ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בתביעת נזיקין בגין תאונת דרכים

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 25712-09-18 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קצין התגמולים 4.6.2019 לפני השופט יצחק כהן, סגן נשיא השופט אמיר טובי השופט איל באומגרט אליהו חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מירון קיין המערערת המשיבה שכנגד קצין התגמולים ע"י ב"כ עוה"ד ראובן ברעם ואורית שפירא דוננפלד המשיב המערער שכנגד פסק דין

השופט איל באומגרט ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר עמית רוזינס), אשר ניתן בת"א 20285-08-11 ביום 24.12.18.

ביום 2.6.06, הודיע קצין התגמולים לנפגע כי מכוח סעיף 36 לחוק הנכים, הוא זכאי לנקוט בהליכים על מנת לממש את זכויותיו לפי חוק הנכים, וכן עומדות לו זכויות לקבלת לפיצויים מכוח הפלת"ד. על כן, ביקש קצין התגמולים, במכתבו מיום 2.6.06 לנפגע, להודיעו האם הנפגע הגיש תביעה אזרחית בגין תאונת הדרכים.

בפסק דין מיום 15.7.08, קבע בית המשפט בתביעת הפלת"ד כי יש לחייב את הנפגע בהשבת התשלומים התכופים ששילמה לו המערערת, זאת מכוח הוראות סעיף 5ז(א) לפלת"ד. עוד קבע בית המשפט בתביעת הפלת"ד, כי דינה של התביעה להדחות, שכן נשמטה עילת התביעה שעמדה בבסיסה עת הוגשה.

עוד טוענת המערערת (סעיף 3א להודעת העירעור), כי הממונים בקצין התגמולים "נהגו בהפקרות מוחלטת" שעה שלא ביררו באופן עינייני האם הנפגע קיבל תשלומים בתביעת הפלת"ד, טרם אישרו את תביעת הנפגע, הגם שידעו שזה נקט בהליכים מכוח הפלת"ד. המערערת מבקשת להשוות את מצבה למצב המדינה, מקום בו נפגע בוחר תחילה לנקוט בהליכים נגד המדינה ורק לאחר מכן בהליך נזיקי נגד המזיק.

כמו כן, טענה המערערת כי תביעת השיפוי התבררה כ-14 שנים לאחר ארוע תאונת הדרכים וניתן היה ללמוד מהעדויות שבאו לפני בית משפט קמא כי הנפגע, בכוונת מכוון, לא מצא לעצמו מקום עבודה להגדיל את הכנסותיו, חרף העובדה שהוא יכול היה לעשות זאת.

...

אשר על כן, דין טענת המערערת לפיה אין לבסס את הפסדי השתכרות הנפגע על שיעור השכר הממוצע במשק, להידחות.

אולם, סבורני כי במקרה דנן יש מקום לשנות את שיעור שכר הטרחה, שכן המדובר בהפרש ניכר שלא נומק.

אמיר טובי - שופט אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' באומגרט.

בעקבות התאונה הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נזיקית כנגד המשיבה 2 (להלן: המדינה) וכנגד המשיבה 1, המועצה האזורית מגילות ים המלח (להלן: המועצה האזורית; ת"א 53057-10-12).

יצוין כבר עתה כי תביעת השבוב הופנתה למעשה רק כלפי המועצה האזורית, בשים לב לסעיף 328(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), המונע הגשת תביעת שבוב של המל"ל כנגד המדינה למעט תובענה בשל נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים.

עמד על כך כבוד השופט ד' מינץ, בציינו כי "בבואו לבחון האם העירעור שכנגד שזור וקשור לערעור העקרי, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהיא, ולו מצומצמת בהיקפה, בין העירעור לבין העירעור שכנגד [...] דרישת הזיקה שבין העירעור לבין העירעור שכנגד מתפרשת איפוא על דרך ההרחבה, וזאת על יסוד התפישה כי מדובר בזכות דיונית שלא מומשה על ידי מי שיכול היה לערער על פסק הדין ולא עשה כן [...]" (בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פיסקה 9 (18.10.2018) [ההדגשות הוספו – ר' ג']).

אין למועצה האיזורית כל יריבות ישירה עם המל"ל בסוגיה זו. אכן, ככל שטענות המועצה האזורית בעירעור שכנגד היו מתקבלות, היה הדבר משליך באופן עקיף על המל"ל, שהרי קביעה כי המועצה האזורית אינה חבה בנזיקין כלפי המשיב הייתה מובילה לכך שלא הייתה עומדת בפני המל"ל מבחינה מעשית כל זכות שבוב (שכן כפי שצוין לעיל, המל"ל אינו יכול להגיש תביעת שבוב כנגד המדינה, בהתאם לסעיף 328(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי).

