ערעור מינהלי על ביטול פטור מארנונה לבית משפט לענייני משפחה

בעמ"נ (מחוזי מר') 30461-02-14 המרכז לאקונומיה בישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה של עריית רחובות (11.2.2015) דן בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעירעור מינהלי שהגישה הנתבעת נגד החלטת ועדת הערר האמורה, שלא לפטור אותה מארנונה לפי פקודת הפיטורין.

נקבע כי על אף שהנתבעת היא מלכ"ר וחברה לתועלת הציבור, אין היא עונה להגדרת "הקדש". "המרכז" – כך נקבע – "נועד להקנות כישורי חיים בתחום הבית והמשפחה ובו מתקיימים חוגים שעניינם כלכלת בית כגון לימודי תפירה, בישול, ניהול תקציב התא המשפחתי וכיוצא באלה. המרכז... מפעיל חוגים לילדים ולמבוגרים, גם בשעות אחר הצהריים והערב, בתשלום. כמו כן במקום פועלת חנות מסחרית אשר מקיימת מכירות עונתיות. כל אלה עדויות לכך שלא מדובר בהקדש" (פסקה 7 לפסק הדין.

בה"פ (שלום רח') 53808-08-16 פריגן נ' עריית רחובות (15.9.2016) הגיעו הצדדים להסכמה על ביטול הליכי גבייה מנהלית ועיקולים שהוטלו במסגרת הגבייה המנהלית על חשבון הנתבע.

...

לעניין זה מקובלת עליי טענת התובעת לפיה הנתבעים היו שוכרים בנכס ולא בעלי הנכס ולכן אין שום רלוונטיות להוראת סעיף 324א לפקודת העיריות, הקובעת כי: "לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר – סולקו במלואם או שאין חובות כאלה" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 28-24).

בשים לב לכך שמדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעים – אין מקום למתן הסעד המבוקש ולא מצאתי לנכון לדון בתביעת הנתבעים לפיצוי במסגרת תביעה זו. סוף דבר מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,517 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, מיום 17.5.17 ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 29 אוקטובר 2018 עת"מ 50546-08-18 זלה נ' עריית בת ים בקשה מס' לפני כב' השופט קובי ורדי, סגן נשיא המבקש: ציון זלה ע"י ב"כ עו"ד רונן צרפתי על פי מינוי הלישכה לסיוע משפטי מחוז תל אביב המשיבה: עריית בת ים ע"י ב"כ עו"ד מילי ויס-ורסנו החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית בגין חיובי ארנונה, מים וביוב שהוטלו על המבקש על ידי המשיבה, עריית בת-ים (להלן: "המשיבה"), ביחס לדירת מגורים המצויה ברחוב החשמונאים 51/4, בעיר בת-ים (להלן: "הנכס").

בעקבות האמור פנה המבקש למשיבה בטענה שאימו, שהתגוררה בנכס, הייתה זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה.

ביום 16.11.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו, בו התקבלה היתנגדות אחיו ואחיותיו של המבקש ובוטלה הצוואה.

ביום 21.12.17 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (עמ"ש 43250-12-17) העירעור קבוע לדיון ליום 7.2.19.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה, כך שיוארך המועד להגשת עתירה מינהלית עד למועד הגשתה בפועל.

המשיבה, עריית רמלה (להלן – הערייה), פעלה על פי הייעוד התיכנוני החדש והחלה לחייב את המחזיקים בנכס, בני מישפחת המערערת, בדמי ארנונה לפי סיווג חדש שהותאם לשינוי התיכנוני – מגורים.

בנסיבות אלה, החל מיום הפסקת הפעילות בנכס פנתה המערערת פעם אחר פעם לעירייה בבקשה לביטול החיוב בארנונה.

כך, בפסיקה נקבע כי אין לראות בקיומה של חוסר יכולת משפטית לעשות שימוש בנכס כמו גם באי שימוש בנכס מסיבות אחרות, משום עילה לפטור את המחזיק מחובת תשלום ארנונה [עת"ם (מנהליים תל-אביב) 34060-03-11 אגבר נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 01.05.2012), ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דין זה נדחה, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור בהמלצת בית המשפט - עע"ם 4497/12 אגבר נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 06.06.2013); עת"ם (מנהליים תל-אביב) 154/08 יד לי בע"מ נגד מנהל הארנונה בעריית תל-אביב - יפו, דינים מנהלי 2010 369 (105) (16.06.2010); ע"ש (מחוזיים תל אביב) 752/87 רונן נ' ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית נתניה דינים מחוזי 1988 (1) 378 (30.05.1988)].

