ערעור לעליון בתקנות סד"א החדשות

על החלטתי שלא לפסול את עצמי, הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, ערעור שנידחה ע"י כב' הנשיאה.

דיון והכרעה בפסק דין זה, אתמקד בשאלה האם תביעת התובעים הנה "תביעת השתקה" ובאם מסקנתי בשאלה זו תהיה חיובית אדון בשאלה האם יש מקום לסלק על הסף את התביעה מטעם זה בלבד, לאור העקרונות המותווים לסילוק תביעה על הסף והכל בראי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת 2018.

בית המשפט העליון הדגיש בסוגיה זו את החשש מהאפקט המצנן שגורמות תביעות SLAPP, ולכן אימץ כלל חדש לניתוח בקשת סילוק תביעה על הסף המלווה בטענה חוקתית בדבר ה-Right to Petition (Protect Our Mountain Environment v. District Court, 677 P.2d 1361, 1365–1366 (Colo.

...

קיומו של אפקט מצנן הינו מסקנה הנובעת מעצם הגשת תביעה בסכום עצום נגד הנתבע, שהינו עובד ציבור והדבר אינו טעון הוכחה.

אשר על כן הנני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

התובעים ישלמו לנתבע את הוצאות התביעה בסך 100,000 ₪.

מכל מקום, גם לו היו המשיבים טוענים באופן מפורש לטעות שבדין, בכך שהסתמכו על כך שניתן להגיש ערעור עצמאי מטעמם מכוח תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה, נראה שלא ניתן היה לקבוע שמדובר ב'טעם מיוחד' להארכת מועד, משום שמדובר בטעות שניתן לגלותה בבדיקה שגרתית בהוראות הדין (ראו: בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרישמי ואח', דינים עליון סד 182; בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702), ובהיעדר אחיזה בתקנות או בהלכה הפסוקה לטעות מעין זו. זאת ועוד, מאז כניסתן לתקוף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, המשיך בית דין זה ליישם באופן עיקבי את תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה בהתאם למצב המשפטי הנוהג ערב כניסת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות לתוקף.

...

המשיבים טוענים בבקשתם החלופית, כי קיימת זיקה עניינית מספקת בין ערעורם לבין הערעור העיקרי, ולפיכך יש לקבל את ערעורם לרישום כערעור שכנגד.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה החלופית לקבלת ערעור המשיבים לרישום כ'ערעור שכנגד' להתקבל באופן חלקי, כמפורט מטה.

התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד.

עוד נקבע, כי התובעים לא הוכיחו שבשנים הרלבנטיות לא ניתן היה לקבל תשובה משפטית לאפשרות הגשת התביעה כנגד הרשות; וכי אין לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות כך שתימנה ממועד ההכרעה של ערכאה משפטית בארץ או מחוצה לה בעיניין הגשת תביעה נגד הרשות הפלסטינאית או עד למתן חוות דעת מומחה בעיניין זה. כאמור, עו"ד רוט הגיש בשם התובעים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, וזה נדחה.

בית המשפט העליון אימץ את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (התקנות הישנות) (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (התקנות או התקנות החדשות)).

סבורני כי הדברים עולים כדי שימוש לרעה בהליך השפוטי שאין להתיר, בין במסגרת הדוקטרינה של השתק שפוטי ובין כדוקטרינה עצמאית, מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט אשר מעוגנת גם בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

...

לבסוף אציין כי הנתבע ביקש לסלק את תביעת התובע על הסף, ולבסוף ביקש לדחותה, מבלי שנימק מדוע יש לדחות את התביעה ולא למחקה.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, נדחית.

בקשת הנתבע מתקבלת כך שאני מורה על מחיקת תביעתו של התובע, ותיוותר על כנה תביעתה של התובעת על סך של 1,500,000 ₪.

בעקבות זאת , הוגשה ע"י התובע בקשה לבזיון אשר נדחתה על ידי כב' השופטת רות רונן (ההחלטה מיום 7.2.18 צורפה כנספח ג לתביעה), ואף העירעור שהוגש על ההחלטה מיום 7.2.18 נדחה ע"י בית המשפט העליון (החלטה בבר"ע 2030/18 מיום 26.3.18 צורפה כנספח ד לכתב התביעה).

אוסיף, כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, בית המשפט מצוה לשקול את האנטרס הצבורי.

...

מכל מקום, אני סבורה כי טענות אלו של התובע אינן משנות את מצב הדברים לפיו התנאי המוקדם של רישום אינו מתקיים.

אני סבורה כי אף אם היה עולה בידי התובע להוכיח כי היתה הסכמה עקרונית לפרצלציה בשנות החמישים, לא היה בכך בהכרח כדי ללמד על הסכמה של האגודה לרישום חכירה של חלקות ב' על שם בעלי הנחלות, כנדרש.

משעה שלא הונח בתביעה בסיס לקיומם של התנאים המקדמיים הנדרשים לצורך רישום חלקות ב' בנחלה על שם בעל הנחלה, קרי הסכמת האגודה ורישום חלקות ב' במרשם המקרקעין, אני מקבלת את טענת הנתבעות, כי אף דין התביעה בכל הנוגע לבקשה לצו עשה ביחס לחוזה חכירה לגבי חלקה ב' סילוק על הסף שכן התביעה איננה בשלה ואיננה מגלה עילה בעניין זה. לנוכח כל האמור, ובהתאם להוראות תקנה 41(א)(1) ו-(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

בית המשפט המחוזי קבע כי המצאה לתרו ישראל מהוה המצאה כדין לתרו ארצות הברית ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

להלן הדברים: "מכאן שבשלושת העניינים הללו, טיב הקשר, תחומי הקשר ומשך הקשר, מצא מחוקק המשנה לדייק ולמקד את הדרישה: לא כל מנהל או מורשה, אלא נציג מטעמו של הנתבע הזר; לא כל מי שעוסק בניהול אותו עסק או עבודה בתחומי ישראל, אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל; לא די בכך שהקשר מיתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך. חידוד זה של הדרישות יש לקרוא יחד עם תקנה 158(א) לתקסד"א החדשות, אשר אין לה מקבילה בתקסד"א הישנות. הוראה זו מלמדת כי לנגד עיני מחוקק המשנה עמדה לא רק תכלית היידוע, אלא גם תכלית רכישת הסמכות, וזאת בהנתן השמוש התכוף שנעשה בהסדר בו עסקינן לצורך המצאת כתב הטענות הראשון המוגש. השילוב בין הדברים מעמיד אותנו על הצורך לפרש את תקנה 163(ג) לתקסד"א החדשות בזהירות, תוך מתן משקל הולם לא רק לפסיקה המרחיבה שעסקה בפרשנות תקנה 482(א) לתקסד"א הישנות, אלא גם לשאלה אם מתקיימים בעניינינו התנאים הממוקדים יותר שנקבעו בתקנה 163(ג) לתקסד"א החדשות, באופן המבטיח כי הכרה באפשרות של המצאה לנציג תגשים לא רק את תכלית היידוע, אלא גם את תכלית רכישת הסמכות על דרך של נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל" (סעיף 29).

...

סוף דבר לאור כל האמור, נחה דעתי כי ניתן לראות בהמצאה למשיבה 1 כהמצאה למשיבות 2-3 בהתאם לתקנה 163(ג).

בהתחשב במועד בו המשיבה 1 קיבלה את התובענה אני קובע שהמשיבות 2 ו-3 יגישו תגובתן לתובענה בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.