...

שנית, וכאן עיקר – סבורני כי יצירת תת-הבחנה, לעניין המועד להגשת ערעור, בין החלטות הדוחות בקשה לתיקון פסק-דין אך בפועל משנות אותו, לבין החלטות הדוחות בקשה לתיקון פסק-דין ואשר אינן משנות אותו, יש בה כדי ליצור חוסר ודאות באשר למועד להגשת הליך ערעורי.

לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, הנני קובע כדלקמן: בקשת המדינה למחיקת הודעת הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית – מתקבלת.

בקשת המל"ל והמועצה האזורית למחיקת הערעור שכנגד מטעם המשיב מתקבלת באופן חלקי.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט בן-ציון ברגר) מיום 3.5.2021 ב-ת"א 45537-11-19, בה נקבע, כי פסק הדין שניתן כנגד המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה ב-ת"ק 49407-05-19 ביום 28.7.20 מהוה מעשה בית דין ביחס לאחריותו של המבקש לתאונת הדרכים שארעה בקרית אתא ביום 18.5.19 בין רכבו של המבקש לבין רכבם של המשיבים.

המבקש מפנה לפסק דינו של בית-המשפט העליון בע"א 457/87 ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 643, בעמ' 644 (להלן: "הילכת קרטין"), וטוען כי היה על המשיבים, שעה שהגישו את כתב הגנתם לבית המשפט לתביעות קטנות, להגיש ביחד עם כתב ההגנה גם תביעה-שכנגד לעניין הנזק שניגרם לרכבם, ואילו עשו כן היו נסיבות ארוע התאונה נדונות במסגרת הליך אחד בסדר דין רגיל, תוך שמירה על כל הזכויות בהליך יסודי והוגן.

יתר על כן, עילת הנזיקין כלל לא באה לעולם בשעה שהוגשה העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שהרי פסק הדין שניתן בבג"ץ הוא זה שהוליד את תביעת מפעלי פלדה כנגד המערערת וכנגד הצדדים הנוספים, ואת הודעת צד ג' של אלה האחרונים כנגד משרד הבטחון.

לא זה המקרה שבפנינו, שהרי הדיון בתביעת הנזיקין שהגיש המבקש כנגד המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות התבסס על אותה מערכת עובדתית העומדת בבסיס תביעת הנזיקין שהגישו המשיבים בבית משפט השלום כנגד המבקש בגין התאונה שהתרחשה ביום 18.5.19, וזאת בשונה מהילכת קרטין, שהרי תביעת הנזיקין של מפעלי פלדה כנגד המערערת (שם) "נולדה" רק לאחר שניתן פסק-דינו של בית-המשפט הגבוה לצדק בעתירתה של המערערת, ובגין הנזקים של מפעלי פלדה עקב צו הביניים שניתן לבקשתה של המערערת בבית המשפט הגבוה לצדק, דהיינו, הודעת צד ג' ששלחה המערערת בעיניין קרטין כנגד משרד הבטחון התבססה על עילה שכלל לא נולדה בעוד עתירתה של המערערת מתבררת בפני בית-המשפט הגבוה לצדק.

חברת תמיר לא ערערה על פסק הדין, אלא העדיפה להגיש תביעה בגין הנזק שניגרם לרכבה כנגד מר קורנקוב, והתיק עדיין מיתנהל, אך הוא נקבע לשמיעת ההוכחות ליום 11.10.21, הן לעניין גובה הנזק והן לעניין האחריות בנזיקין.

...

מעיון ב-ת"ק (חיפה) 27983-06-18 גרציאני נ' מועד (24.1.19) עולה, כי מדובר בפסק דין שניתן לפי הסכמת הצדדים על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובו נקבע, כי על בסיס ההסכמה הנ"ל ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי הטענות ובמסמכים התביעה נדחית.

בשני פסקי הדין, הנ"ל אין בפנינו קביעת ממצאים חיוביים, והרי כפי שנקבע בעניין עיריית חולון אחד מן התנאים להשתק פלוגתא הוא שההכרעה מבוססת על "ממצא חיובי". לעומת זאת, במקרה שבפנינו התקיים דיון הוכחות בפני בית-המשפט לתביעות קטנות וניתן פסק דין מנומק שבו נקבעו הממצאים שעל בסיסם הגיע בית-המשפט לתביעות קטנות למסקנה לפיה האחריות לתאונה רובצת על המבקש ולכן דין תביעתו להידחות.

