ערעור התקבל: ביטול החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון

בנוסף מבוקש לבטל את ההוצאות ולחייב את המשיבה בהוצאות המערערת בגין שני ההליכים.

נקבע לא אחת, כי החלטה על מינוי מומחה מטעם בית משפט היא בגדר ענין שבניהול המשפט ודרכי הדיון, וערכאת ערעור אינה נוטה ככלל להתערב בעניינים אלו: "...אפילו ערכאת העירעור סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם החלטות האם למנות מומחה מטעם בית המשפט" (ראה רע"א 4382/08  הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "דרום השרון" נ' ד"ר מיכל רוטשילד (גוטסמן)  - סעיף 16 (30.4.09).

נקבע: "המומחה אכן טעה כשלא העביר לבימ"ש מיד לאחר מינויו הפרטים לגבי הקשר עם התובעת, ויאמר לזכותו שהכיר בטעותו. אולם, בימ"ש התרשם שהטעות נעשתה בתום לב, וכי הקשר כשש שנים לפני כתיבת חוו"ד, לא מצדיק פסילתו. דוקא הנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר קיבלה מידע על הקשר בפגישה והמתינה כחצי שנה, עד מספר ימים לפני מועד החקירה כדי לעשות שימוש במידע לגבי ההכרות". בימ"ש קמא היתייחס לטענות המערערת ושקל את השיקולים הנכונים הנדרשים לעניין.

...

אין עסקינן בסוגיה שיש צורך בהתערבות בה. (2) אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי גם המשיבה הסכימה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש. המשיבה הפנתה בעניין זה לסעיפים 43-44 לסיכומי המשיבה בתיק קמא.

במקרה דנן, אמנם מרבית התביעה נדחתה אך לא כולה ובסופו של דבר נפסק חלק מהסכום שדרשה המשיבה- התובעת.

בימ"ש קמא נימק בפירוט את שיקוליו ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת בימ"ש בנוגע לפסיקת ההוצאות ושכה"ט. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון דנ"ם 4753/19 דנ"ם 4852/19 דנ"ם 4856/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט (בדימ') מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המבקשות בדנ"ם 4753/19: 1. עריית הרצליה 2. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה הרצליה המבקשת בדנ"ם 4852/19: אדם טבע ודין המבקשים בדנ"ם 4856/19: 1. אלון כרמלי 2. דרור בן עמי 3. אורן מיטס 4. רון ברק 5. רם זאבי 6. ערן תור נ ג ד המשיבים: 1. הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים לדיור 2. הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה ת"א 3. רשות מקרקעי ישראל 4. ממשלת ישראל 5. ועדת השרים לעינייני דיור 6. רשות המים 7. אלון כרמלי ואח' 8. אדם טבע ודין 9. דרור עזרא 10. אנריקו מסיאס 11. יוסף בוכניק 12. רשות הטבע והגנים 13. רישפון – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 14. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ 15. מועצה אזורית חוף השרון 16. מועצה אזורית דרום השרון 17. תאגיד מי הרצליה בע"מ 18. האוניברסיטה העברית בירושלים 19. עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל 20. עמותת תנו לחיות לחיות 21. 15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל 22. מפלגת הירוקים 23. אדמית סבריגו 24. אלי גורנשטיין ו-3 אח' 25. גיל בר פת 26. יוחאי וסרלאוף 27. יפית פלוזניק 28. יצחק אלעזר 29. סופיה אשריאן 30. מרדכי לוין 31. אדר' נורית ונדסבורגר 32. גדעון יוספיאן 33. סוזאן רובינשטיין 34. שלמה שטיק ו-2 אח' 35. אורית נמדר אבני ו-7 אח' 36. רפאל גרשון 37. אלון כרמלי ו-150 אח' 38. יוסף מכלוף מיכאלי ו-1 אח' 39. משה אליאס ו-1 אח' 40. עופר לינביץ' ו-2 אח' 41. קרן בן משה ו-3 אח' 42. משה פאר ו-1 אח' 43. פלום ברוך ו-22 אח' 44. טל להבי ו-5 אח' 45. עו"ד שי עובד ואח' 46. עודדה אלעזר בר דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון (כב' השופטים י' עמית, י' אלרון וי' וילנר) בעע"ם 9403/17 מיום 26.6.2019

