר תוקף בעת התאונה, וכי לא ידע על הפסילה המנהלית עקב נקודות.

לפיכך פסק דינו של בית המשפט קמא היתמקד בשאלת הכסוי הבטוחי, ובעיקר בשאלה האם המערער ידע על פסילתו המנהלית עקב צבירת נקודות.

ב"כ כלל טען כי, אין מחלוקת שרישיונו של המערער נשלל לשלושה חודשים בלבד; המכתב הראשון נשלח אליו בחודש פברואר 2019, דהיינו 5 חודשים לפני התאונה; בהתאם לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה, חזקה על המערער כי קיבל את הודעת הפסילה 15 ימים לאחר המשלוח שלה; כלומר הפסילה אמורה להתחיל לכל המאוחר ביום 15.3.2019 ולהסתיים ביום 15.6.2019, בעוד שהתאונה אירעה בחודש יולי 2019; מכאן, שגם אני נקבל את טענת מנורה בדבר חזקת המסירה, הרי עדיין התאונה ארעה לאחר חלוף תקופת הפסילה.

גם מסקנת בית משפט קמא שלפיה משעה שהמערער קיבל את רישיון הנהיגה בדואר ביום 1.1.2019, הרי שהוא לא סיפק הסבר משכנע לכך שלא קיבל את הודעת הפסילה, אינה מחויבת המציאות; זאת, שכן המערער לא הכחיש את כתובת המגורים שלו מלכתחילה, ולפיכך אך טבעי הוא שיקבל את דברי הדואר לאותה כתובת; הטענה במקרה דנן נוגעת לדבר דואר מסוים של הודעת הפסילה: האם היא נשלחה על ידי הדואר, מתי היא נשלחה והאם נתקבלה בכתובתו של המערער.

...

סבורני כי התליית רישיון מסוג זה שונה מפסילה ישירה עקב ביצוע עבירה חמורה, לא כל שכן, כזו שנקבעה בפסק דין של בית משפט, כמו במקרים של מגדל וקרנית.

שנית, במקרה דנן לא נקבע על ידי בית המשפט באופן פוזיטיבי כי הנהג ידע בפועל על הפסילה, אלא נקבע כי לכל היותר הוא לא עמד בנטל ההוכחה לעניין סתירת חזקת המסירה, וכפי שצוין לעיל אף מסקנה זו אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.