לפניי ערעור על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות (מר ז' יהב), מיום 27.10.19, בגדריו נדחתה על הסף בקשת המערערים לתיקון פנקס החברים של המשיב (להלן – "הקבוץ"), כך שהם ירשמו בו כחברי הקבוץ.
ההליכים בין הצדדים החלו בבקשה שהגישו המערערים לרשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם"), להורות על תיקון פנקס החברים של הקבוץ, באופן שהם ירשמו בו כחברי הקבוץ "מחמת היתנהגות". הרשם מינה חוקר לבדיקת היתנהלות הצדדים, וזה מצא כי המערערים לא רכשו מעמד של חברי קבוץ, ועל כן המליץ שלא להכיר בהם ככאלה.
אין כל עילה להתערב בהחלטת עוזר הרשם, בה נדחו טענות המערערים בדבר חברות בקבוץ" (שם, פסקה 25).
גם אם יתברר כי ישנן טענות שלא נטענו בעבר, ואיני סבור כי ישנן כאלה, כפי שעולה מהמסמכים, הרי שהכלל הבסיסי בדבר סופיות הדיון מונע העלאתם (השגיאה במקור – א.ר.) בשלב זה.
מעבר לכך, לא מצאתי כי מדובר בטענות חדשות שלא היו ידועות במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני החוקר, עוזר רשם האגודות השיתופיות, בית המשפט לעניינים מנהליים, ובית המשפט העליון.
...
יוצא אם כן, שבכל הנוגע למערערת המצב פשוט וברור – השתק העילה מונע ממנה לטעון טענות שהיא טענה בפועל בהליך הקודם, ואין שום שיקול של צדק היכול להצדיק סטייה ממסקנה זו.
ב"כ המערערים טוענת כי אף אם נטענו על ידי המערערת אותן טענות בהליך הקודם, הרי שאין בכך כדי לחסום אותה מלטעון אותן שוב בהליך הנוכחי, כיוון שהן לא זכו להתייחסות לגוף העניין בהליך הראשון.
ובכל זאת, סבורני כי בעניינו של המערער מתקיימים טעמים המצדיקים לסטות מהכלל של השתק עילה.
ודוקו, בסופו של דבר טענה זו לא נבחנה עד כה לגופה, אמנם בשל מחדלו של המערער, ודומה כי מפאת חשיבותה יש לדון בה.
בשולי הדברים יצוין, כי המערערים טענו בחצי פה (סעיפים 1.8 ו- 4.23 להודעת הערעור), כי עוזר הרשם נעתר לבקשת הקיבוץ לדחות את תביעתם מחמת מעשה בית דין, מבלי שניתנה להם הזדמנות להגיב לכך.