(א) התשתית העובדתית שהוצגה לוותמ"ל לפני ההחלטה על הפקדת התכנית מהי איפוא התשתית העובדתית שהוצגה לוותמ"ל עובר להחלטתה להפקיד את תמ"ל 1004/א? מטיעוני המדינה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ובערעור לבית משפט זה עולה כי לפני הועדה הונחה חוות דעת של מתכננת הועדה, ואליה צורפו חוות דעת של יועץ התחבורה ויועץ הסביבה של הוותמ"ל. עוד הוצג לועדה תסקיר השפעה על הסביבה מחודש דצמבר 2014 (מ/2 לנספחים שהגישו התושבים ואדם טבע ודין בעע"ם 9403/17; להלן גם: תסקיר 2014 או התסקיר), שהתבסס על תסקיר השפעה על הסביבה שגובש במסגרת ההליך התיכנוני שנגע לתכנית הר/2053.

וראו גם דברי השופט (כתוארו אז) מ' שמגר, בקשר להוראה שנגעה לתנאי שעניינו הגשת "תכנית בינוי" למוסד התיכנון לפני בקשה להיתר בניה: "מאחר שנקיטת הדרך של השארת פירוטים מסוימים למה שקרוי תכניות בינוי הולכת ונשנית, [...] יש מקום להפנות את תשומת לבן של הרשויות הנוגעות בדבר לכך, כי מתבקשת תחימה בין 'התכנית המפורטת' כמשמעותה בחוק לבין תכנית הבינוי [...] יש נסיבות, בהן רואה ועדת התיכנון חשיבות בכך, שיוגשו לה עוד לפני מתן ההיתר וכתנאי לנתינתו נתונים עובדתיים מפורטים יותר בעיניין דרך הבינוי וצורתו, שאינם מובאים להכרעת הועדה בדרך הרגילה. במה דברים אמורים: על תפקידיו ויעדיו של התיכנון בכלל ושל תכנית המיתאר בפרט עמד בית-משפט זה [...] לאור מטרות אלו יכול וייווצרו נסיבות, בהן ועדת תיכנון תהיה סבורה, כי לשם השגת מטרת פעולתה מן הראוי לקבל פרטים מלאים ושלמים יותר, לפני שהיא מעניקה גושפנקא לבנייה פלונית. במקרה כאמור רשאית היא לידרוש פירוט רב יותר בדבר דרך הבינוי וצורתו. אולם, בשל אותם טעמים ממש, אין לפתח את מכשיר העזר התיכנוני האמור, באופן שישמש לקיצורי דרך, מקום בו מתחייבת הכנתה, עריכתה, הפקדתה ואישורה של תכנית מפורטת. בדרך הרגילה תכנית בינוי כנ"ל גם אינה ממלאת את מקומה ותפקידה של תכנית מיתאר מקומית. אם מבקשים להשיג צימצום של ההליכים הביורוקרטיים ולקצר משכי הזמן, הרי יש לעשות כן על-ידי ייעול דרכי הטיפול בהכנת תכנית, פעולה מהירה והחלטית יותר בעת הדיון בתכניות וצעדים כיוצא באלה, שאיני רואה מקום ואפשרות לפרטם כאן. אך לא ניתן לבטל שלב בהליכים התכנוניים על-ידי קביעת תחליפים מעשיים, שאינם מקיימים את הנידרש בחוק (ההדגשות הוספו – ע' פ'; בג"ץ 511/80 גליא נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז חיפה, פ"ד לה(4) 477, 486-485 (1981)).

ההיתנגדות מאפשרת למוסד התיכנון לאסוף מידע נוסף על התכנית הנדונה על ידו ולהיחשף למכלול השלכותיה של התכנית שהופקדה, ובכך לשפר את תהליך קבלת ההחלטות על ידו (עע"ם 7186/10 זילבר נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 14 (22.4.2013); ע"א 2962/97 ועד אמנים – חוכרים ביפו העתיקה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה תל-אביב, פ"ד נב(2) 362, 379 (1998); דנה וזינגר, בעמ' 522-521, 616-615).