...

" בנסיבות אלה, מקובלת עליי הפרשנות שהעניקה השופטת א' נחליאלי חייט למשפט "השימוש האחרון" הקבוע בסעיף 330(2) לפקודת העיריות בעמ"נ חברת המגרש המוצלח כדלקמן: "הפרשנות הנכונה והראויה היא כי הדיבור "השימוש האחרון" משמעותו השימוש האחרון שנעשה בנכס ובלבד שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין במועד הטלת החיוב.

לפיכך, אני קובע כי הסיווג בו תחויב המערערת בגין הנכס הריק לאחר תום תקופת הפטור יהיה על פי היעוד התכנוני החוקי - מגורים.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

המערערת הגישה נגד המשיבה תביעה כספית על סך 300,000 ₪, בגדרה טענה, כי הערייה והיועצת המשפטית שלה דאז, עו"ד אולגה גורדון, התעמרו בה, בבעלה המנוח ובעסק המשפחתי אותו הפעילו.

בשל היתנהלות המשיבה ועו"ד גורדון ובטול הפטור נאלצה המשיבה להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, שבסופו של יום התקבלה על ידי בית המשפט העליון לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את עתירתה.

כן קבע בית המשפט קמא, כי הוא אינו מוצא פסול בכך שבשנת 2001 ניתנה חוות דעת על ידי עו"ד גורדון שלפיה אין המערערת זכאית לפטור מארנונה על הנכסים ודירת המגורים שבבעלותה מכוח חוק הפטור אף שחוות דעת כאמור ניתנה, ככל הנראה בעל פה ולא במסמך בכתב.

...

טענות אלה דינן להידחות.

עובדות אלה אינן יוצרות חשש למשוא פנים, אינן יוצרות עילת פסלות ולטענות בדבר הטיית משפט והפרת שבועת השופטים אין אחזיה במציאות וכל מטרתן לאפשר למערערת למצוא פתח מילוט מפסק דין ענייני, מופרט ומנומק היטב, שאין כל עילה להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסכום של 20,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 8457-03-21 נחשון ואח' נ' עריית בת ים לפני כבוד השופטת הדס עובדיה מערערים 1.רחל נחשון 2.שלמה נחשון 3.עומר נחשון 4.גלעד נחשון ע"י ב"כ עוה"ד עברי ישעיהו משיב מנהל הארנונה - עריית בת ים ע"י ב"כ עוה"ד תמר מדר פסק דין

לפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית "בת-ים" (להלן: "ועדת הערר") מיום 20.1.21 בגדרה נדחתה טענת המערערים שלפיה הנכס בגוש 7123 חלקה 147 תת חלקות 1,2,ו-3 המצוי ברחוב האורגים 9 בת ים (להלן: "הנכס") אינו ראוי לשימוש, ולפיכך נמצא שאין להחיל על הנכס את הפטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות", "ההחלטה").

עם סיום תקופה זו, ולאחר שהצטברו חובות ארנונה בנכס עקב אי תשלום הארנונה על - ידי מישפחת סיגל, ביצעה העיריה ביקורות בנכס שבהן נמצא שאין הם מחזיקים עוד בנכס, ולפיכך החל מיום 01.10.07 הטילה העיריה את תשלומי הארנונה בגין הנכס על בעליו לאחר בירור ואישור מר ליאון סיגל.

שיקול מרכזי לביטולו, היתמקד בגבול הפרשנות הוא כגבול הלשון (ע"א 1900/96 טלמע'יו נגד האפוטרופוס הכללי), ואין ליתן למילות החוק משמעות שאין הן יכולות לשאת.

...

כפי שנפסק בפסק דינה של כב' השופטת נאור: "משהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוץ "סבירה" או "כדאיות כלכלית" במסגרת השאלה האם בניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" עדיין יש לבחון כיצד בסופו של דבר בכל זאת תוכרע השאלה.

בסופו של דבר ובהוראת בית המשפט במסגרת העתירות שהוגשו אף תיעדה את הדברים בפרוטוקול הסיור ונימקה את ההחלטה כנדרש כדי שבית המשפט יוכל לבחון באופן ממשי את פועלה ושיקוליה.

סבורתני לפיכך כי החלטת וועדת הערר בנסיבות העניין מנומקת, ומפורטת, וכי ההחלטה נתנה לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים בהתאם לדין ולפסיקה, תוך הסתמכות על הניסיון המקצועי של חברי הוועדה, הראיות, מראית עיניהם בסיור שערכו, ולא נמצא פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. התוצאה לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.