על-יסוד כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4248/19 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערת והמשיבה בעירעור שכנגד: פלונית נ ג ד המשיבה והמערערת בעירעור שכנגד: הראל חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 043077-11-14 שניתן ביום 15.05.2019 על ידי כבוד השופטת י' אילני בשם המערער והמשיב בעירעור שכנגד: עו"ד לימון סלמן ועו"ד מורן אשכנזי בשם המשיבה והמערערת בעירעור שכנגד: עו"ד עופר שנקר ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אילני) מיום 15.5.2019 בת"א 43077-11-14, הנסבים על גובה הפצוי שנפסק למערערת בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

במסגרת הדיונים בעיניינה של המערערת מינה בית המשפט מומחה בתחום הראומטולוגיה (להלן: המומחה) שקבע כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה שהתפתחה בעקבות התאונה.

אקדים ואומר כי כפי שנקבע לא פעם, ערכאת העירעור תתערב בהחלטות בדבר שומת פצויי נזיקין במשורה, וזאת תוך בחינת הסכום הכולל שנפסק, בדרך של בחינה ממעוף הציפור אם קיימת חריגה של ממש מהנהוג ומהמקובל באחד מראשי הנזק שנפסקו (פסק דיני בע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, בפסקות 9-8 (12.10.2010)).

...

דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.

בית המשפט מצא לקבל את קביעת המומחה בכל הנוגע לנכות הרפואית והעמידה על 20%, למרות פער שנתגלה בחלק מהנתונים העובדתיים שעמדו בפני המומחה.

סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד מטעמיו של בית משפט המחוזי, על פי סמכותנו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

יתר על כן, בפסיקה נקבע כי במקרה בו מעביר הלקוח את הייצוג מעורך דין אחד למישנהו בתביעה לפי הפלת"ד, על עורכי הדין לחלוק את שכר הטירחה (דעת המיעוט של כב' השופטת א' חיות (כתוארה אז) בע"א (תל אביב) 2283/00 ראובן (צחי) מורגנשטרן נ' עו"ד אליעזר פני-גיל (27.6.2001) [להלן: "פסק הדין בעיניין מורגנשטרן"] כפי שצוטטה על-ידי כב' השופט ח' מלצר ברע"א 7204/06 ישראלה ארלין נ' עו"ד יהושע ברטל (22.8.2012) [להלן: "פסק הדין בעיניין ארליך"]; ת"א (ראשל"צ) 1020-06-11 ליאורית גולן נ' עו"ד ציון גבאי (9.11.2014) (ערעור שנידון בע"א 48042-01-15 הסתיים בפשרה).

לעניין זה ר' דברי בית המשפט בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 28-27 (2004): "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטפול בעיניינו של הלקוח; את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות; את שוויו של העניין מושא השרות; את המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה, בעמ' 593). כמו כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – אם קיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טירחתו של עורך-דין ראו למשל ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט)." השאלה אם יהא עורך הדין זכאי לפצויי קיום או פצויי הסתמכות בלבד תלויה בנסיבות העניין, לרבות הטעם להפסקת הייצוג, והאם זה לקה בחוסר תום לב. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 7706/22 ציפורה שרה סינגר אטיה נ' עו"ד אייל אבידן (7.3.2023): "המבקשת הפסיקה את העסקת המשיב כעורך דינה בשל כך שאיבדה בו אמון, מסיבות אשר יכול שלא היו מוצדקות כלל – וגם זאת זכותה המלאה. ביחסים שבין עורך דין ללקוח שבבסיסם הסכם שכר-טירחה מותנה, המקרה הטיפוסי שבו הלקוח נוהג בחוסר תום-לב הוא נישול עורך הדין משכרו אשר נעשה בכוונת מכוון. במקרה כזה, ורק בו, ניתן וראוי לחייב את הלקוח לשלם לעורך הדין פיצוי המשתווה לאנטרס הציפייה שלו – כפי שנקבע בעיניין קורפו ..." [ההדגשה לא במקור – ס.מ.] (לעניין זה ר' גם פסק הדין בע"א 8854/06 ‏ חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) בעניינינו, אין מחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה, נוכח הוראות סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977.

שם היה מדובר במקרה בו מר בראונשטיין פנה לעו"ד שמואלי על מנת שזה ייצגו בתביעת נזיקין בגין תאונת עבודה בה נפגע.

לאחר מכן עבר הייצוג לעו"ד ברק שהמשיך את הטיפול בתביעת הנזיקין עד למתן פסק הדין.

בית המשפט המחוזי דחה בעקרם את שני הערעורים על פסק הדין, מלבד שחייב את עו"ד ברק להשיב סכום נוסף ששילם מר בראונשטיין לעו"ד שמואלי (ע"א (מחוזי חי') 3139/04 עו"ד ברק אליעזר נ' בראונשטיין (12.9.2006)).

ערעור וערעור שכנגד שהוגשו כנגד פסק הדין נדחו (ע"א 3113/15).

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.