...

התמקדות בסעיפים הכלליים המתארים את פעילות הצוות המלווה, והמאמץ למצוא בכך עוגן למסקנה כי התכנית אינה מפורטת במידה מספקת, מתעלמת למעשה מהוראותיה המפורטות של התכנית.

נוכח האמור אני סבור כי בנסיבות דנן, לא היה מקום להפקיד ולאשר את התכנית תמ"ל 1004/א (להלן: התכנית) קודם להשלמת סקר הסיכונים ובחינתו.

טוב עשתה המדינה משקיבלה על עצמה עמדה זו, בסופו של דבר.

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה בב"נ 4952-06-20 ועדה מקומית לתיכנון שומרון נ' פיין תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר מבקשת ועדה מקומית לתיכנון שומרון משיב ליהו פיין החלטה

ביום 10.8.20 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 12.7.20 הוסכם כי הם "ימתינו לקבל את עמדתה המקדמית של הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה חיפה ביחס להתכנות התכנית הנקודתית אותה הגיש המשיב... שתכליתה מתן לגאליזציה לבניה בהקף של 992 מ"ר ברוטו מתוכם 50 מ"ר לצרכי מכירת תוצרת חקלאית בחלקתו..." (להלן: "בקשת המשיב ללגליזציה").

בעקבות הגשת החלטת הוועדה המחוזית, הודיע ב"כ המשיב לבית המשפט כי בכוונתו להגיש בקשת רשות לערער עליה וגם ציין כי ידוע שהמועצה המקומית בנימינה גבעת עדה שוקלת להגיש ערעור למועצה הארצית.

בהתאם להלכה הפסוקה (עמ"מ 4487/12 סטולרו נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה דרום השרון), השאלה האם שימוש בקרקע עונה על ההגדרה של שימוש חקלאי, נבחנת על פי שני תנאים מצטברים: · קיומה של זיקה ישירה והדוקה לפעילות החקלאית · הקף הפעילות והשלכתה על הסביבה החקלאית הגם שנדמה כי אף המבקשת אינה חולקת על העובדה שרוב שטח המקרקעין הנדונים משמש את המשיב ובני משפחתו לגידולים חקלאיים מזה שנים רבות, אזי אופן היתנהלות המשיב בכל הנוגע למבנה נושא הצוים הקודמים, עומד ואף צריך לטעמי לעמוד לו לרועץ גם כאן.

ואסביר - החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות העירעור שהוגשה מטעם המשיב על הכרעת בית המשפט המחוזי בעירעור שהוגש על החלטתי מיום 16.1.20 שבמסגרתה נדחו בקשותיו לביטול הצוים המנהליים להפסקת שימוש וסגירת המבנה שהוקם על ידו בנגוד למצג שהושג בפני הרשויות, הפכה את אותה החלטה לחלוטה.

...

עתה מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

ואסביר - החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם המשיב על הכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על החלטתי מיום 16.1.20 שבמסגרתה נדחו בקשותיו לביטול הצווים המינהליים להפסקת שימוש וסגירת המבנה שהוקם על ידו בניגוד למצג שהושג בפני הרשויות, הפכה את אותה החלטה לחלוטה.

מפני כל אלה החלטתי לקבל את הבקשה ומשכך אני מורה כי השימוש האסור אותו עושה המשיב או מי מטעמו במקרקעין הנדונים, יופסק.

בפסק הדין דחה בית המשפט עתירה מנהלית שהגישה המערערת נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל-אביב (להלן: ועדת הערר) מיום 20.8.2020 אשר ביטלה את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה בת-ים (להלן: הועדה המקומית) מיום 13.3.2019, בה אושרה בקשת המערערת לקבלת היתר הריסה והקמת ביניין חדש מכוח תכנית המתאר הארצית לחזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – תמ"א 38 (להלן: תמ"א 38).

