ערעור המוסד לביטוח לאומי על קביעת נכות בכתף

לסיכום קבעה הועדה כך: "הועדה עיינה בהערכת נכות של דר' שזר ומקבלת את מסקנותיו באשר לגובה הנכות שנקבעה על ידו בכתף שמאל – 25% לפי 41[4][ג]. [4: חוות הדעת צורפה להודעת המשיב על הסכמה חלקית.]

טענות הצדדים המערער (המוסד לביטוח לאומי) טען בתמצית שנפלו פגמים משפטיים בעבודת הועדה מהסיבות הבאות: לעניין כתף ימין – הועדה לא התייחסה לגורמי הסיכון בעת קביעת דרגת הנכות בגין הליקוי בכתף ימין, כמו הועדה מדרג ראשון.

...

לסיכום קבעה הוועדה כך: "הוועדה עיינה בהערכת נכות של דר' שזר ומקבלת את מסקנותיו באשר לגובה הנכות שנקבעה על ידו בכתף שמאל – 25% לפי 41[4][ג]. [4: חוות הדעת צורפה להודעת המשיב על הסכמה חלקית.]

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הערעור גם בנוגע לכתף ימין, כמפורט להלן.

לעניין טענת המשיב כי קבלת מסקנותיו של ד"ר שזר מצביעים על התייחסות הוועדה לסוגיית גורמי הסיכון אציין כי דינה להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל.

לפניי ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי, על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.3.2017 (להלן: הועדה), אשר קבעה למשיבה 19% נכות יציבה החל מיום 1.12.2015, בגין פגיעתה בשרוול מסובב בכתף שמאל ביום 26.12.2007, שהוכרה על ידי המערער כפגיעה בעבודה (הכרה על יסוד תורת המקרוטראומה, להלן: התאונה).

תמצית טענות הצדדים: בסיכומיו מיקד המערער את טיעוניו לשניים: ראשית, הועדה לא נימקה כדבעי את קביעתה בדבר מועד תחילת הנכות היציבה של המשיבה, לאור תעוד רפואי מוקדם, מהשנים 2007-2008, שבו הודגמה הסתיידות בגיד הסופראספינטוס (להלן: SS), ואף אובחנה תיסמונת צביטה ורגישות בקצה IR. כמו כן מצביע התעוד הרפואי האמור על ממצא של נוזל במעטפת גיד הביצפס, טנדיניטיס ומתן טפול באמצעות הזרקות, וייתכן כי יש בתעוד זה כדי להשליך על קביעת הנכות; שנית, הועדה שגתה כשיישמה פריט ליקוי שדן בהגבלת תנועות הפרקים העליונים של הגפיים העליונים, על אף שהפגימה שהוכרה למשיבה על יסוד תורת המקרוטראומה היא פגיעה בשריר השרוול המסובב, שבגינה קבוע פריט ליקוי ספצפי – פריט 42(1)ד לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות).

...

לאור האמור, ומאחר שהוועדה לא נימקה את החלטתה באופן המאפשר להעביר עליה ביקורת שיפוטית, יש לקבל את הערעור ולהשיב את עניינה של המשיבה אל הוועדה.

טענות המשיבה: לטענת המשיבה יש לדחות את הערעור על כל חלקיו, ולחייב את המערער בהוצאות ושכר טרחת עו"ד. טענות המערער באשר למועד תחילת הנכות הן כלליות ובלתי ממוקדות, ואף לא צורף לערעור אותו תיעוד רפואי מהותי, לכאורה, שהמערער טוען לקיומו, כך שלא ניתן לדעת באילו מסמכים מדובר ומדוע הם מהותיים.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.12.21, אשר קיבלה את בקשתו של מר חנא גליק (להלן: הנפגע) לצרוף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: הועדה).

נטען שהועדה לא נתנה דעתה לכך שלא הופעלה תקנה 15 ביחס לתאונת העבודה מיום 5.10.1988; לכך שבעקבות תאונת העבודה מיום 20.12.2017 הנפגע צימצם את עבודתו אולם לא הפסיקה; לכך שהנכות בגין כתף ימין נקבעה על בסיס ממצאים דימותיים ולפי פריט ליקוי מותאם; לכך שליקוי השמיעה הוכר על דרך המקרוטראומה, לא הופעלה תקנה 15 ונקבע שהנפגע מסוגל לעבודתו; לכך שבהתאם להצהרת הנפגע בפני ועדה רפואית בענף נכות כללית, הסיבה להפסקת עבודתו היא ארוע לבבי מחודש יולי 2018.

בעיניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "אין מדובר בבצוע חישוב טכני גרידא, קרי לא די בכך שמבוטח נפגע בשתי תאונות ונקבעה לו נכות על פי פריט ליקוי בכל אחת מהן, אלא על הועדה להפעיל שיקול דעת רפואי ולבחון האם יש אופי מיצטבר לנכויות אלה מבחינת הכנסותיו. בחינה זו של הקשר הסיבתי בין הנכויות מהעבודה לצימצום ההכנסות מעבודה כרוכה בשאלות של מומחיות רפואית ולפיכך ניתנה הסמכות לידון בכך לועדה הרפואית" (בר"ע (ארצי) 60470-12-17 בצלאל חג'בי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.1.18).

...

אולם, הוועדה לא קיימה דיון ולא פירטה את הנימוקים שהובילו אותה למסקנה זו. החלטת הוועדה נעדרת הנמקה ביחס להשפעה המצטברת של הנכויות והשפעת הגומלין בין הפגימות השונות, באצבע יד ימין, בכתף וליקוי השמיעה.

החלטת הוועדה אינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה באופן שניתן יהיה להבין כיצד הפעילה את שיקול דעתה הרפואי והגיעה למסקנה ששלוש הפגיעות מצדיקות צירוף נכויות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.12.2018 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה לאחר פסק דין וקבעה ש אין לנכות את מצבו הרפואי הקודם של המשיב ונכותו היציבה בשיעור 28% מיום 10.6.13.

המשיב ובא כוחו נכחו בדיון זה. הועדה סיכמה את הדיון וקבעה כך: "הועדה קראה בעיון את תיק המערער אין כל תיעוד לפגיעה תפקודית המקנה נכות סביב הכתפיים טרם התקבלה הקביעה כי ישנה תחלואה טבעית היתה ארטילאית שאינה מתבססת על שום נתון רפואי בתיק המערער. הוועדה אינה מקבלת את ערר המוסד ובית הדין וקובעת קטגורית כי אין לנכות מצב קודם." (הטעות המקור – הערת המותב).

...

נוכח כל האמור, אני קובעת כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי וזאת על מנת שהוועדה תשקול מחדש עמדתה.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

ככל שהוועדה תגיע למסקנה כי למשיב מצב רפואי קודם ותבהיר האם מדובר לדעתה בתחלואה טבעית של המשיב כפי שנקבע בוועדה מדרג ראשון.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 19.04.23 (להלן: הועדה) רקע עובדתי רלוואנטי המשיבה ילידת 1966, ניחבלה ביום 15.08.23 בזמן נסיעה באוטובוס בדרך מהעבודה.

ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 17.02.22 קבעה כי נותרה למשיבה נכות יציבה בשיעור 9.75% החל מיום 1.1.21 בגין חבלה בכתף ובזרוע לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(I) ובגין כאב ראש לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I).

ביום 19.4.23 היתכנסה הועדה לדיון מסכם ללא נוכחות, לאחר קבלת התעוד הרפואי המבוקש והשלימה את קביעותיה: "הועדה עיינה בכרטיסים הרפואיים לפיהם נבדקה אצל נורולוג בגין מס' תלונות בניהם תלונות על בעיות זכרון. צויין ברשום אצל רופא נורולוג כי טופלה אצל פסיכיאטר ומקבלת ויאפקס, קלונקס, לוריואן, אלטרולט. מאחר לא נימצאו רישומים קודמים בתיקה הרפואי המעידים על כך שהתלוננה על בעיות זכרון טרם התאונה הנדונה הועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי 32א(1)ב" תמצית טענות הצדדים טענת המערער בכל הנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, היא כי הנמקת הועדה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין אובדן הזכרון לבין התאונה היא הנמקה מהוססת, הנסמכת על העידר תלונות טרם הפגיעה בעבודה ואינה עומדת בקריטריונים שגובשו בפסיקת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי ) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי - רותם מלחי (11.08.2013) (להלן: עניין מלחי).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי בסוגיה שנותרה במחלוקת בין הצדדים, דין הערעור להידחות.

בשני המקרים מדובר בשיקול דעת מקצועי-רפואי של הוועדה, שלבית הדין אין כלים להתערב בו. סוף דבר: עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 18.1.23, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 8.2.4, על מנת שזו תדון מחדש בשאלת הנכות בגין אבדן זיכרון בשים לב להוראות פריט ליקוי 32א1(ב) המחייבות ליקוי קוגניטיבי באחד מהתחומים המפורטים בהגדרה המודגם בצורה קלה בהערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית ולאחר שנשלל רקע רגשי להפרעה.