כחלק מהתמריצים אותן רשאיות ועדות התיכנון והבניה להעניק מכוח תמ"א 38, נמנית האפשרות למתן היתר להריסת ביניין קיים הדורש חזוק ולבניית ביניין חדש תחתיו אשר בו יהיו דירות חדשות (על פי רוב גדולות יותר) לכל בעלי הדירות, וכן דירות נוספות למכירה אשר יועברו ליזם בתמורה לשירותי הבניה שיספק (ראו: עע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד, פסקה 23 (30.10.2016) (להלן: עניין דורפברגר); עע"מ 1752/18 רוסו נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום, פסקות 15-14 (10.4.2019); עע"מ 8265/18 דגש לוג'יסטיק בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה – רמת השרון, פסקה 22 (13.1.2020); מיכה גדרון ואהרן נמדר תמ"א 38 29, 40-37 (2012) (להלן: גדרון ונמדר)).

...

עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי – לפיה כאמור אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר מטעמים אחרים – אין צורך להידרש במקרה דנן לסוגיה מורכבת זו. על אף שלדעתי לא מן הנמנע כי יש ממש בטענות המערערת לעניין הפרשנות הנכונה ביחס למועד הקובע לבחינת תחולתו של גיליון 5, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת ועדת הערר.

אשר על כן, משהחלטת ועדת הערר במקרה דנן סומכת עצמה גם על נימוק תכנוני המסור לשיקול דעתה המקצועי הרחב, ומשנימוק זה איננו משולל יסוד – אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטה.

סוף דבר: אם תישמע דעתי נדחה את הערעור.

ביום 12.5.04 הגישה המערערת לבית משפט השלום בפתח תקווה, בקשה לצוו שפוטי למניעת פעולות, לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965 [להלן – החוק], כנוסחו טרם תיקון 116, זאת לאחר שמפקח הועדה מצא בבקורת שנערכה, כי בוצעו עבודות גמר והכנה לאיכלוס הדירות ולמעשה כבר אוכלסו 35 דירות, חרף התראה שנשלחה בעיניין זה. בו ביום ניתן צו כמבוקש לפיו יש להמנע מאכלוס הדירות ושטחי המסחר עד להשלמת תנאי הבניה והאכלוס וקבלת טופס 4 [ב"ש (פ"ת) 2308/04].

ביום 7.4.05 ניתן על ידי מהנדס המערערת טופס 4 לבניין, אך ביום 06.12.05 בוטל הטופס ע"י ועדת המשנה לתיכנון ובניה בראש העין, בעקבות פנית המהנדס לועדה ומשנמצא כי הטופס ניתן בנגוד להוראות החוק ולדרישות בטיחות.

ההלכה הפסוקה דחתה במפורש פרשנות מצמצמת זו, כפי שנקבע ברע"פ 1098/18 רפפורט נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה דרום השרון (07.06.18), בפיסקה 7 ואילך, ובפסיקה קודמת: .

כך טוענת המערערת, ומבקשת לבטל את ההחלטה.

...

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה לא היה מקום להוציא צו הפסקה שיפוטי בעניינם, מאחר שלשיטתם, תכליתו היחידה היא למנוע בניה בלתי חוקית.

לשונו של סעיף 236(א) ברורה, בהעניקו לבתי המשפט את הסמכות להוציא צו הפסקה שיפוטי, וגם את שיקול הדעת אם להפעיל סמכות זו במקרה פרטני זה או אחר – "רשאי בית המשפט...". אף לדעתי, בנסיבותיו של מקרה זה, אין להיעתר לבקשה להוצאת צו הפסקה שיפוטי ודין הערעור להידחות, מטעמים אלה: כפי שאמרה בהגינותה ב"כ המלומדת של המערערת, יישומו של הצו אינו מעשי.

אלא, שעוקצו של טיעון זה מוקהה במידה רבה, הן לנוכח השנים הרבות שעברו ושבהן לא נקטה המערערת בצעדים שבסמכותה; והן לנוכח הידיעה, שהיא נחלת הכלל, שאפילו בתרחיש האופטימי ביותר, יעברו חודשים רבים (או שנים) עד שניתן יהיה להתחיל בהסרת המחדלים הבטיחותיים, קל וחומר לגבי מועד סיומן של ההתאמות הנדרשות; סוף-דבר: הערעור נדחה, הגם שלא רק מטעמיו של ביהמ"ש קמא הנכבד.